עולים לשידור

ב- 20 ביולי 1969 השתנה העולם בבת אחת.
לראשונה בתולדות האנושות צעד אדם על עולם אחר, על הירח. ההישג היה כל כך נשגב, הירואי, ובלתי-נתפש, שצריך להתאמץ כדי לקרוא לו הישג אמריקאי. הירח הוא חלק בלתי נפרד מכל תרבות אנושית שהיתה קיימת על כדור הארץ, ומשולב בסיפורי עם, ביצירות אומנות, ובאמונות דתיות ומיסטיות מכל רחבי העולם. לכן על אף שמדובר בהישג אמריקאי, הרי שהוא למעשה שייך לאנושות כולה. ההיסטוריה האנושית נחלקת מאז ללפני ואחרי הנחיתה על הירח.

לרגל יום השנה ה- 44 לאירוע היסטורי זה, התכוונתי לערוך מיני-כנס עם הרצאות קצרות בדומה לאירוע שיזמתי עבור "ליל יורי" השנה, שהיה מוצלח מאד לדעת רבים. אבל אירוע בחוץ באמצע הקיץ...איך לומר, לא משך אותי במיוחד.
מצד שני זו הזדמנות לחנוך משהו חדש, שאותו ניסיתי לגבש כבר המון זמן.

בהשראת תכניות דומות שהופיעו מאז שגוגל פתחו את הפיצ'ר של Hangouts on Air, ובמיוחד זו, אני וחברים נעלה לשידור במוצאי שבת בשעה 21:00, ונשוחח במשך שעה על תכנית אפולו, על הנחיתה על הירח, וגם על עוד כמה נושאים הקשורים בחלל.
זו תהיה התכנית הראשונה מסוג זה, ותענוג להתחיל פרוייקט כזה בתאריך כל כך משמעותי.

קישור לתכנית אשים כאן לקראת העליה לשידור. בכל מקרה אפשר יהיה לצפות גם לאחר מכן באמצעות יוטיוב.
לצופים בשידור החי תינתן האפשרות להתייחס ולשאול אותנו שאלות באמצעות תגובות בעמוד היוטיוב.
לדף האירוע בפייסבוק
לדף האירוע בגוגל+

סמנו ביומנים וספרו לכל מי שעשוי להתעניין!
נתראה בשידור!
עדכון: קישור לשידור: http://www.youtube.com/watch?v=1vKPeabQ5uA

מסתמן: כוכב המוות לא צפוי להיבנות בקרוב

על פי החוק האמריקאי, חייב הבית הלבן להתייחס בפומבי לטענות והצעות הציבור כאשר הן מוגשות כעצומה החתומה על ידי 25,000 אזרחים לפחות.
עצומה שהוגשה בנובמבר האחרון קראה לממשלת ארה"ב לפתוח בהכנות לקראת התחלת בנייה של כוכב המוות מסדרת "מלחמת הכוכבים" החל מ- 2016, לטובת מקומות עבודה, קידום התעשיה, ההנדסה וחקר החלל, והגברת הבטחון הלאומי. על העצומה חתמו מעל 34,000 איש.

אתמול פורסמה ההתייחסות הרשמית של הבית הלבן, שאמנם דוחה את ההצעה, אבל באופן משעשע וגיקי ראוי להפליא.

גם חלליות רובוטיות מצייתות לשלושת החוקים

אנחנו יודעים לא רע לצפות התנהגות של חפצים בסביבה מוכרת. כוס מים שנדחוף מהשולחן תיפול הישר מטה, תפגע ברצפה ותתנפץ. המים ישפריצו על כל הסביבה, ואנחנו נאלץ לנקות את השברים. בנהיגה אנחנו יודעים שלחיצה על דוושת הגז תאיץ את המכונית בעוד שדוושת הבלם תאט אותה. שחקן כדורסל מיומן מסוגל לקלוע מקו השלוש אפילו בלי להכיר את חוקי הפיסיקה. אבל כל היכולת שלנו לצפות את ההתרחשויות הללו נובעת מהניסיון שצברנו בחיינו. ניסיון בסביבה שהחוקים בה ברורים וידועים, בה כוח המשיכה פועל בכיוון ברור מאד, אור השמש לא יכול לדחוף ולהפיל אותך וקשה עד בלתי אפשרי להשיג דירה בתל-אביב.
הבעיה היא שלגבי החלל אין לנו שום ניסיון אישי, ושום אינטואיציה, ולכן יש הרבה תפישות שגויות לגבי האופן שבו דברים מתרחשים שם.

אחת הדרכים לצבור ניסיון

להלן שלושה דברים שרוב האנשים תופשים באופן שגוי לגבי התנהגות עצמים בחלל:

השמד עולמות מיד - שאל אותי כיצד!

זוכרים את הקדימון להרצאת השמדת העולמות שהעברתי בפסטיבל אייקון בסוכות?
מאז הוזמנתי על ידי קבוצה בשם "WIZE - חכמים בלילה", להעביר את אותה ההרצאה (בשינויים קלים מאד), בפאב צפוף (לא רואים אבל הרצפה מרוצפת בקהל...), והכי חשוב - הפעם היא הוקלטה בוידאו להנאתכם:

רשימה של הרצאות נוספות שלי מופיעה כאן.

התגלה תאום לכדור הארץ? אל תארזו עדיין...

הנה זה שוב קורה:
הארץ: "נאס"א גילתה "תאום כדור הארץ" במרחק 600 שנות אור"
YNET: ""תאום לכדור הארץ": כוכב לכת חדש יאפשר חיים?"
NRG מעריב: "קצב: אני לא מתחרט על דבר" ...טוב, כנראה שהקוראים שלהם לא מתעניינים באסטרונומיה...

מה באמת גילו ועל מה המהומה?
על טלסקופ החלל קפלר כבר כתבתי, אבל אזכיר בקצרה: בניגוד לטלסקופים אחרים, קפלר מביט לכיוון אחד בלבד, קטע זעיר בשביל החלב שבו נכנסות לשדה הראייה שלו לא פחות מ- 150,000 שמשות בעלות מאפיינים דומים לשמש שלנו.
טלסקופ קפלר בוהה בהן באמצעות המצלמה הגדולה ביותר ששוגרה לחלל, בהפרדה של 95 מיליון פיקסלים, ומחפש שינויים בעוצמת האור שלהן. שינויים אלו עשויים להעיד על כוכב לכת שחולף על פניהן ומסתיר מעט מאורן.

שדה הראייה של טלסקופ החלל קפלר
CREDIT: Carter Roberts

כדי להכריע שבאמת מדובר בכוכב לכת, נדרשת חזרה של אותה ירידה בעוצמת האור עוד פעמיים נוספות באותו תיזמון בדיוק, כלומר סך הכל שלושה מעברים של כוכב הלכת בין השמש שלו ובין הטלסקופ.
כאשר מזהים את הירידה בעוצמת האור, ניתן להעריך די במדוייק את קוטרו של כוכב הלכת. משך השנה שלו (הזמן בין ההסתרות) מעיד על המרחק שלו מהשמש ועל מסת השמש. זה בערך כל מה שיודעים עליו.
מה לא יודעים? מה המסה שלו! אילו היינו יודעים את המסה, אז יחד עם הקוטר (שכאמור ידוע) אפשר לדעת מהי הצפיפות הממוצעת, שמאפשרת לדעת האם כוכב הלכת מוצק, גזי, או משהו באמצע.

כשמגלים כוכב לכת בעל מסה גדולה מאד, אפשר להעריך את מסתו על פי תנודות השמש שלו, תוצאה של הכבידה הרבה של כל אחד משניהם. הבעיה היא שעיקר העניין שלנו הוא בכוכבי לכת קטנטנים כמו כדור הארץ.

האזור המאפשר קיום חיים
CREDIT: NASA/Ames/JPL-Caltech

קפלר 22-בי הוא כוכב לכת שהתגלה באמצעות טלסקופ החלל קפלר. הוא סובב שמש מעט יותר קטנה ופחות בהירה מהשמש שלנו, ומשך השנה שלו הוא 290 ימים, מה ששם אותו ב"אזור המתאים לקיום חיים". אזור זה הוא רצועה דקה סביב השמש, שכוכבי לכת הנמצאים בו, בתנאים מסויימים עשויים להיות עליהם מים נוזליים. אני מסייג בכוונה - כוכב לכת ללא אטמוספירה, או לחילופין שעשוי כולו מגז, לא יכיל מים נוזליים ולא משנה מה המרחק שלו מהשמש.

האזור הזה למעשה מגדיר טמפרטורה ממוצעת על פני כוכב הלכת (מותאם לעוצמת השמש, כמובן). וגם זה בעייתי מאד להערכה. להמחשה, הטמפרטורה המשוערת על פני השטח היא כ- 40 מעלות צלזיוס, אבל זו יכולה להיות הטמפרטורה של פסגת העננים שלו. גם על פסגת העננים של נוגה יש טמפרטורות סבירות למדי, אבל על פני הקרקע שוררת טמפרטורה של מאות מעלות צלזיוס.
לא קל לקבל את חוסר הידיעה הזה. בהעדר נתון המסה, יש אי וודאות גדולה לגבי ההרכב, הכבידה, ובסופו של דבר - היכולת שלו לקיים חיים. אותו כוכב לכת יכול להיות בין כוכב לכת מכוסה אוקיינוס ואטמוספירה עבה שמסתו כמעט פי- 10 ממסת כדור הארץ והכבידה על פניו היא קצת פחות מ- 2 ג'י, לבין כוכב גזי במסה של 35 כדורי-ארץ. הבדל גדול מאד...

אז השאירו את המזוודות בארון. עדיין לא מצאנו "תאום כדור ארץ", אבל התגלית הנוכחית היא בכל זאת תגלית חשובה! כוכב לכת קטן ב"אזור המאפשר חיים" הוא עדיין חדשות, כי עכשיו ידוע לנו רק על שניים כאלה.
לדעתי זה רק עניין של זמן עד שנמצא. אנחנו נעשים יותר ויותר טובים בזה, ורק התחלנו לעסוק בכך ברצינות.

ועוד נקודה למחשבה; אנחנו סורקים רק נתח זעום מהגלקסיה שלנו. שביל החלב מכיל כל כך הרבה כוכבים שגם אם אין שום כוכב לכת דמוי כדור הארץ סביב אף אחד מהכוכבים שעליהם הוא צופה, אין זה מוכיח דבר לגבי קיומם או אי-קיומם בשאר האזורים.
להלן אינפוגרפיקה יפהפיה מאתר SPACE.COM המתארת את סוגי כוכבי הלכת שהתגלו עד כה. שימו לב במיוחד לאזור הסריקה שלנו אחר כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש - כמה הוא זערורי יחסית למימדי גלקסיית הבית שלנו.

Source: SPACE.com: All about our solar system, outer space and exploration

_____________________________
לקריאה נוספת ולעדכונים: http://phl.upr.edu/home (אלה חברה רציניים, אבל כמו רוב המדענים, לפעמים מציפים בפרטים הפחות מעניינים)

שעונים אטומיים, לייזרים, ומפרשי שמש

עוד לפני ששכחנו שתכנית מעבורת החלל נסגרה סופית, ושלארה"ב אין כרגע יכולת לשגר בעצמה אסטרונאוטים לחלל, הכריז בשבוע שעבר משרד המדע האמריקאי על קבלת שלושה פרוייקטים חדשניים של סוכנות החלל הלאומית (נאס"א).
בהודעת הבית הלבן נכתב שהממשל מבין את הצורך בהמשכיות הטיסות המאויישות לחלל, אך כדי לעמוד באתגרים של המשימות העתידיות, יש צורך להשיג פריצות דרך טכנולוגיות. כל אחד משלושת הפרוייקטים ידגים בחלל יכולת מבצעית של טכנולוגיה חדישה ומהפכנית. התחומים בהם עוסקים הפרוייקטים הם תקשורת לטווחים ארוכים מאד, הגברת דיוק מדידת המיקום והכיוון של חלליות, והנעה ללא דלק.

שימוש בטכנולוגיות החדישות ייתן  דחיפה משמעותית לחקר החלל הן מבחינת השיפור המשמעותי בביצועים והן מבחינת הפחתת העלויות. מדובר בטכנולוגיות שכיום הן בחיתוליהן, ונאס"א תידרש להאיץ את הפיתוח שלהן ולבצע את ההדגמה המבצעית בחלל תוך 3 עד 4 שנים בלבד.

בתחום התקשורת:

בתקשורת אופטית, להבדיל מתקשורת רדיו שבה משתמשים היום, חללית שתבצע מדידות בכוכב לכת מרוחק תשדר קרן לייזר שבה מקודד המידע, ותחנת קליטה בכדור הארץ תקלוט את הקרן ותפענח את המידע שהיא נושאת. קצב העברת המידע בשיטה זו יגדל עד פי- 100 מאשר באמצעות שידור בתדרי רדיו. כתוצאה מכך ניתן יהיה להפעיל יותר מכשירי מדידה במשימות למרחקים גדולים, ולנצל טוב יותר את הזדמנויות השידור לכדור הארץ. נושא זה הוא קריטי למשימות מחקר מודרניות, שבהן נדרש לשדר תמונות בהפרדה גבוהה או תמונות שצולמו במספר אורכי גל. אין ספק שיכולת זאת תידרש גם למשימות מאויישות בעתיד. האתגר הוא לא רק ביצירת קרן לייזר חסכונית באנרגיה, אלא גם בשידורה על פני מיליוני הקילומטרים שבין כוכבי הלכת.

איור להמחשת תקשורת אופטית בין מאדים וכדוה"א
Courtesy AAO

בתחום הניווט:

יפותח שעון אטומי קל משקל המדוייק פי- 10 יותר מהשעונים הנוכחיים. שעונים מדוייקים נדרשים כדי להגיע לדיוק מיטבי של מערכות ניווט והנחיה, וזהו גורם מכריע במיוחד במשימות רובוטיות. לכל שעון יש "סחיפה", חוסר דיוק זעיר שמצטבר כעבור זמן עד שהשגיאה הופכת למשמעותית, ואז יש לטפל בה. הגברת הדיוק נדרשת לחלליות שנשלחו הרחק מאד מכדור הארץ וצריכות לשדר נתונים חזרה. הטכנולוגיה תסייע גם כדי לדעת במדוייק היכן נמצאת החללית, דבר שהיום דורש תקשורת דו-כיוונית עם תחנה על כדור הארץ. בנוסף אפשר יהיה לשדרג את מערך ה- GPS, המושתת על לווינים, ולהפוך אותו למדוייק ויעיל הרבה יותר.

לווין GPS

בתחום ההנעה:

יודגם מפרש סולרי גדול בהרבה מכל מפרש שנוסה בחלל עד כה. מפרש סולרי הוא יריעה דקיקה בעלת שטח גדול מאד שמחוברת לחללית. אור השמש דוחף את המפרש בחלל, וכך משיגים הנעה ללא צריכת דלק כלל. ניתן להשתמש בטכנולוגיה זו למשל כדי להגיע לכוכבי לכת מרוחקים, או כדי להוציא ממסלולו לווין שהדלק שלו אזל. ניתן להשתמש בכוח השמש המופעל על המפרש אפילו כדי להציב לווינים במסלולים שאינם יציבים ללא טכנולוגיה זו. המפרש שיפותח במסגרת פרוייקט זה גודלו 38 מ"ר.

Credit: NASA

אמנם הייתי שמח לשמוע על תכנית להקמת בסיס ירח או טיסה מאויישת למאדים או ליעד אחר, אבל שני דברים חשובים נובעים מהתכנית הזו. ראשית, שנוכל לראות את התוצאות תוך זמן קצר, ושנית, שיש לכל אחת מהטכנולוגיות הללו פוטנציאל לשרת את האנושות בשימושים רבים הנגזרים מהייעוד המקורי שלהן.
בזמן שארה"ב חוזרת לשיגור אסטרונאוטים בשיטות המזכירות את תכנית אפולו מלפני 40 שנה, יפה לראות שבכל זאת נאס"א אינה קופאת על שמריה ואכן מתכננת קדימה.

הודעת הבית הלבן

הודעה באתר נאס"א

שנת ירח

נתקלתי בסרטון הזה לפני כמה שבועות וטרם היתה לי הזדמנות להתייחס אליו, למרות שהוא פשוט מדהים.

 Credit: NASA/Goddard Space Flight Center Scientific Visualization Studio

הסרטון מציג את הירח, כפי שהוא נצפה מכדור הארץ, על פני שנה שלמה, כמובן בקיצור נמרץ.
בקלות מבחינים בשינוי מופע הירח שחוזר על עצמו בכל חודש.
חדי העין יבחינו במספר תופעות נוספות, כמו השינוי בגודל הנראה של הירח. הסיבה לכך היא שמסלול הירח איננו מעגלי אלא אליפטי, כלומר הירח נמצא לפעמים קרוב יותר לכדור הארץ ואז נראה גדול יותר, ולפעמים הוא רחוק יותר ואז הוא יראה קטן יותר.


הירח גם נראה "מתנדנד" כך שאזורים בשוליים שלו נעלמים לפרקים מאחורי האופק שלו, ואזורים בצידו השני מופיעים במקומם, וחוזר חלילה. זו תופעה שנקראת "ליברציות", ומספר גורמים לה.
חלק מהגורמים קשורים לצופה בלבד, למשל מעצם העובדה שמסלול הירח נטוי יחסית למישור המשווה של כדור הארץ, ולכן לפעמים נראה יותר מהצד הצפוני שלו או מהצד הדרומי.
גורמים אחרים קשורים לדינמיקה של גוף מסתובב, כמו שציר של סביבון מתנדנד ולא נשאר בכיוון קבוע.
למרות שהירח חושף רק 50% משטחו לכיוון כדור הארץ, התנודות מאפשרות לצפות באזורים שרק לפעמים נגלים לעינינו, כך שהשטח הכולל הניתן לצפיה הוא כמעט 60%. הרבה, אבל משאיר הרבה מאד שטח שאף פעם לא רואים מכאן, וממנו אין אפשרות לראות את כדור הארץ.


יש לי הרגשה שאני הולך לעסוק בירח יותר מהרגיל בקרוב. שתדעו להתכונן.


פוסט קשור: הביטו אל הירח

ג'וּנוֹ יוצאת לדרך!

זוכרים את החללית ג'וּנוֹ (Juno), שתישלח לאסוף מדידות מכוכב הלכת צדק? פתאום קפצה לי הודעה שהשיגור ממש עוד מעט, אז צריך להספיק לכתוב פוסט לכבוד העניין (מה שדוחה את שלל הדברים המעניינים שקורים ממש בימים אלה בחלל, אבל תאלצו להמתין).

איפה היינו? אה, אוקיי, אז נתחיל בכמה שאלות ותשובות:

בשביל מה לשגר עוד חללית אל צדק? הרי הגשושה גלילאו בילתה שם קרוב לשמונה שנים!
ובכן, גלילאו היתה גשושה שפותחה בתחילת שנות השמונים, והמכשור שקיים היום איכותי הרבה יותר. להמחשה, זכרון ה- RAM שלה היה על סרט מגנטי. באמת. מכשירי המדידה של ג'ונו יוכלו, למשל, לצפות לעומק האטמוספירה של צדק ולגלות אילו חומרים נמצאים מתחת למעטה העננים שלו, וזאת באמצעות מיכשור חישה-מרחוק שלא היה קיים בזמן הפיתוח של גלילאו.
בנוסף, המסלול של ג'ונו יביא אותה מעל הקטבים של צדק, כדי שזו תוכל לחקור את השדה המגנטי המורכב להפליא שלו. המבנה של השדה המגנטי התברר לראשונה באמצעות גלילאו, ונדרש עדיין איסוף מידע רב כדי למפות ולהבין את מה שהולך שם.
אגב, צדק הוא כנראה הגוף השמיימי שזכה להכי הרבה ביקורים של חלליות מלבד הירח (למרות שרק גלילאו נשארה במסלול סביבו): פיוניר 11 (1974 בדרך החוצה ממערכת השמש), וויאג'ר 1 (1979 גם כן בדרך החוצה), וויאג'ר 2 (1979, כנ"ל), יוליסס (1992, בדרך להקיף את השמש!), קאסיני (2000, בדרך לשבתאי), וניו-הורייזנס (2007, בדרך לפלוטו ולחגורת קויפר).

מה עוד היא הולכת לגלות שם?
מה יתגלה אף פעם אי אפשר לצפות מראש, אבל היעדים העיקריים הם:
- לאמת אחת מתיאוריות ההיווצרות של צדק באמצעות חיפוש נוכחות של מים באטמוספירה של צדק, ועדות למסת הליבה המוצקה שעשויה להיות לו.
- מיפוי השדה המגנטי ושדה הכבידה של צדק כדי להבין את המבנה הפנימי שלו ואת תנועת החומר בעומק האטמוספירה.
- מיפוי שינויים בהרכב, בטמפרטורה, בשקיפות ובדינמיקה של האטמוספירה סביב כל כוכב הלכת ולעומק של יותר מ- 500 קילומטרים.
- מיפוי תלת-ממדי של השדה המגנטי בעיקר באזורי הקטבים, מידע שממנו אפשר להפיק תובנות רבות על תהליכים במערכת השמש וביקום כולו.

מדהים! אז, מתי כל זה הולך לקרות?
אז זהו, שבכל זאת נדרשת סבלנות. המרחק לצדק הוא עדיין גדול מאד, בין 700 ל- 900 מיליון קילומטרים (תלוי מתי מודדים), וג'ונו תגיע לשם רק ביולי 2016. זאת לאחר שתשוגר למסלול שיביא אותה אל מעבר למסלול מאדים, שם היא תעצר ותתחיל ליפול חזרה לכיוון כדור הארץ, תחלוף לידו תוך כדי צבירת מהירות ושינוי כיוון טיסה (תמרון קלע שחוסך המון דלק), ומשם הישר לצדק. רק חמש שנים. שזה 250 פוסטים בערך. המפף...
הנה מה שכתבתי באנימציה:

ולסיכום - 5 עובדות מגניבות על ג'ונו:
1. אחד ממכשירי המדידה נקרא "מכשיר לגילוי חלקיקים אנרגטיים בצדק", ובקיצור JEDI. מה הסיכוי שיש חנונים בצוות המדעי של הפרויקט הזה?
2. הכנפיים הסולריות הענקיות ייפרשו כחמש דקות לאחר ההפרדות של ג'ונו מרקטת השיגור. התאים הסולריים יפיקו כ- 14 קילו-וואט, הספק שיכול לכלכל בניין דירות. כשתגיע החללית לצדק, המרחק מהשמש יצמצם את ההספק המיוצר לבערך 400 וואט. פחות מ- 3% מההספק המקורי, ואפשר להדליק איתו מספר קטן של נורות ליבון. למשימה של ג'ונו זה כמובן יותר ממספיק.
3. כדי להגן על הרכיבים האלקטרוניים המרכזיים של החללית מפני הקרינה החזקה שמשתוללת סביב צדק (כתוצאה מהשדה המגנטי העצום שלו), התקינו אותם בתוך קופסת טיטאניום בעלת דפנות עבות. המארז הזה הוא בגודל תא מטען של מיניוואן, ושוקל כ- 200 קילוגרם.

4. המשגר הוא מסוג אטלס 5, עם שלב שני מסוג סנטאור. בתצורה דומה שוגרה גם ניו-הורייזנס ב- 2006.
5. אני לא בטוח מה בדיוק הסיבה לכך, אבל על גבי החללית ישנן כמה דמויות לגו:

מזהים את הדמויות?

השיגור מתוכנן ליום שישי 5/8 בשעה 18:34 שעון ישראל, ואני אעדכן לגבי מצב החללית לאחר השיגור.

קישורים מעניינים: 
פוסט קודם במסה קריטית אודות משימת ג'ונו
ערוץ למשימת ג'ונו ביוטיוב
ערכת עיתונות (Press Kit) על המשימה ועל השיגור (שימו לב - PDF)

___________________________________________
קרדיט לתמונות ולסרטים: NASA/JPL

התגלה ירח רביעי לפלוטו!

תמונות מטלסקופ החלל האבל מראות בבירור ירח קטן נוסף הסובב את כוכב הלכת הננסי פלוטו:

צירוף של שתי תמונות כדי להראות את תנועת הירחים.
Credit: NASA

שמו של הירח "החדש" הוא P4, אבל זה זמני. לא נשמע רומי מספיק. בילדותי היתה לי חוברת שנקראה "הכוכבים במסילותיהם" או משהו דומה, ובה היה מידע על מערכת השמש. אני זוכר בבירור שרוב הנתונים על פלוטו היו מסומנים בסימן שאלה. היום אנחנו יודעים עליו הרבה, וזאת בזכותו הכמעט בלעדית של טלסקופ החלל האבל.

אבל האבל כבר מיושן ונכה, ובלי מעבורות חלל לא תיתכנה עוד פעילויות תחזוקה. לאחרונה הזדעזעה הקהילה האסטרונומית לאחר שפורסם שטלסקופ החלל ג'יימס ווב, טלסקופ מודרני ומשוכלל ביותר שאמור להחליף את האבל, עומד בפני ביטול, וזאת למרות שכל החלקים שלו כבר סיימו למעשה את שלב הייצור. נקווה שלמנגנוני הביורוקרטיה האמריקאיים יש יותר שכל מאשר לועדת התקציב שהציעה זאת.

בשנת 2015 תתקרב החללית ניו-הורייזנס לפלוטו, ותלקט לראשונה תמונות ומידע מקרוב לכוכב הלכת הננסי, ואז נוכל לדעת על ההרכב שלו, על השדה המגנטי (אם קיים), על סוג הירחים שלו וכמו תמיד גם תגליות בלתי צפויות.
יהיה שווה לחכות. מי יודע, אולי היא תמצא דבר מה שנמצא במסלול סביב הירח הידרה?

טיסה אחרונה בהחלט

בעוד כשבוע, בשמונה ביולי, תמריא מעבורת החלל אטלנטיס למשימה שתחתום סופית את הטיסות בכלי הטיס מסוג זה. לאחר נחיתתה היא תפורק ותישלח למוזאונים ברחבי ארצות הברית יחד שתי אחיותיה אנדוור ודיסקברי.
למרות הביקורת על הפיתוח והשימוש בה, מעבורת החלל תסמל מבחינתי תמיד את עידן האדם בחלל, אם זה בגלל שגדלתי בשנות השמונים שבהן התחילו הטיסות הללו, ואם זה בגלל היקף ההישגים שהשגנו באמצעותן.
לקראת השיגור הקרוב התפרסמה כתבה בכתב העת The Atlantic, המסכמת בתמונות את ההיסטוריה של מעבורת החלל. מומלץ בחום (קישור).

Credit: NASA

שיא גינס לחללית היאבוסה

ועדת שיאי גינס הכריזה היום על החללית היאבוסה כשיאנית עולם לאחר שהיתה הראשונה (והיחידה עד כה) להחזיר חומר מאסטרואיד לכדור הארץ.

תוך כדי קריאה הסתבר לי שחלפה כבר שנה שלמה מאז שובה של החללית לכדור הארץ. איך שהזמן רץ...

הקוראים המתמידים בוודאי זוכרים את סיפורה של החללית חסרת המזל, אז עבור אלו מכם שטרם קראו או שרוצים לרענן את הזכרון, הנה הסיפור השלם על הבז ששב מהחלל:
חלק א'
חלק ב'
חלק ג' ואחרון
היאבוסה 2

ג'וּנוֹ פורשת כנפיים

בתמונות הבאות מופיעות החלליות גלילאו, קאסיני, וווֹיאג'ר, כולן משימות לכוכבי הלכת החיצוניים של מערכת השמש:

Credits: NASA/JPL

ובתמונות האלה מופיעים לווין התקשורת ארטמיס, החלליות מרינר-10, וחללית המחקר Mars Global Surveyor, כולם משימות במערכת השמש הפנימית.

Credit: NASA/ESA-J.Huart 

שמים לב להבדל המשמעותי בין שני הסוגים?
אני מתכוון, כמובן, לכנפיים הסולריות, ולהיעדרן במשימות הרחוקות מהשמש.
כל מכשיר צריך חשמל כדי לפעול, והדרך הזולה להפיק אותו היא באמצעות תאים סולריים, שצריך רק לדאוג שיפנו לכיוון השמש כל הזמן (כמובן שתמיד קיים גם מצבר לגיבוי).
במשימות שבהן צריך להתרחק מהשמש יש בעיה. לא רק ששטף האור שמגיע מהשמש יורד לאחוזים בודדים לעומת הכמות שמגיעה לכדור הארץ, אלא שתאים סולריים הם מלכתחילה דרך גרועה מאד לייצר חשמל - הנצילות שלהם היא רק 28% לכל היותר וגם זה בתנאי מעבדה בלבד. כשנחשפים לחלל הם מתחילים להדרדר בביצועים. כל שאר האנרגיה, למען הסר ספק, הופכת לחום.

אז מדוע למרות הכל, נאס"א מתכוננת לשגר משימה חדשה לכוכב הלכת צדק, ג'וּנוֹ שמה (Juno), שנושאת שלוש כנפיים סולריות בשטח כולל של כ- 60 מטרים רבועים, אשר במרחק 780 מיליון קילומטרים מהשמש (המרחק הממוצע של מסלול צדק מהשמש) יפיקו כ- 400 וואט בלבד? חצי מההספק הזה, אגב, הולך לחימום...

החלליות שהרחיקו לכת בעבר (גלילאו, קאסיני, וויאג'ר, פיוניר, ניו-הורייזנס) הפיקו חשמל באמצעות מכשיר שנקרא RTG, המייצר חשמל מחום שנוצר מהתפרקות חומר רדיואקטיבי. האם טכנולוגיית התאים הסולריים הפכה לזולה או אפקטיבית מספיק כדי להצדיק תקדים שכזה, או שמא החשש ממחאה ציבורית כנגד שימוש בטכנולוגיה גרעינית כפי שקרה לפני שיגור גלילאו ב- 1989, הביאה לבחירה בפתרון הסולרי?
מסתבר שהמציאות בדרך כלל פשוטה הרבה יותר. לפי גיליון מרץ של Aviation Week, חברת לוקהיד-מרטין המייצרת את החללית, בחרה בכנפיים סולריות משיקולים של חוסר זמינות של יחידות RTG. פשוט נגמר המלאי.
כנראה שלפעמים נוצרים תקדימים מרשימים גם כתוצאה משיקולים יומיומיים. כך מופיעה החללית ג'ונו על גבי הפוסטרים של נאס"א. תודו שחללית עם כנפיים יפה הרבה יותר. 

Credit: NASA/JPL

השיגור, למקרה שאתם תוהים, מתוכנן ל- 5 באוגוסט השנה.

גן חיות בוואקום

חוקרי מטאוריטים יודעים לקבוע שחלק מהסלעים שנפלו מהשמיים מקורם במאדים.
ניתן לקבוע זאת על פי הרכב המינרלים והגזים הכלואים בסלע. ההשערה היא שפגיעות שספג העולם האדום במהלך ההיסטוריה העיפו כמות חומר גדולה אל מחוץ למשיכתו של כוכב הלכת, וסלעים חסרי מזל מסויימים נלכדו בכבידתו של כדור הארץ ונפלו לקרקע.

השכן במעלה מערכת השמש
Credit: NASA

השאלה המעניינת היא, האם קיימת אפשרות שחיים מיקרוסקופיים נדדו באופן זה בין כוכבי הלכת במערכת השמש?*

ברור לנו שסביבת כדור הארץ מסוגלת לטפח חיים ממגוון רב של סוגים. על רוב פני השטח שלו יש מים נוזלים, כמות נדיבה של חום מהשמש, אטמוספירה סמיכה במידה ראויה ושדה מגנטי לאבטחה. אבל עם זאת איננו יודעים בוודאות שהחיים התחילו כאן על כדור הארץ. אולי האורגניזמים הראשונים נפלו ל'מרק הבראשיתי' כשהם מוגנים על ידי גוש סלע מאדימי?
אחד הניסיונות לענות על כך בוחן את שאלת החיים בחלל - האם בכלל יתכן שחיים, פשוטים ככל שיהיו, מסוגלים לשרוד בתנאים הקיצוניים של קור, רִיק וקרינה מייננת? רוב בעלי החיים אינם עמידים באף אחד מהתנאים הללו, אבל ישנם כמה סוגי יצורים בעלי עמידות לתנאים קיצוניים ביותר, והם מכונים אקסטרמופילים, שזה בערך כמו להגיד חובבי אתגרים.

האגודה הפלנטרית (The Planetary Society) יזמה מחקר חלל בשם LIFE שבמהלכו יישלחו דוגמאות של אקסטרמופילים לשהייה ממושכת בחלל כדי ללמוד על השפעת תנאים אלו עליהם. האגודה הצליחה לצרף את הניסוי לחללית הרוסית הלא-מאויישת פובוס-גרונט (ובשפת המקור: Фобос-Грунт) שמטרתה נחיתה על אחד מירחי מאדים, פובוס, וחזרה לכדור הארץ עם דגימות מפני השטח שלו. המשימה מיועדת לשיגור בסוף 2011 או תחילת 2012 ותושלם אחרי כשלוש שנים בחלל. כאמור, לחללית יתלוו סוגים שונים של מיקרובים וחיות אחרות.
בינתיים, כדי להכשיר את הצוות המובחר למשימה, צירפו קבוצה קטנה מתוכם גם למשימה הנוכחית (והאחרונה) של מעבורת החלל אנדוור. היצורים הזעירים ישהו בתחנת החלל הבינלאומית (למעשה פחות או יותר מחוץ לתחנת החלל) גם כן לתקופה ממושכת, והתוצאות ישמשו להשוואה עם משימת פובוס-גרונט.
[תיקון טעות - הניסוי התרחש כולו במעבורת החלל וחזר עימה לכדור הארץ, ללא שהייה בתחנת החלל]

ועכשיו, אחרי שהכברתי במילים, הנה עוד כמה על שניים מהצוות המובחר, כי זה ממש ממש מגניב:

• הטארדיגרייד, הידוע גם בכינוי "דב מים" (או "דובון מים" לפי ויקיפדיה בעברית), הוא יצור בעל שמונה רגליים שגודלו הממוצע הוא כחצי מילימטר, שחי טוב כמעט בכל סביבה שקיימת על פני כדור הארץ, ומחוץ לה - במעמקי האוקיינוסים, בקטבים, במדבריות, על פסגות הרים. הוא יכול להיחשף לקרינה, לריק, לשרוד טמפרטורות קרובות לאפס המוחלט, ולחיות שנים ללא מים...הבנתם את הרעיון. בעבר כבר לקחו אותם לחלל וחשפו אותם לגהינום שבחוץ, וכשבדקו מה חדש בתא המגורים שלהם לאחר החזרה לכדור הארץ, הסתבר שהם לא רק שרדו אלא גם הטילו ביצים, בקעו, והוציאו את הכלב לטיול כאילו זה היה סתם יום רגיל.

דובון מידה ק
Credit: Diane Nelson

• דינוקוקוס רדיודוראנס, החיידק הקשוח ביותר על פי ספר השיאים של גינס, ידוע גם בכינוי "קונאן הבקטרי" מסיבות ברורת. למרות זאת אני לא בטוח שקונאן הברברי היה שורד בריק, בחומצה, בייבוש, באש, בקרינת גמא וכיו"ב, אבל אולי אני לא מכיר אותו מספיק טוב. החיידק הנ"ל עמיד ברמות קרינה גבוהות ביותר באמצעות מנגנון של גיבוי ותיקון שגיאות על גבי הגנום שלו, אותו הוא שומר בארבעה עותקים! הוא בטח מצטער שהוא לא רשם פטנט על זה לפני עידן התוכנה.
  להנאתכם, הנה קונאן אחר:

יצורים אחרים שמשתתפים בנסיעה הם סוגים שונים של חיידקים חובבי חום ומלח, זוללי ארסן, וסתם כאלה שקרינה בשבילם זה כמו כוסות רוח למיקרובּ.

יש הרבה מה ללמוד מיצורים קטנים וחסונים אלה. אנחנו נצטרך גם כן אמצעי הגנה כשנצא מחוץ לחצר הבית, אל כוכבי הלכת ואל הכוכבים. לכן נאחל בהצלחה ליצורצורים ולאסטרונאוטים שמגדלים אותם.

ואנצל שורה זו להמלצה: רן לוי מספר על נושא זה בפרק 95 של הפודקאסט המשובח "עושים היסטוריה!"

_____________________________
*בעיקר כדי שזה יהיה כתוב איפושהו, התיאוריה הזאת נקראת פאנספרמיה.

בדרך לחלל בפעם האחרונה

במספר הזדמנויות בעבר השתתפתי כבעל תפקיד בשיגור לווין. בכולן ישבתי בחדר הבקרה בציפייה לשיגור. בנקודות הזמן הללו אפשר להרגיש את המתח, את הדריכות, את התקווה שלא ישתבש דבר מה ברגע האחרון, כשעיני כולם נעוצות במסכים הגדולים המציגים את אתר השיגור.
אני מנחש שכך חשים גם הצוותים הרבים המעורבים בשיגור מעבורת חלל.

מחר, יום שני ה- 16 במאי, בשעה 15:56(שעון ישראל) תשוגר מעבורת החלל אנדוור. זו תהיה הטיסה האחרונה של אנדוור, והאחת-לפני-אחרונה של מעבורת חלל כלשהי, ולכן הזדמנות כמעט אחרונה לצפות בשידור חי בשיגור מסוג זה. למה אחרונה? לחצו על הקישור כדי להגיע לפוסט שעוסק בכך. חבל שכבר לא יזדמן לי לצפות בשיגור מעבורת חלל במו עיניי, ללא תיווך של מכשירים אלקטרוניים. פעם תכננתי לטוס לפלורידה סביב מועד שיגור, אך המציאות מנעה זאת, לעזאזל איתה.

הטיסה הזו, STS-134, נדחתה כבר מספר פעמים עקב תקלות שונות, ונקווה שהפעם אפשר יהיה להמריא.
להלן מספר אירועים ששווה לצפות בהם (שעון ישראל):
שיגור - יום שני 16/5 שעה 15:56
עגינה בתחנת החלל הבינלאומית - יום רביעי 18/5 שעה 13:15
התנתקות מתחנת החלל - יום שני 30/5 שעה 06:53
נחיתה - יום רביעי 1/6 שעה 09:32

צפו בשיגור ובאירועים אחרים כאן או כאן. כדאי לכם! 
ושיהיה בהצלחה לאסטרונאוטים ולכל המעורבים בטיסה.

____________________________
קרדיט לתמונות: NASA 

צעד ראשון בחלל

Photograph: RIA Novosti/TopFoto

בבוקר ה- 12 באפריל 1961, בעיירה הקטנה גז'אטסק השוכנת בפאתי הבירה מוסקבה, התנהל לאיטו הנגר המזדקן לאורך המזח וטיפס לסירת המשוטים הקטנה ששימשה כמעבורת לחציית הנהר. הוא התיישב על ספסל העץ המרקיב והניח את תיק כלי העבודה לרגליו, כפי שעשה בכל יום בשנים האחרונות בדרכו לעבודה.

על ספסל החתירה שמולו ישב משיט המעבורת, שנחפז לסיים את ארוחת הבוקר שלו ולארוז את השאריות בקופסת פח חלודה שהיתה מונחת לצידו. הנגר המתין עד שהאדם המזוקן יסגור את הקופסה ויניח אותה מתחת למושבו, ואז חייך והוסיף "בוקר טוב". השניים ניהלו בעבר אי אלו שיחות, ופעם אחת אפילו תיקנו יחד את הסירה לאחר שנסדקה מפגיעה בסלע. איש המעבורת התיר את החבל שעיגן את הסירה למזח ונענע את המשוטים בציריהם החורקים. "בוקר טוב, אלכסיי איוונוביץ'", הוא ענה. הוא היה מבוגר בעשרים שנה לפחות מאלכסיי, אבל החתירה לא נראתה מלאכה קשה בידיו האיתנות.
לאחר מספר דקות של חתירה, עזב איש המעבורת את המשוטים כדי לפקוק את פרקי אצבעותיו. "תגיד לי", אמר, "מה הדרגה של הבן שלך, הטייס?"

"למה אתה שואל?" ענה אלכסיי בהשתוממות. הוא נשען לפנים ונעץ את עיניו בבן שיחו, שחזר לחתור במרץ.

המשיט הצביע על הגדה שעזבו ואמר "לפני כמה דקות הודיעו ברדיו שאיזה רב-סרן גַגַרין טס בחלל". הוא הציץ בפניו של אלכסיי.

התלמים על מצחו של אלכסיי איוונוביץ' גגרין העמיקו. "לא. זה מישהו אחר. בני יורי הוא רק סגן. יש לו עוד הרבה זמן עד לרב-סרן." הוא הזדקף, נשם עמוקות וחייך, "אבל נשמח בשמחתו של גגרין האחר".

הוא טפח על כתפו של משיט המעבורת והרים עיניו אל השמיים המעוננים שממעל.

זמן קצר לאחר מכן, בשטחים החקלאיים שמחוץ לעיר הנמל אנגלס שבמחוז סרטוב, הבחינו שתי נערות במשהו מוזר נופל מהשמיים. כדור כהה שקוטרו לפחות שני מטרים הקשור למצנח. בעודן עומדות ומתקשות להאמין, נחבט הכדור בקרקע הבוצית, קיפץ לגובה ונחת שוב, הפעם נותר במקומו.

תא הנחיתה של ווסטוק-1

Credit: Vostok 1 spacecraft is property of RKK Energiya.
Self-made photograph uploaded by Errabee.

אחת הנערות החלה להתקרב בזהירות אל החפץ המוזר תוך כדי הקפה של הבור שנפער בפגיעה הראשונה. הנערה השניה השתרכה אחריה, מנסה לקרוא בשמה כדי להניא אותה מהמעשה, אבל לא מוצאת את קולה.

בהגיעה לכדור, שסימני חריכה שחורים מכסים את פניו, הבחינה הנערה שחלק ממעטפת הכדור חסרה, ושפתח עגול וגדול חושף בפניה את פנים החפץ. את החפצים שבפנים היא לא זיהתה, וצורתו הכללית של הכדור הענק - מעין גלגל עין מכאני שנתלש ממכונה עלומה, הטילו את אימתם עליה. היא פנתה והחלה לרוץ, לרווחת חברתה, הלאה מהחפץ המאיים. השתיים רצו לכיוון בית חווה סמוך.

מחוץ לאסם הן פגשו את בעלת החווה ונכדתה הקטנה. הן ניסו להסביר את שראו, אך דבריהן נשמעו מבולבלים וחסרי הגיון.

החוואית, בניסיון להרגיע את הנערות ולמנוע מנכדתה בהלה מיותרת, הציעה שיכנסו הביתה, אך לפני שהספיקה להראות את הדרך, נשמע קול חבטה קל מאחוריה. אדם בחליפת לחץ כתומה וקסדה גדולה ובוהקת התקרב אליהן, גורר מאחוריו את שרכי מצנחו.

ארבעתן החלו לסגת, יראה על פניהן. הקוסמונאוט הרים את יד ימינו, "אל תפחדו, אני סובייטי כמוכן". לפי מבטיהן לא ניכר שהן מבינות. "ירדתי מהחלל", הוא הוסיף, "יש כאן טלפון? אני צריך להתקשר למוסקבה."

התא שבו טס גגרין
Gagarin Capsule by SiefkinDR

יורי אלכסייביץ' גגרין היה האדם הראשון שהגיע למסלול סביב כדור הארץ. המשימה אליה נשלח היתה סודית והוכרזה בפומבי רק לאחר השיגור. גגרין נבחר לתפקיד עקב יכולותיו כטייס, אבל גם בזכות מימדיו הקטנים. הוא קודם בשתי דרגות תוך כדי טיסתו זו. הטיסה בת ה- 108 דקות בחללית הווסטוק-1 היתה גם טיסתו היחידה לחלל. עיירת הולדתו שינתה את שמה ל"גגרין" לאחר מותו בהתרסקות מטוס במהלך טיסת אימונים ב- 1968. 

תאריך ה- 12 באפריל נחגג כל שנה כ"לילה של יורי" (Yuri's Night) בעשרות מדינות בעולם, לזכר אבני הדרך של האנושות בחלל ולמען חקר החלל בעתיד.

השנה ימלאו 50 שנה לטיסתו של גגרין, והארוע המקומי שיציין אותו מופק על ידי האגודה הישראלית לאסטרונומיה והחוג לגיאופיסיקה ולמדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. פרטים כאן.

_________________________________________

דיסקליימר: הסיפורים המובאים כאן הם דרמטיזציה של האירועים האמיתיים, ורוב הפרטים הם פרי הדמיון שלי. ראו הוזהרתם.

תודה מיוחדת לבוריס נפומניאשי על הרעיון ועל התיקונים.

שתי הרצאות שלי השבוע

השבוע באופן מפתיע למדי הצטברו להן שתי הרצאות שלי בנושאי חלל:

הראשונה היא "בנה לך חללית" ובה אתאר כיצד באמת בנויות חלליות, מה ניתן למצוא בהן ומה לא, ואיך זה מתבטא ביצירות מדע בדיוני. למשל למה הדמות של ווסלי קראשר אינה אמינה, וכיצד מוכיח לארי ניבן שרובוטים אינם תחליף לבני אדם. כמו כן נבדוק היכן המקום האידיאלי לחדר שירותים בחללית ומיהו איש הצוות המתאים ביותר לחזור על דברי המחשב. כל זאת ועוד בחסות "הרחפת הקלה", התא הירושלמי למדע בדיוני ופנטסיה.
המועד - יום שני 28/2 בשעה 20:00 באולם 2 בבניין מתמטיקה (איינשטיין) שבקמפוס גבעת רם, ירושלים.
נכון, ירושלים זה רחוק, אבל אם אני מגיע עד שם אז גם אתם יכולים.

ההרצאה השניה נקראת "לעזוב את כדור הארץ", ובה נדון בצורך של האנושות לצאת לחלל כדי לשרוד. האמנם זה נכון? ואם כן, אילו אמצעים עומדים לרשותנו כדי לבצע זאת, לאן בכלל אפשר ללכת, והאם יש סיכוי שזה יקרה בקרוב או בכלל?
ההרצאה תינתן ביום חמישי 3/3 בשעה 21:30 במצפה הכוכבים בגבעתיים. עלות ההרצאה לפי התעריף המקובל של הרצאות האגודה הישראלית לאסטרונומיה.

מקווה לראותכם!

מבט מקרוב על השביט טמפל-1

חדשות מהחזית: הבוקר (יום שלישי בסביבות 08:00 שעון ישראל) חלפה החללית Stardust-NExT על פני השביט טמפל-1 והגיעה למרחק של 181 ק"מ ממנו. במהלך המעבר צולמו מעל 70 תמונות ששודרו חזרה לכדור הארץ.
הנה שתי דוגמאות מתוכן:

עדיין מוקדם כדי לקבוע מסקנות ותגליות חדשות, אבל בינתיים אפשר להתרשם מתמונות מדהימות ומעוד הישג מרשים של הטכנולוגיה האנושית.


עדכון: הנה סרטון שנערך מ- 39 תמונות שצולמו במהלך המעבר הקרוב:

___________________________
Credit: NASA / JPL / Cornell

אבק כוכבים

שביטים הם עצמים מוזרים וחריגים בשמיים. הם עשויים כתערובת של קרח עם אבק וסלע שחוברו להם יחדיו בראשית ימיה של מערכת השמש. זו הסיבה שמעניין כל כך לאסוף מהם מידע שממנו ניתן ללמוד אודות התהליכים שהתרחשו באותם עידנים.
שביטים שמסלולם חולף במערכת השמש הפנימית נוטים לפתח זנב כשהם בצד המסלול הקרוב לשמש. הזנב הוא חלקיקים שמתפרצים מהשביט עקב התחממות הקרח, ונסחפים הרחק ממנו בעזרת לחץ אור השמש.

Credit: Observatoire de Haute, Provence, France

השביט טמפל-1 (Temple-1) איננו שביט יוצא דופן. הוא נודד בין מסלול מאדים לבין חגורת האסטרואידים הראשית ומפתח זנבות למופת כשצריך. השביט זוהה לראשונה באמצע המאה ה- 19, הספיק להיעלם ולהימצא מחדש (ארוע שסייע להבנת ההשפעה של כוכב הלכת צדק על מסלולי עצמים במערכת השמש), ובשנים האחרונות הפך למוקד עניין ששום שביט אחר לא זכה לו.

טמפל-1 כפי שצולם ע"י דיפ-אימפקט

בחודש יולי 2005 חלפה החללית דיפּ-אימפקט (Deep Impact) סמוך לשביט, לאחר ששחררה לכיוונו קליע שהיה בעיקר משקולת של 370 קילוגרם נחושת. המטרה היתה לפזר כמות גדולה של חלקיקים מגרעין השביט כדי שניתן יהיה לצלמם באמצעות חיישניה של החללית ולנתח את הרכבם. המשימה הושלמה עם ההישג הטכנולוגי של הפגיעה המדויקת והמידע שהתקבל מהאבק שניתז בפגיעה. עם זאת, הצילומים של המכתש שנוצר לא היו מספקים לטעמם של המדענים בנאס"א. בחודשים שלאחר מכן הוסבה החללית דיפ-אימפקט למשימה אפוקסי - מעבר סמוך לשביט אחר ששמו הארטלי-2, ועליו כתבתי כאן וגם כאן.

ידידנו טמפל-1 הספיק להתאושש מהביקור הקודם, ולכן הוא מוכן לביקור נוסף, הפעם של רודפת שביטים ותיקה ששמה סטארדאסט (Stardust). חללית זו שוגרה בחודש פברואר 1999 לכיוון השביט ווילד-2 (Wild-2), אליו הגיעה כעבור חמש שנים, ולאחר מעבר קרוב ליד אסטרואיד קטן מהחגורה הראשית בשם אנה פרנק. סטארדאסט חלפה דרך זנבו של ווילד-2 בינואר 2004. במהלך המעבר היא אספה כמות קטנה של חומר בתאי איחסון מיוחדים שנועדו לכך. לאחר האיסוף חזרה החללית לכיוון כדור הארץ, והשליכה את תא הדגימות אל תוך האטמוספירה, כדי שאלו יוכלו להאסף ולהילקח לבחינה במעבדות מחקר.

סטארדאסט-נקסט

כמו את דיפ-אימפקט, גם את סטארדאסט מנצלים כעת למשימות נוספות. מאחר וזו חללית בעלת ניסיון בשביטים, הוחלט להפגיש אותה עם מיודענו טמפל-1. המשימה שלה היא השלמת מיפוי פני השטח של השביט וצילום אתר הפגיעה. שמה של המשימה הוא כעת נקסט (New EXploration of Temple-1), והמפגש הולך לקרות ביום שלישי ה- 15 בפברואר בבוקר (סביבות 7 בבוקר). החללית תגיע למרחק של 200 קילומטרים מהשביט ותצלם תמונות בהפרדה גבוהה. מלבד התמונות תבצע סטארדאסט-נקסט מדידות של ההרכב, הגודל והשטף של האבק שמופץ מגרעין השביט אל ההילה שסביבו ואל הזנב שלו.

צילום של טמפל-1 מהחללית סטארדאסט-נקסט בתאריך 18 בינואר 2011

אם בעבר ניתן היה להניח שכל השביטים דומים זה לזה, הרי שכעת יש בידינו תמונות שצולמו מקרוב של לפחות ארבעה שביטים שונים, וכל אחד מהם שונה מאד מהאחרים. יש לצפות שגם המידע החדש שיתקבל מסטארדאסט-נקסט יביא למסקנות חדשות ולהבנה טובה יותר של היווצרות מערכת השמש, וכמובן גם לצילומים מרהיבים ומעוררי השראה.
_______________________________

קרדיט לתמונות: NASA/JPL-Caltech

התגלה כוכב הלכת המוצק הראשון!

חוקרים ממרכז המחקר איימס של נאס"א אישרו לפני מספר שעות שטלסקופ החלל קפלר זיהה כוכב לכת מוצק (כלומר שאיננו ענק גז) מחוץ למערכת השמש.
ב- 15 השנים האחרונות התגלו כמה מאות כוכבי לכת הסובבים כוכבים (שמשות) רחוקים, אולם כולם כאחד הם ענקי גז כדוגמת כוכב הלכת צדק. זה לא בהכרח בגלל שענקי הגז נפוצים יותר, אלא בגלל שהרבה יותר קל למצוא אותם - הם הרי ענקים. אבל זה לא מספק אותנו, כי מה שאנחנו באמת מחפשים, ומה שבאמת היינו מעוניינים למצוא, אלו כוכבי לכת שדומים לעולם הבית שלנו, ושעשויים להיות מתאימים לקיום חיים. אחרי שנמצא אותם, נוכל אולי לקוות למצוא עליהם חיים.

כאן נכנס לתמונה טלסקופ החלל קפלר, ששוגר לחלל ב- 7 במרץ 2009, ומשימתו היא איתור כוכבי לכת קטנים השוכנים בקרבת השמש שלהם. בניגוד לטלסקופי חלל אחרים שמכוונים למטרות הצילום שלהם על פי דרישות צוות המחקר, כל פעם לכיוון עצם אחר, קפלר יישאר מכוון לאותו הכיוון כל משך משימתו, ויְנטר את אותם העצמים למשך 3.5 עד 6 שנים ברצף. זו הדרך היחידה למצוא את אותם כוכבי לכת חמקמקים - להמשיך ולבהות באותם כוכבים עד שכוכב לכת יחלוף על פניהם.

שדה הראיה של קפלר מכוון לאזור בשמיים שבין קבוצות הכוכבים ברבור (cygnus), נבל (lyra) ודרקון (draco). שדה זה כולל כ- 150,000 כוכבים מהסדרה הראשית (כלומר באותו שלב חיים כמו השמש שלנו). מתישהו משהו צריך לצוץ שם, והנה הגיע הרגע.
כבר חלפו חודשים מאז התגלית, אבל זה פרק הזמן שנדרש כדי לאגור עוד מידע, לעבד אותו ולנתחו, כדי להיות בטוחים בפרטים החשובים, והרי הם כאן:

לכוכב הלכת ניתן השם קפלר 10-בי (Kepler 10b). הוא סובב שמש בשם קפלר 10 שנמצאת במרחק של כ- 560 שנות אור מכאן. קפלר 10 דומה עד מאד לסוֹל, השמש שלנו.
מדובר בכוכב לכת שקוטרו פי- 1.4 מקוטר כדור הארץ (וזה כבר מזכה את התגלית במדליית כוכב הלכת הקטן ביותר שנתגלה). זאת ניתן לדעת על פי הירידה בעוצמת האור של השמש שלו כאשר הוא חולף על פניה.
המסה של קפלר 10-בי היא פי 4.56 ממסת כדור הארץ, ואת זה יודעים לפי השפעת הכבידה שלו על השמש שסביבה הוא נע, שגורמת לה להתנודד מעט במקומה.
ואם יודעים את הקוטר והמסה של גוף כדורי, אפשר לחשב את הצפיפות הממוצעת, וכאן חברים - מצויה התגלית החשובה: צפיפות ממוצעת של 8.8 גרם לסמ"ק. לשם השוואה, הצפיפות הממוצעת של כדור הארץ היא 5.52 גרם לסמ"ק, כלומר שכוכב הלכת החדש צפוף הרבה יותר מגוש הברזל והסלע שעליו אנחנו חיים, ולכן בהחלט אפשר לקבוע שמדובר בגוף מוצק ולא גזי. 
אבל עוד לא סיימנו.

גם את המסלול אפשר לדעת (די בקלות אפילו). משך השנה של קפלר 10-בי, שזה משך הזמן שבו הוא מקיף את השמש שלו הוא - תחזיקו חזק - 19 שעות! משך ההקפה תלוי רק במסת הגופים (גודל ידוע כאמור), ובמרחק בינהם (את זה גם יוהנס קפלר כבר הבין בתחילת המאה ה- 17). כך יודעים לקבוע שכוכב הלכת הזה מסתובב במרחק של 2.5 מיליון קילומטרים מהשמש שלו! שוב לשם השוואה, כדור הארץ נמצא במרחק ממוצע של 150 מיליון קילומטרים מהשמש. נתון זה מגלה לנו עוד פריט מידע מעניין: הטמפרטורה על פני כוכב הלכת צריכה להיות בערך 1500 מעלות צלזיוס. לא בדיוק מתאים לקיום חיים כפי שאנו מכירים. אין סיכוי למים נוזלים על פניו, אין אפילו סיכוי לאטמוספירה.

ובכל זאת, אם טלסקופ החלל קפלר הצליח לגלות כוכב לכת כל כך קטן, כנראה שיוכל לאתר גם כוכבי לכת נוספים בגודל דומה (בהנחה שישנם כאלה), וכל שנותר לנו לעשות הוא להמתין בסבלנות.

___________________________________
קרדיט לכל התמונות: NASA

קישורים בעניין זה:
אתר משימת קפלר
אתר פייסבוק של משימת קפלר

הבז ששב מהחלל - פרק ג' ואחרון

פרק זה הוא המשכו הישיר של הסיפור שהתחיל בפרק א' והמשיך בפרק ב'. אם לא קראתם את הפרקים הקודמים אמליץ בחום להתחיל מהם.

Credit: Corby Waste 

בפרק הקודם סיימה החללית היאבוסה נחיתה שניה מוצלחת לכאורה על האסטרואיד איטוקאווה והתרחקה ממנו למרחק בטוח. המילה לכאורה באה להזכיר את מערכת ההנעה שכשלה תוך כדי הנחיתה ואת המדרון התלול שהחללית נאלצה לנחות עליו. על פי התכנון, עוד נחיתה שלישית ואחרונה נותרה לפני המסע הגדול הביתה.