מפגשים מהסוג השביטי

שביט האלי מקיף את השמש במחזור של 76 שנים. כל מחזור הוא מטפס במעלה מערכת השמש עד מעבר למסלולו של נפטון, ונופל חזרה למערכת השמש הפנימית, אז ניתן לצפות בו אפילו ללא טלסקופ.
שביט האלי מוזכר בהיסטוריה כמעט בכל מחזור מאז המאה ה- 11 ויתכן שאף לפני כן, אך רק בתחילת המאה ה- 18 הוכח שמדובר שאותו שביט.
המעבר האחרון של שביט האלי ב- 1986 היה, מבחינה אסטרונומית, הגרוע ביותר באלפי השנים האחרונות, מכיוון שכדור הארץ היה בצד השני של השמש באותו הזמן. מצד שני, מבחינה מדעית היתה זו הזדמנות פז, כי היה זה המעבר היחידי עד כה שהתרחש בתקופה שבה יש בידי האנושות טכנולוגיית חלל.

שביט האלי בצילום מ- 1986
Credit: Kuiper Airborne Observatory

ההזדמנות הנדירה נוצלה על ידי צי חלליות רובוטיות שנשלח לחלוף בקרבת השביט ולאסוף נתונים על מבנה גלעינו, על החלקיקים המרכיבים את זנבו ועוד. אמנם החלליות שנשלחו לא היו חלק מאותה משימה, אבל הוקמה תשתית לשיתוף פעולה בין מפעיליהן, וכך קיבלה הפעילות המרוכזת לחקר השביט את הכינוי "הארמדה של האלי".

דיפּ-אימפקט אינה עונה

ציידת השביטים "דיפ-אימפקט" נקלעה לצרות.

החללית הקטנה הספיקה לבקר מקרוב את השביט טמפל-1 ולהפציץ אותו באמצעות קליע כבד כדי לחשוף את החומר שמתחת לפני השטח. לאחר מכן היא ביקרה את השביט הארטלי-2 והיתה לחללית הראשונה שמבקרת שני שביטים. לדיפ-אימפקט לא נותר מספיק דלק כדי להתקרב לשביטים נוספים, אז הגוף הבא שהיא עשויה לבקר ללא מאמץ הוא אסטרואיד קטן שיחלוף קרוב לכדור הארץ ב- 2020. בינתיים היא משייטת במרחב הבין פלנטרי, ומשמשת כמצפה לשביטים נוספים שחולפים במערכת השמש הפנימית. פרט לפעילויות המעטות הללו, מנהלים את דיפ-אימפקט "על אש קטנה", ובודקים את מצבה אחת לשבוע בערך.

השביט C/2012 S1, הידוע יותר בכינוי ISON הולך להיות אירוע השנה עבור אסטרונומים. הוא יעבור בחודשים הקרובים קרוב למאדים ואחר כך קרוב לכדור הארץ ועשוי לספק מראה נדיר ויפהפה בשמיים. השביט נע במסלול פרבולי לכיוון השמש, ויחלוף קרוב מאד אליה. לאחר המעבר הוא ימשיך במסלולו אל שולי מערכת השמש והלאה, אבל לא בטוח שבחתיכה אחת. הקירבה לשמש עלולה לרסק אותו לחתיכות קטנות, שימשיכו לנוע החוצה ממערכת השמש.

באוגוסט האחרון התכוונו לשלוח לדיפ-אימפקט פקודות לתצפית בשביט ISON, אך גילו שלא מתקבל שידור רדיו מהחללית.

כל עוד מתקבל מידע מהחללית, אפשר לדעת על מצבה אפילו אם היא אינה פועלת כשורה. במקרה הזה אין מידע כלל, אז לא ידוע האם יש סיכוי להציל את המשימה.

למרות זאת, על פי הדיווח הקצרצר, יש למומחי המשימה הבנה מסויימת של מהות התקלה ולכן גם תקווה כלשהי להוציא את החללית מהצרה אליה נקלעה. לצערי לא נמסרו פרטים.

למרות שהחללית סיימה שתי משימות בהצלחה יתרה, היא תיפקדה עד לאחרונה באופן כשיר לחלוטין, ולכן לא יוותרו עליה כל עוד יש סיכוי להפעיל אותה. 

[עדכון 20/9/2013: נאס"א הודיעה היום, כי משימת דיפ-אימפקט הסתיימה. סיבת הפסקת התקשורת אינה ידועה, אך יתכן שתקלה במחשב גרמה לאיבוד הכיוון של החללית וכך לאיבוד הכוון האנטנות לכדור הארץ ולקפיאת מערכות חיוניות.]

רשומות נוספות שכתבתי על דיפ-אימפקט:

עונת ציד השביטים נפתחת

אפוקסי מכה שנית

אבק כוכבים

אבק כוכבים

שביטים הם עצמים מוזרים וחריגים בשמיים. הם עשויים כתערובת של קרח עם אבק וסלע שחוברו להם יחדיו בראשית ימיה של מערכת השמש. זו הסיבה שמעניין כל כך לאסוף מהם מידע שממנו ניתן ללמוד אודות התהליכים שהתרחשו באותם עידנים.
שביטים שמסלולם חולף במערכת השמש הפנימית נוטים לפתח זנב כשהם בצד המסלול הקרוב לשמש. הזנב הוא חלקיקים שמתפרצים מהשביט עקב התחממות הקרח, ונסחפים הרחק ממנו בעזרת לחץ אור השמש.

Credit: Observatoire de Haute, Provence, France

השביט טמפל-1 (Temple-1) איננו שביט יוצא דופן. הוא נודד בין מסלול מאדים לבין חגורת האסטרואידים הראשית ומפתח זנבות למופת כשצריך. השביט זוהה לראשונה באמצע המאה ה- 19, הספיק להיעלם ולהימצא מחדש (ארוע שסייע להבנת ההשפעה של כוכב הלכת צדק על מסלולי עצמים במערכת השמש), ובשנים האחרונות הפך למוקד עניין ששום שביט אחר לא זכה לו.

טמפל-1 כפי שצולם ע"י דיפ-אימפקט

בחודש יולי 2005 חלפה החללית דיפּ-אימפקט (Deep Impact) סמוך לשביט, לאחר ששחררה לכיוונו קליע שהיה בעיקר משקולת של 370 קילוגרם נחושת. המטרה היתה לפזר כמות גדולה של חלקיקים מגרעין השביט כדי שניתן יהיה לצלמם באמצעות חיישניה של החללית ולנתח את הרכבם. המשימה הושלמה עם ההישג הטכנולוגי של הפגיעה המדויקת והמידע שהתקבל מהאבק שניתז בפגיעה. עם זאת, הצילומים של המכתש שנוצר לא היו מספקים לטעמם של המדענים בנאס"א. בחודשים שלאחר מכן הוסבה החללית דיפ-אימפקט למשימה אפוקסי - מעבר סמוך לשביט אחר ששמו הארטלי-2, ועליו כתבתי כאן וגם כאן.

ידידנו טמפל-1 הספיק להתאושש מהביקור הקודם, ולכן הוא מוכן לביקור נוסף, הפעם של רודפת שביטים ותיקה ששמה סטארדאסט (Stardust). חללית זו שוגרה בחודש פברואר 1999 לכיוון השביט ווילד-2 (Wild-2), אליו הגיעה כעבור חמש שנים, ולאחר מעבר קרוב ליד אסטרואיד קטן מהחגורה הראשית בשם אנה פרנק. סטארדאסט חלפה דרך זנבו של ווילד-2 בינואר 2004. במהלך המעבר היא אספה כמות קטנה של חומר בתאי איחסון מיוחדים שנועדו לכך. לאחר האיסוף חזרה החללית לכיוון כדור הארץ, והשליכה את תא הדגימות אל תוך האטמוספירה, כדי שאלו יוכלו להאסף ולהילקח לבחינה במעבדות מחקר.

סטארדאסט-נקסט

כמו את דיפ-אימפקט, גם את סטארדאסט מנצלים כעת למשימות נוספות. מאחר וזו חללית בעלת ניסיון בשביטים, הוחלט להפגיש אותה עם מיודענו טמפל-1. המשימה שלה היא השלמת מיפוי פני השטח של השביט וצילום אתר הפגיעה. שמה של המשימה הוא כעת נקסט (New EXploration of Temple-1), והמפגש הולך לקרות ביום שלישי ה- 15 בפברואר בבוקר (סביבות 7 בבוקר). החללית תגיע למרחק של 200 קילומטרים מהשביט ותצלם תמונות בהפרדה גבוהה. מלבד התמונות תבצע סטארדאסט-נקסט מדידות של ההרכב, הגודל והשטף של האבק שמופץ מגרעין השביט אל ההילה שסביבו ואל הזנב שלו.

צילום של טמפל-1 מהחללית סטארדאסט-נקסט בתאריך 18 בינואר 2011

אם בעבר ניתן היה להניח שכל השביטים דומים זה לזה, הרי שכעת יש בידינו תמונות שצולמו מקרוב של לפחות ארבעה שביטים שונים, וכל אחד מהם שונה מאד מהאחרים. יש לצפות שגם המידע החדש שיתקבל מסטארדאסט-נקסט יביא למסקנות חדשות ולהבנה טובה יותר של היווצרות מערכת השמש, וכמובן גם לצילומים מרהיבים ומעוררי השראה.
_______________________________

קרדיט לתמונות: NASA/JPL-Caltech

אפוקסי מכה שנית

אולי אתם זוכרים את הפוסט אודות השביט הארטלי-2 והמשימה אפוקסי, במהלכה צולם השביט ממרחק זעום של כ- 700 קילומטרים. בארבעה בנובמבר הוכתרה המשימה בהצלחה, ויש הרבה צילומים וסרטונים מדהימים. כמות הפרטים שניתן לזהות על פני השטח של גרעין השביט תספק למדענים הרבה מאד נתונים מעניינים וזה ממש מרגש.

בתמונות רואים את גרעין השביט בצורתו המאורכת, ואפשר להבחין במספר סילונים של קרח ו/או אבק שמרוססים לחלל ויוצרים את ההילה והזנב של השביט.

שביטים מורכבים בעיקר מקרח מים ומאבק סלעי שהתגבשו יחד בעידן הערפילית הסולרית, שברבות הימים הפכה למערכת השמש. 
כמו כל הגופים במערכת השמש שלנו, גם שביטים מקיפים את השמש. אלו מבינהם שחולפים במערכת השמש הפנימית (היכן שכדור הארץ נוהג להסתובב) מתחממים, וכתוצאה מכך גזים שכלואים בכיסים בתוך תערובת הקרח-סלע מצליחים לפרוץ את דרכם החוצה, ותוך כדי כך מעיפים כל מה שעומד בדרכם.
למעשה אנחנו יודעים בדיוק מה נזרק החוצה. ניתוח ספקטרוגרפי של האור המוחזר מהסילונים (כלומר פירוק האור הנקלט במצלמות לאורכי גל שונים) מאפשר לזהות את החומרים המרכיבים את הסילון.
כך יודעים ששביטים מורכבים בעיקר מקרח-מים, ושהם מכילים אמוניה, פחמן דו-חמצני ועוד.
מסתבר לפי התמונות שצילמו במשימה אפוקסי, שהשביט הארטלי-2, מתיז יותר פחמן דו-חמצני מאשר מים, כלומר שהגז שהשתחרר ויצר את הסילונים הללו היה קרח יבש. ושימו-לב, מדובר בקרח יבש שנח לו קפוא בתוך השביט במשך מיליארדי שנים! יש הרבה מה ללמוד מזה, כי זו דגימה אמיתית ממערכת השמש הקדומה.

אפוקסי היא משימת ההמשך של דיפ-אימפקט, שבה צולם השביט טמפל-1 מקרוב בזמן שקליע נחושת במשקל 370 קילוגרם הוטח בפניו. זו המשימה החמישית של חללית שחולפת קרוב לשביט, והראשונה שחלפה קרוב לשני שביטים.

מלבד סיפוק הסקרנות המדעית יש גם סיבה פרקטית להוצאות כספיות עצומות על חקר שביטים. כאמור, שביטים רבים חולפים קרוב לשמש, וכך חולפים בקרבת מסלול כדור הארץ. זה עלול להיות מסוכן יום אחד, וכאשר היום הזה יגיע, כדאי שיהיה בידינו מספיק ידע כדי שאפשר יהיה לעשות משהו בקשר לזה, וידע בדרך כלל מתחיל באיסוף נתונים ועיבודם. 

_________________________________________
קרדיט לתמונות: NASA

עונת ציד השביטים נפתחת

החודש חולף שביט בסביבתנו, וכנראה ניתן יהיה להבחין בו גם ללא אמצעי תצפית מיוחדים. מעבר קרוב של שביט הוא תמיד ארוע מעניין, אבל הפעם יש גם התרגשות מיוחדת סביב שביט מסויים זה, ועל כך בהמשך.