יום ראשון, 12 ביולי 2015

מפגש היסטורי

לפעמים קל לשכוח שחלק מהדברים שאנחנו יודעים היום התגלו רק לאחרונה.
למשל לפני 100 שנה עוד לא השתמשו במושג "גלקסיה" מכיוון שעוד לא היו אמצעי תצפית ומדידה טובים מספיק כדי לזהות שיש "שבילי חלב" נוספים, ותהליך ההיתוך הגרעיני שמפעיל את השמש מוכר לנו רק מסוף שנות ה- 30 במאה הקודמת.
אבל בשביל להבין את מערכת השמש היה צריך להמתין לתחילתו של עידן החלל.
כך למדנו שלכדור הארץ יש מעטפת בלתי נראית של חלקיקים טעונים שכלואים בשדה המגנטי שלו. למדנו איך נראה הצד הרחוק של הירח. גילינו שכוכב חמה אינו 'נעול' כשצד אחד שלו פונה בקביעות לשמש, וגילינו שגם לצדק יש מערכת טבעות משלו.

אתמול מצאתי בבית הוריי את החוברת "כוכבים במסילותם" מאת נתן אריה (הוצאת החברה להגנת הטבע בשיתוף האגודה הישראלית לאסטרונומיה, תשל"ח, הוצאה ששית תשמ"ב). חוברת זו הכירה לילד שהייתי בתחילת שנות ה- 80 את עולם האסטרונומיה לראשונה.


כוכבים במסילותם - מדריך לתצפיות בשמים
צילום: יואב לנדסמן
במיוחד זכרתי את טבלת כוכבי הלכת, כפי שמופיעה להלן.
נתוני כוכבי הלכת מתוך החוברת
צילום: יואב לנדסמן

למרות המהדורה הששית (1982), המידע עדיין מעודכן לשנת ההוצאה המקורית (1978), כשחלליות וויאג'ר רק יצאו לדרכן לכוכבי הלכת החיצוניים.

הפרט הבולט במיוחד הוא שכמות הירחים שהתגלו מאז הוא עצום; 67 לצדק, 62 לשבתאי (עם עוד המון ירחונים זעירים), 27 לאורנוס, 14 לנפטון ו- 5 לפלוטו.
הפרט הבולט השני הוא סימני השאלה בעמודה של פלוטו. למעשה חוסר הידיעה של המסה, הצפיפות וכוח המשיכה נובעת מכך שטרם התגלה הירח הגדול של פלוטו, כארון. הוא התגלה באותה השנה בה יצאה החוברת לראשונה, אבל פרט לכך רוב השאלות לגבי פלוטו נותרו ללא מענה.

מנקודת מבטי, לגדול בתקופה שבה מדי כמה חודשים או שנים פורסמו תגליות חדשות של ירחים או ממצאים אחרים מפני השטח של כוכבי לכת, היה מרגש ומלהיב מאד. היום המצב עוד יותר מעניין לחובבי אסטרונומיה. ראשית, יש יותר משימות חלל, והן מודרניות ומשוכללות לאין שיעור. שנית, האינטרנט מאפשר למידע להגיע אלינו תוך זמן קצר מאד מהרגע שבו הוא נקלט על ידי אנטנות הענק של רשת החלל העמוק. לפעמים תוך דקות בלבד.

בעוד יומיים (14/7/2015) תחלוף לראשונה חללית סמוך לפלוטו, שהיום מוגדר ככוכב לכת ננסי. כדי לקבל תשובות לחלק מהשאלות נשלחה החללית ניו-הורייזנס (אופקים חדשים), החללית המהירה ביותר אי פעם, למסע של קרוב ל- 10 שנים במהלכו צלחה כמעט 6 מיליארד קילומטרים, ושבשיאו תחלוף במרחק זעום של כ- 13,000 קילומטרים מפני השטח של פלוטו.

המון מידע חדש מתקבל בזכות חללית אחת. צילומים אפשר לצלם ממסלול סביב כדור הארץ, אבל הם לעולם לא ישתוו לאלו שמצולמים מטווח קרוב. מלבד הירח, שקרוב אלינו מאד, לא ניתן לזהות מאפיינים גיאולוגיים של עצמים אחרים. מאפיינים אלו הם המפתח להבנת התהליכים שיצרו את מערכת השמש ושהביאו אותה לצורתה הנוכחית. תהליכים אלו עדיין מניעים שינויים בסביבה שלנו, בכדור הארץ. וכדאי לנו מאד להבין אותם היטב אם ברצוננו להשאר בסביבה בעתיד.
תמונות מעובדות של פלוטו מטלסקופ החלל האבל (2010)
פלוטו בצבעים אמיתיים מניו הורייזנס ממרחק 8 מיליון קילומטר
Image Credit: NASA-JHUAPL-SWRI
פרט לצילומים, רק חללית שחולפת בקירבת מקום יכולה למדוד שדות מגנטיים, קרינה, חלקיקים, אבק ועוד.

חלליות עמוסות מכשור מדעי מספקות את סקרנותנו ומאפשרות לענות על שאלות רבות, אבל עם זאת הן חושפות מידע רב נוסף שגורם לנו לשאול שאלות חדשות. בעוד כמה ימים נקבל המון מידע חדש, שיעצים את הידע הקיים מצד אחד, ויהיה בסיס לשאלות שכרגע אנחנו אפילו עוד לא יודעים לשאול. זוהי התקדמות מדעית שמתרחשת מול עיננו.

הערה לסיום שאני מקווה שלא תנמיך את הציפיות יתר על המידה: לוקח ממש הרבה זמן להעביר נתונים מהחללית המרוחקת חזרה לכדור הארץ. אל תצפו שכל המידע המעניין יגיע ביום המעבר. פרטים מסויימים יגיעו לפני, פרטים נוספים כמה ימים אחרי, והמידע האיכותי ביותר יגיע בהמשך השנה והשנה הבאה.
זה יקח זמן, אבל אם חיכינו עד עכשיו, אז לא יהיה נורא להמתין עוד קצת. זה עולם חדש, וכמו כל עולם חדש שפגשנו לראשונה מקרוב, גם כאן תהיינה הפתעות לרוב.

14 תגובות:

  1. האם החללית תמשיך במהירות ותחלוף על פניו של פלוטו, ותקלוט אך ורק מה שתספיק לקלוט במהירות הזו, או שיש דרך להאריך אפילו במעט את השהות שלה בסביבה שלו?
    כי לטוס 10 שנים בשביל זמן כ"כ קצר בקרבתו נשמע די חבל.

    השבמחק
    תשובות
    1. הבעיה היא שאין דרך אחרת בלי לבזבז כמויות עצומות של דלק.
      כדי להגיע לפלוטו, ובמיוחד כדי להגיע לשם בתשע שנים במקום ב- 15-20 שנה צריך חללית מאד מהירה, וכדי להאט חללית מהירה צריך הרבה מאד דלק.
      אולי מתישהו בעתיד תטוס חללית שתוכל להיכנס למסלול סביבו או אפילו לנחות שם. כרגע זה עדיין בלתי אפשרי.

      מחק
    2. אז היא הולכת לעבור לידו במהירות, אח"כ חגורת קויפר ואז להמשיך בריק עד ליציאה ממערכת השמש?
      לחלליות וויאג'ר היו יותר תחנות בדרך ויותר תועלת (עד כמה שזה מדיד) למיטב זכרוני, לפני שיצאו אל הריק. מעוף כזה מהיר ליד פלוטו יניב מספיק מידע כך שזה שווה את ההשקעה העצומה?

      מחק
    3. אילו וויאג'ר 1 או 2 היו חולפות ליד פלוטו, או כל גוף אחר מעבר לנפטון (אילו היו ידועים בזמנן), אז הייתי מסכים שצריך משהו חדש. אבל אף פעם לא ראינו את פני השטח של פלוטו עד עכשיו, ולא היתה לנו הזדמנות לדעת על ההרכב שלו, האטמוספירה והשדות המגנטיים, על הירחים ועוד.
      כבר עכשיו יש מספר תגליות והפתעות שלא ציפו להן, אז המשימה הזאת היא ממש לא בזבוז משאבים.

      מחק
  2. אתה חי בתקופה ממוזלת למדען פלמטרי:
    לפני 70 שנה ב 1945 לא היה לך תחום לעסוק בו.
    בעוד שלקרן כבר היתה רפואה דיי טובה: פניצילין הרדמה סוגי דם ולואי פסטר.
    אבל 100 שנה קודם לכן ב 1845 הרפואה המדעית רק התחילה להתקיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. ב- 1945 בארה"ב, בבריטניה וברוסיה היה ענף הטילאות התחום הכי לוהט שיש.
      כנ"ל לגבי תעופה ומנועי סילון.

      מחק
  3. אבל עדיין לא היו משימות חלל שהביאו נתונים.
    דבר שהשתנה תוך 20 שנה.
    גם הרפואה התפתחה מאוד במחצית השנייה של המאה ה19.
    אני הבאתי זמנים בהם התחחומים עמדו לפני ההפיכה באמת למדע.

    השבמחק
  4. 13,000 ק"מ זה לא קצת רחוק?
    יש עליה מצלמות ברזולוציה גבוהה אני מקווה... :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. 13,000 ק"מ זה מאד קרוב. זה בערך הקוטר של כדור הארץ.
      אילו המעבר היה ליד כדור הארץ, אז היא היתה חולפת מתחת ללוויני התקשורת ולוויני ה- GPS שלנו.
      לגבי המצלמות, הן ברזולוציה מדהימה.

      מחק
    2. אז אני רגוע! :-)
      לא ידעתי שהלווינים כ"כ רחוקים,
      תודה על ההסבר.
      ידוע לך הרז' של המצלמות שלה?

      מחק
    3. הרזולוציה? נאמר שיהיו תמונות שיוכלו להגיע ל 100-500 מטר לפיקסל.

      מחק
  5. היי יואב שמי מונדי לנדסמן ולבני קוראים גם יואב לנדסמן

    השבמחק