הבז שישוב אל החלל

ותיקי הקוראים אולי זוכרים את סדרת הרשומות "הבז ששב מן החלל" אודות מסע התלאות של החללית היפנית היאבוסה שנשלחה לנחות על אסטרואיד, לאסוף ממנו דגימת קרקע ולשוב לכדור הארץ.
היאבוסה שוגרה לחלל בשנת 2003, ומאותו רגע החלו התכניות להשתבש. המשימה הפכה מניסיון נועז לסיפור הרפתקאות מותח ומסעיר שסופו טוב כנגד כל הסיכויים.
למעשה כל כך טוב, שסוכנות החלל היפנית JAXA הזדרזה להודיע על משימת המשך שתחזור על אותן פעולות, אבל כדרכם של היפנים, משימת ההמשך תוכננה להיות הרבה יותר משוכללת ובעלת הרבה יותר יכולות.

JAXA / Akihiro Ikeshita

הכירו את היאבוסה 2, שאולי נראית כמו חללית רגילה, אבל חלליות רגילות לא נפרדות במהלך משימתן ל- 13 חלקים שונים בעלי משימות משלהם.

נאס"א בוחנת אפשרות להעניק לירח ירח משלו

נאס"א שוקלת תכנית להביא אסטרואיד קטן למסלול סביב הירח עד 2025. למה? מסתבר שיש כמה סיבות, אבל העיקרית שבהן היא שאפשר, ושעדיין לא עשו דבר כזה.

לכידת אסטרואיד בקוטר 7 מטרים ובמשקל 500 טונות.
קרדיט: Rick Sternbach / KISS

האסטה לה-וֶסטה

בעוד שמשימות החלל היוקרתיות עוסקות בכוכבי הלכת, כי הם גדולים ומעניינים, וחשובים להבנת היווצרות כדור הארץ והתהליכים שעוברים עליו, ישנן גם משימות לחקר הגופים הקטנים במערכת השמש, קרי שביטים, אסטרואידים וכוכבי לכת ננסיים.
הגופים הקטנים לא הוזנחו. החל משנות השמונים היו גשושות רבות שטסו לאסטרואידים ולשביטים, אבל רובן ככולן ביצעו מעבר קרוב אחד מעל יעדן תוך כדי צילום, מדידות או איסוף חלקיקים, והמשיכו בדרכן. עבור חלק מהחלליות, האסטרואיד או השביט כלל לא היו המטרה הראשית, אלא רק הזדמנות לעבור ליד גוף מסיבי כדי שישנה להן את המסלול בדרכן ליעד הראשי, וכך לחסוך בדלק.
יוצאי הדופן היחידים הם החללית NEAR שהקיפה זמן מה את האסטרואיד אֵרוֹס ולבסוף נחתה עליו (החללית שתפסה טרמפ על אסטרואיד), והחללית למודת התלאות היאבוסה (Hayabusa) שנחתה על האסטרואיד אִיטוֹקַאווָּה, אספה ממנו דגימות והחזירה אותן חזרה לארץ (הבז ששב מהחלל: סאגה בשלושה חלקים).

Dawn מעל וסטה
Credit: NASA/JPL-Caltech

ממש עכשיו ישנן שתי משימות חלל שמטרתן הראשית היא שהות ממושכת ליד אחד הגופים הקטנים הללו. הראשונה היא החללית רוֹזֶטָה, השייכת לסוכנות החלל של האיחוד האירופאי (ESA). היעד שלה הוא השביט צ'וּרִיוּמוֹב-גֶרַסִימֶנְקוֹ (זה לא יהיה במבחן), שאותו היא תתחיל להקיף, במקביל להורדת נחתת עם יכולת קידוח לפני השטח שלו. כל זה יקרה בעוד שנתיים בערך. השניה היא החללית Dawn של נאס"א, שנמצאת כבר שנה במסלול קרוב סביב האסטרואיד הגדול ביותר - וֶסטה, ועליה אני רוצה להרחיב.

בחזרה למאדים

אחד הקורסים שלקחתי כחלק מהתואר הראשון בטכניון היה "מדע בדיוני בקולנוע"* (אמרתי טכניון, זה מגדיר חנונים גם בלי קשר לקורסים שהם לוקחים). באחד השיעורים צפינו ב"מלחמת העולמות" משנות החמישים, ושוחחנו על ההקבלה לפּחד מהקומוניסטים שהיתה רלוונטית לאותן שנים: החייזרים שמגיעים מהכוכב האדום ואין להם אלוהים וכולי.
לא שהרוסים אי פעם שכנו על מאדים, אבל הם שלחו לשם המון חלליות פעם, והם נחושים מאד להמשיך בכך.
השבוע תשוגר חללית רוסית יוצאת דופן במורכבותה אל מאדים, ושמה פובוס-גרונט.
כפי ששמה מרמז, היעד המדוייק הוא אחד משני הירחים הזערוריים של מאדים, פובוס.

תרגום: הפרויקט הבינלאומי "פובוס-גרונט"

בשנות השמונים פעלה תכנית "פובוס" כחלק מתכנית החלל הסובייטית, ומטרתה הגעה לפובוס ונחיתה עליו בשילוב של מדידות מדעיות מסוגים רבים ומגוונים. בסוף העשור ההוא, כשהגוש הסובייטי כבר החל להתפורר במזרח אירופה, שוגרו שתי גשושות, פובוס-1 ופובוס-2 לכיוון מאדים. שווה להזכיר ששתיהן היו מאמץ בינלאומי ולא תכנית של מדינה אחת עם משאבים בלתי מוגבלים. שתיהן נכשלו.
הקשר עם פובוס-1 אבד כחודשיים לאחר השיגור עקב פקודה שלא היתה צריכה להישלח, לתוכנת החללית שלא היתה צריכה להיות מסוגלת לקבל פקודות כאלה.
פובוס-2 כמעט הגיעה לנחיתה על פובוס, ואז פסקה התקשורת איתה עקב תקלה במחשב.
למרות המוני כשלונות, היתה זו חללית סובייטית שנחתה ראשונה על מאדים, כך שיהיה מעניין לראות אותם (או לפחות את הרוסים) מחזירים את הכבוד האבוד.

פובוס-גרונט תשוגר על גבי טיל מדגם זניט (Zenit) מהקוסמודרום בבאיקונור, קזחסטן. כשהיא תיכנס למסלול סביב מאדים היא תטיל מתוכה לווין סיני בשם יינגהו-1 ותמשיך לסגור על פובוס. יינגהו-1 יהיה לווין המחקר הסיני הראשון במסלול מאדים.
פובוס גרונט תתקרב לאיטה לפובוס, תבצע מיפוי של אזור הנחיתה ולאחר מכן תתחיל בירידה איטית המבוקרת באמצעות לייזר (למדידת טווח). אבל זו רק ההתחלה.

באמצעות זרועות רובוטיות היא תאסוף דגימות קרקע מסביבתה, ותאחסן אותן בתוך מחסנית איסוף. לאחר השלמת האיסוף, תשוגר מתוך פובוס-גרונט חללית קטנה, שתתחיל את המסע חזרה לכדור הארץ (עם הדגימות, כמובן).
כשתגיע החללית לקירבת הארץ, היא תשליך לאטמוספירה תא קטן שאמור לשרוד את הנפילה לקרקע, ובתוכו החומר מפובוס.

למה זה חשוב?
ראשית, מדובר באתגר רציני ביותר שמשתווה רק למשימות איסוף והחזרת הדגימות מהירח בשנות השישים ולמשימת היאבוסה לאסטרואיד איטוקאווה בעשור הקודם. זו הוכחה לעליונות טכנולוגית והנדסית.
שנית, מקורו של הירח פובוס אינו מובן מאליו; כנראה שהוא אסטרואיד שנקלע למסלול סביב כוכב הלכת האדום בתקופה קדומה כלשהי של מערכת השמש. אסטרואידים הם נושא חשוב למחקר, הן מסיבות של ניצולם כמשאבים במערכת השמש או כדי להבין כיצד ניתן להתמודד עם אסטרואידים שמסכנים אותנו.

פובוס-גרונט מוכנסת לחופת טיל השיגור

פובוס-גרונט היא הראשונה מבין שתי משימות שיוצאות למאדים החודש, ואפשר לעקוב אחר עדכונים באתר של סוכנות החלל הפדראלית הרוסית, רוסקוסמוס (האתר ברוסית, אבל גוגל מצליח להתמודד עם זה לא רע).
ועוד משהו קטן. אפילו קטן מאד. זוכרים את ניסוי האקסטרמופילים של האגודה הפלנטרית? גם הם מצטרפים למסע עם כרטיס הלוך-ושוב.

לוח זמנים מקוצר:
שיגור: 9/11/2011 [ראו עדכון למטה]
כניסה למסלול מאדים: 10/2012
נחיתה על פובוס: 2/2013
החזרת הדגימות לכדור הארץ: 2014


[8/11/2011 תיקון טעות - השיגור יהיה ב- 9/11/2011 לפי שעון אתר השיגור. לפי שעון ישראל זה יקרה היום, 8/11/2011 בשעה 22:16. צפייה בשידור חי אפשר יהיה לראות כאן.]
_________________________________
*אני לא יודע אם הוא עדיין מועבר, אבל אם כן - מומלץ ביותר!

קרדיט לכל התמונות: סוכנות החלל הפדראלית הרוסית, Roscosmos

הבז ששב מהחלל - פרק ג' ואחרון

פרק זה הוא המשכו הישיר של הסיפור שהתחיל בפרק א' והמשיך בפרק ב'. אם לא קראתם את הפרקים הקודמים אמליץ בחום להתחיל מהם.

Credit: Corby Waste 

בפרק הקודם סיימה החללית היאבוסה נחיתה שניה מוצלחת לכאורה על האסטרואיד איטוקאווה והתרחקה ממנו למרחק בטוח. המילה לכאורה באה להזכיר את מערכת ההנעה שכשלה תוך כדי הנחיתה ואת המדרון התלול שהחללית נאלצה לנחות עליו. על פי התכנון, עוד נחיתה שלישית ואחרונה נותרה לפני המסע הגדול הביתה.

הבז ששב מהחלל - פרק ב'

לא קראתם את פרק א'? אני ממליץ להתחיל מאירועי הפרק הקודם.

עזבנו את חללית המחקר היאבוסה כשהיא מרחפת בחלל מעל האסטרואיד איטוקאווה. התאריך הוא ה- 12 בנובמבר 2005, והרובוט מינרווה אבד לבלי שוב בחלל. למרות שנכשל חלק מרגש וחשוב במשימה, אין זמן להתאבל כי המשימה האמיתית אפילו לא התחילה. היאבוסה נדרשה לנחות על האסטרואיד ולאסוף דגימות קרקע כדי להחזירן לכדור הארץ. 

הבז ששב מהחלל - פרק א'

הסוכנות היפנית לחקר התעופה והחלל (JAXA) מוכיחה שוב שבתקציבים קטנים יחסית היא מסוגלת לבצע משימות שסוכנויות ממשלתיות אחרות נכשלו בהן או שאפילו לא העזו לנסות.
למשל השנה שוגרה החללית הניסיונית איקרוס, המשייטת בחלל באמצעות מפרש סולרי כאמצעי ההנעה היחיד שלה. מפרש שעוביו 7.5 אלפיות המילימטר ושטחו 200 מטר רבוע, אשר נדחף על ידי רוח השמש (החלקיקים הנפלטים במהירויות גבוהות מהשמש) ומסוגל אפילו לתמרן באמצעות שינויי צבע! על זה אפילו הקיסמניקים לא חשבו.

השנה גם נרשם הישג חסר תקדים למשימה שהספיקה לרשום כמה תקדימים בתולדות משימות המחקר בחלל. החללית הַיאבּוּסָה החזירה לכדור הארץ דגימה שנאספה מאסטרואיד. היא לא היתה הראשונה שאספה חומר מגרמי שמיים והחזירה אותו חזרה, אבל הצליחה להיות הראשונה שלא התרסקה על פני כדור הארץ והשמידה את הדגימות עקב כך*.

Courtesy of JAXA

להלן סיפורה של החללית היאבוסה, על האתגרים, התקלות, האובדן בחלל וכמה הישגים חסרי תקדים.

30 שנה, חצי מיליון אסטרואידים - מאמר מאת פיל פלייט

[לפניכם מאמר נוסף מהבלוג Bad Astronomy מאת האסטרונום והבלוגר פיל פלייט]

יתכן שכבר שמעתם על סרטון מעניין זה, המראה כמה אסטרואידים גילינו מאז 1980. הוא די מגניב! 
המספרים נראים נכונים; אני יודע שמוכרים כמה מאות אלפי אסטרואידים בחגורה הראשית בין מאדים וצדק. שימו לב שהרבה מהאסטרואידים שאתם רואים לקראת סוף הסרטון עוברים קרוב לכדור הארץ. לפי האתר לעצמים קרובי-ארץ של JPL, כמעט 7,200 אסטרואידים קרובי-ארץ קוטלגו עד ל- 20 באוגוסט 2010! הקוטר של 815 מהם גדול מקילומטר אחד, ו- 1,137 נחשבים כמסוכנים, כלומר בעלי סיכוי (קטן ככל שיהיה) לפגוע בכדור הארץ.

מעניין לראות היכן האסטרואידים נמצאים בעת הגילוי שלהם. בדרך כלל הם בכיוון המנוגד לשמש, מפני שזהו הכיוון שבו החוקרים מסתכלים בדרך כלל. לקראת הסוף תראו שני פסים לבנים ב- 90° משני הכיוונים לשמש. אילו הייתי נוטה להמר – ואני נוטה – הייתי מהמר שהם של WISE, לווין תצפית בתת-אדום. הוא סורק את השמיים באופן קבוע, כשהוא צופה בזויות ישרות לשמש, ואני יודע שהוא מתוכנן למציאת אסטרואידים.

לדעתי מעניין יותר כמה צפופה נראית חגורת האסטרואידים! אבל אל תטעו. המרחק בין מאדים וצדק מעט יותר מרווח מכפי שהוא מוצג בסרטון. זכרו, מאדים נמצא כ- 220 מיליון קילומטרים מהשמש, וצדק כ- 800 מיליון קילומטרים. זה הרבה מאד נדל"ן: כמעט 2 קווינטיליון קילומטרים רבועים! ואם נכתוב את זה אלה 2,000,000,000,000,000,000 קילומטרים רבועים.
כן, הרבה מאד נדל"ן.

וזה בהנחה שהאסטרואידים כולם נמצאים באותו מישור. למעשה רבים מהמסלולים שלהם נטויים, כך שאנחנו עוסקים בנפח. גם בהתחשב בכך שהם נעים למרחקים זעומים של מיליוני קילומטרים מעל ומתחת למישור מערכת השמש, זה אומר שישנם למעשה 2 ספטיליון קילומטרים מעוקבים: 2,000,000,000,000,000,000,000,000 קילומטרים מעוקבים. נפח כדור הארץ הוא רק כטריליון קילומטרים מעוקבים, אז אנחנו מדברים על נפח חלל שיכול להתאים לטריליון כדורי ארץ בתוכו!

אז יש המון מקום לאסטרואידים הללו. הגדול ביותר, צרס, קטן יותר מאלף קילומטרים מקצה לקצה, כלומר קטן יחסית לכדור הארץ. גודלם של רוב האסטרואידים שמזוהים בסרטון הוא לא יותר ממספר קילומטרים מקצה לקצה, ולכן הם אפילו קטנים מקנה המידה של הסרטון. הסיבה היחידה שהסרטון נראה צפוף היא בגלל שכל אסטרואיד מיוצג על ידי פיקסל אחד, שהוא גדול הרבה יותר מהממדים האמיתיים של האסטרואיד על פי קנה המידה שבסרטון – בקנה המידה הזה אפילו השמש תהיה קטנה מפיקסל בודד! הצגת האסטרואידים בגודלם האמיתי תהיה מסובכת, על הצג שלי סלע ברוחב 10 ק"מ היה נראה בגודל ננומטר מקצה לקצה. שערת אדם רחבה יותר פי- 100,000!

ידידי דן דורדה הוא חוקר אסטרואידים. הוא סיפר לי פעם שישנם מיליארד אסטרואידים בחגורה הראשית שגדולים מ- 100 מטר. אם כך, בממוצע, יש מיליוני קילומטרים בינהם!
החלל הוא גדול. ממש, ממש גדול.

למרות מה שאתם רואים בסרטון זה ובסרטי קולנוע, חגורת האסטרואידים אינה נחיל מבולגן של סלעים שנעים לכל כיוון אפשרי. הוא בעצם בעיקר חלל ריק. למעשה, כשאנו שולחים חלליות מחקר לרחבי מערכת השמש החיצונית, הסיכויים אפילו להגיע לקירבת אסטרואיד הם קטנים לאין שיעור. מדענים צריכים לכוון פיסית את החללית בכוונה להגיע קרוב מספיק לאסטרואיד כדי לקבל תמונות טובות שלו. העובדה שהשגנו תמונות פעמים רבות, היא עדות לכמה אנחנו טובים בביצוע דברים כאלה.

לסיכום, המסר כפול: אנחנו נעשים טובים יותר במציאת אסטרואידים, אבל יש עדיין המון מקום שהם יכולים להיות בו.
_____________________________________________
קישור למאמר המקורי
ושוב תודה מיוחדת לאהוד מימון על עריכת התרגום

החללית שתפסה טרמפ על אסטרואיד

סופסוף אסטרואיד שמביא תועלת
ב- 13 באוגוסט 1898 צילם קארל גוסטב וויט, מנהל מצפה הכוכבים אוראניה בברלין, עצם שמימי חיוור שלא הופיע במפות השמיים. כמצופה מאסטרונום מנוסה שגילוי אסטרואיד אחד כבר נזקף לזכותו, הוא שמר את לוחית הצילום והמתין ליום הבא כדי לשוב ולצלם. שינוי מקומו של העצם מדי לילה יבהיר שמדובר באובייקט חדש בתוך מערכת השמש. באותו הלילה, כאלף קילומטרים משם במצפה כוכבים שבעיר ניס בצרפת, צילם האסטרונום אוגוסט אונורה שרלואה את אותה פיסת שמיים עם העצם המסתורי. גם שרלואה היה אסטרונום מנוסה וצייד אסטרואידים מדופלם, אולם הוא החליט לבלות את היומיים הבאים מחוץ לכיפת מצפה הכוכבים, ובכך הפסיד את הכבוד שבגילוי האסטרואיד ארוס (Eros) לוויט.

מסלולו של האסטרואיד ארוס

מעקב אחרי האסטרואיד וחישוב מסלולו הביאו במהרה למסקנה שמדובר בעצם בלתי רגיל. בשלב זה כבר היו מוכרים מעל 400 אסטרואידים בגדלים שונים, כולם במסלול פחות-או-יותר מעגלי בין מסלול מאדים למסלולו של צדק. לעומת זאת, האסטרואיד החדש חוצה ברוב חוצפה את מסלולו של מאדים ומתקרב למסלול של כדור הארץ! הסתבר שלמעשה רוב המסלול של ארוס נמצא בין המסלולים של מאדים וכדור הארץ, והאסטרואיד יכול להתקרב אל כדור הארץ עד כדי 0.15 יחידות אסטרונומיות, שהן 22.5 מיליון קילומטרים (יחידה אסטרונומית = 150 מיליון ק"מ, המרחק הממוצע של כדוה"א מהשמש).

התקרבות האסטרואיד לכדור הארץ סיפקה כלי חדש ומלהיב בידי האסטרונומים לקביעת המרחק בין כדור הארץ והשמש, בדיוק רב הרבה יותר משהיה קודם לכן. פרמטר זה הכרחי לצורך חישוב מדוייק של מסת השמש, וקביעת מרחקים במערכת השמש. בהתקרבות הבאה של האסטרואיד לכדור הארץ ב- 1900 ושוב ב- 1930, נערכו מספיק תצפיות כדי לקבוע את גודל היחידה האסטרונומית בדיוק של 800 ק"מ, וזאת יחסית לדיוק של כ- 6000 ק"מ שהיה אפשרי קודם לכן.

חשיבות הגילוי של ארוס הסתכמה רק בהשפעה משמעותית על מדע האסטרונומיה, עד לתחילת המאה ה- 21 שבה נחתה עליו חללית.

בדרך לאסטרואיד זעיר
ב- 17 בפברואר 1996 שוגר מקייפ-קנברל שבפלורידה טיל תלת שלבי מתכלה מדגם דלתא-2 שבראשו החללית NEAR-Showmaker (חללית לא-מאויישת, כמובן). החללית הופרדה מהמשגר לאחר 22 דקות והחלה במסע של 3 שנים אל האסטרואיד ארוס.

החללית NEAR

האסטרואיד ארוס נבחר להיות האסטרואיד הראשון שמהווה מטרה למשימה ייעודית הן בזכות קירבתו לכדור הארץ, והן בזכות מסתו שמאפשרת לשמור על מסלול יציב סביבו.

משימתה של החללית NEAR היתה להגיע לארוס, להכנס למסלול סביבו ולבצע מדידות של מסה, נפח, צורה, שדה כבידה, שדה מגנטי, קצב סחרור וההרכב הכימי, הגיאולוגי והמורפולוגי של האסטרואיד. כל זאת בחללית קטנה במשקל 800 ק"ג (כמעט חצי מזה הוא משקל הדלק).

ייתכן ואתם שואלים את עצמכם מדוע מסע לאסטרואיד קרוב נמשך שלוש שנים, והתשובה נעוצה בצורך לחסוך בדלק, כי לדלק יש משקל, וכל תוספת משקל בזמן השיגור משמעותה תוספת תקציב משמעותית לפרוייקט. הפתרון ניתן על ידי שימוש בכבידת כדור הארץ וגופים טבעיים אחרים לצורך האצה בלי להפעיל מנועים כלל.

NEAR ביצעה מעבר סמוך לכדור הארץ שהאיץ אותה למהירות מספיקה על מנת להביא אותה עד לחגורת האסטרואידים, שם חלפה קרוב לאסטרואיד מתילדה (הזדמנות לאסוף הרבה מאד מידע עליו). ביולי 1997, כשבוע לאחר המפגש עם מתילדה בוצע תמרון - המנוע המרכזי של החללית הופעל בכיוון התנועה שלה והביא להאטה במהירות וכך לנפילתה המתוכננת חזרה לכיוון כדור הארץ. החללית האיצה במסלולה האליפטי, חלפה מעל הקוטב הדרומי של כדור הארץ וקיבלה לא רק את תוספת המהירות הדרושה, אלא גם את נטיית המסלול הנדרשת כדי להגיע למפגש עם ארוס בינואר 1999.

צילום של הקוטב הדרומי של כדור הארץ ע"י NEAR

בנובמבר 1998 כבר ניתן היה לצלם את אסטרואיד היעד באמצעות מכשירי המדידה שעל גבי החללית, וכך ניתן היה לאמת את הניווט תוך כדי מדידות מדעיות ראשונות. לקראת ינואר 1999 תוכננה סדרה של ארבעה תמרונים קצרים להאטת החללית והתאמת מהירותה למהירות האסטרואיד, או במילים אחרות, להכנסה למסלול סביבו.

ארוס, כפי שצולם ע"י NEAR

דרמה במסלול
הדרמה החלה שבריר שניה אחרי תחילת הירי, כשהטלמטריה מהחללית אבדה, והרמז היחיד למה שקרה היה מדידת דופלר מכדור הארץ שהראתה שהחללית לא ביצעה את התמרון כלל. שום שדר לא התקבל מהחללית ושום תגובה לשדרים שנשלחו אליה. הדממה הופרה רק לאחר 27 שעות כשערוץ התקשורת שב לפעול והראה ש- NEAR עדיין בחיים, אבל במצב החירום המקסימלי שמוגדר בתוכנה המנהלת אותה, עם 29 ק"ג דלק פחות משהייתה לפני כן, ועם מצלמה מולטיספקטרלית (אחד מהמכשירים המדעיים) שהזדהמה בתוצרי הבעירה של ההודף. חקירה מאומצת הביאה למסקנה ששילוב בין פקודה חסרה ברצף הפקודות שנשלח לקראת התמרון, באג בתוכנה שפיענח באופן שגוי את המצב, ותכנון בעייתי של לוגיקת ניהול החללית, כל אלה יחד הביאו לתקלה. הנזק העיקרי היה הדלק שנצרך בזמן התקלה.

למרות הנזקים הוחזרה השליטה בחללית, והתמרונים הנדרשים בוצעו בהצלחה. מסלול סופי סביב ארוס הושג בתחילת שנת 2000 בגובה של כמעט 500 ק"מ מעל פני האסטרואיד.

במסלול סביב ארוס
מסלול סביב האסטרואיד המסויים הזה אינו יכול להיות דבר פשוט, וזאת בגלל הצורה שלו. מידת האורך שלו היא יותר מפי- 2 מהמידות האחרות (בערך 14x14x35 ק"מ). המטרה של NEAR היתה לבצע מדידות מכל הכיוונים, ואחר-כך להנמיך ולחזור על המדידות וחוזר חלילה. כמה להנמיך? כמה שיותר. לאחר שנאסף כל המידע שנדרש להשגת המשימה, הוחלט לנסות להנחית את החללית על אדמת הסלע של האסטרואיד, וזה מה שנעשה. החללית הורדה לאיטה תוך כדי מדידות וצילומים, ולבסוף שידרה מידע לאחר המגע עם האסטרואיד כראייה לכך שלא התרסקה על פניו. בפברואר 2001 הסתיימה משימתה של NEAR, החללית הראשונה שנחתה על גוף קטן במערכת השמש. היא תישאר על ארוס לנצח, שעונה על כנף סולרית אחת ומקיפה את השמש, נעה במחזוריות אל חגורת האסטרואידים וחזרה.

אתר החניה של NEAR

לפניכם התמונה האחרונה שהתקבלה מהחללית. היא צולמה מגובה של כ- 120 מטר. הסלע בחלק העליון של התמונה קוטרו כ- 4 מטרים. החלק התחתון של התמונה משובש כי השידור נקטע באמצע.

_________________________________
קרדיט לכל התמונות: NASA

אסטרואידים - חלק ב'

מדי פעם מתפרסמת בעיתונות ידיעה על גילוי אסטרואיד שעלול להתנגש בכדור הארץ. אבל על אף שהוליווד דאגה להסביר לנו עד כמה הדבר מסוכן ("...סוף האנושות...דבר לא ישרוד, אפילו לא חיידקים"*), אנחנו לא רואים בהלה ברחובות, עיתונאים הקוראים לפעול מיידית נגד האיום, מיליונרים שמתבצרים במקלטים התת-קרקעיים שלהם או ממשלות ששולחות גברים חסונים לחלל למשימות נואשות. מדוע? האמנם אנחנו בטוחים, או שפשוט אנחנו שאננים ומעדיפים להתפלש בבעיותינו הקטנוניות?

לחצו על "פרטים נוספים" כדי לקרוא את כל הרשומה.

אסטרואידים - חלק א'

בשנת 1789, לאחר שנתיים של עבודה מפרכת, הגיעה לסיומה מלאכת ההרכבה של הטלסקופ החדיש במצפה הכוכבים שבאקדמיית פאלרמו שבסיציליה. היה זה טלסקופ שובר-אור בעל מִפתח של 7.5 סנטימטרים שניצב על מתקן משוכלל ומדוייק מאד לתקופתו. הנהנה העיקרי מהמכשיר החדש היה ראש המחלקה לאסטרונומיה. פילוסוף, מתמטיקאי ומרצה מבוקש היה ג'וזפה פיאצי, שהמתין זמן רב על מנת להתחיל לבצע מדידות מדוייקות של מיקום הכוכבים ולהשלים קטלוג שמיים איכותי.

אדם חרוץ זה עבד כל לילה, מלבד כאשר היו השמיים מעוננים, והשלים את משימתו כעבור 14 שנים בהצלחה שזיכתה אותו בשבחים רבים. אבל לא הקטלוג הוא הסיבה ששמו של פיאצי תופס מקום חשוב בהיסטוריה של האסטרונומיה.

בערב הראשון של שנת 1801, בעודו צופה ורושם כוכבים בקבוצת טאורוס (שור) זיהה פיאצי כוכב זעיר שלא הופיע ברישומים קודמים שלו או של אחרים. הוא לא התרגש, שכן על פי שיטתו נדרשו ארבעה לילות שבהם נצפים ומתועדים נתונים זהים על מנת לאמת ממצאים. לכן, סימן את הכוכב החדש לבדיקה ללילות הבאים והמשיך בתצפיותיו.

בלילה הבא חזר לאותו כוכב, וגילה כי הוא שינה מעט את מקומו בשמיים. כיאה למדען דקדקן, הניח פיאצי כי שגה ברישום אמש. רק יומיים נוספים של תצפיות הביאוהו להשלמה כי יש בידיו תגלית, אם כי טרם ידע לעמוד על פשרה. אילו היה חי היום, מן הסתם היה משנה את הסטטוס שלו בפייסבוק, או מפרסם ציוץ חדש בטוויטר, אך בימים ההם היה מקובל לדווח לעיתונות המדעית הכתובה.

בקרוב הסרט

לקריאה נוספת יש ללחוץ על "פרטים נוספים". כדאי לכם!