טיסתה האחרונה של מעבורת החלל דיסקברי

כוונו שעונים: בערב יום רביעי (3 בנובמבר), שעה 21:52 חמישי* (4 בנובמבר), שעה 21:29 שעון ישראל (UTC+2), תמריא מעבורת החלל דיסקברי לטיסתה האחרונה.

דיסקברי המריאה לראשונה בשנת 1984, מה שהופך אותה למעבורת הותיקה ביותר הקיימת היום.
זו היתה המעבורת שהעלתה לחלל את טלסקופ החלל האבל, שעדיין מספק לנו תמונות מדהימות של היקום, וגם היתה המעבורת הראשונה שהוטסה על ידי אישה אחרי עשרות טיסות שהוטסו על ידי גברים בלבד (איילין קולינס, שהיתה האישה הראשונה שגם פיקדה על מעבורת חלל, והיא גם האסטרונאוטית הראשונה שפגשתי בביקורה בארץ ב- 2002).

מעבורות החלל יצאו לגימלאות בשנה הבאה, ובכך יהפוך הסויוז הרוסי למשגר היחידי הקיים כיום למשימות מאויישות.

דיסקברי תצא השבוע למשימה STS-133 שאורכה כמעט 11 ימים. במהלכה תעגון בתחנת החלל הבינלאומית, תפרוק מודול לוגיסטי חדש, תספק חלקי חילוף, ציוד לניסויים, חיישנים חדשים וגם את רובונאוט-2, אותו כבר הזכרתי.
על המשימה יפקד האסטרונאוט המנוסה סטיבן לינדסי, שמאז טיסתו הראשונה ב- 1997 הספיק לצבור מעל 50 ימים בחלל. לינדסי כיהן עד לאחרונה בתפקיד הבכיר של מנהל משרד האסטרונאוטים ב- NASA.

שיהיה לכולם בהצלחה!

את השיגור ניתן יהיה לראות בשידור חי כאן, ובקישור זה כבר אפשר לראות ראיונות עם האסטרונאוטים ואנשי צוות המשימה החל מעכשיו.
_______________________________
*דחייה של יום עקב תקלה חשמלית שהתגלתה

על הקשר בין הליכת חלל למוח פוזיטרוני

כל שנה אני משתדל להגיע לכנס החלל הבינלאומי על-שם אילן רמון, שנערך בבית חיל האויר בהרצליה.
זכורה לי הרצאה מלפני שנתיים-שלוש, של אסטרונאוטים שחזרו מתחנת החלל הבינלאומית (לצערי אני לא זוכר מי זה היה). אחד מהם סיפר על העבודה הקשה שכרוכה במה שנקרא "הליכת חלל" (או EVA בעגה המקצועית, קיצור של 'פעילות מחוץ לרכב').
מסתבר שבעוד אנחנו מדמיינים הליכת חלל כחוויה קסומה של ריחוף ללא משקל מעל לנוף פסטורלי עוצר נשימה ומעורר השראה, המציאות רחוקה מכך מרחק שמיים וארץ. מדובר אמנם ביום עבודה סטנדרטי באורכו, אלא שאתה כלוא בחליפה ואין הפסקת אוכל. העבודה עצמה היא מאמץ פיסי משתק איברים שלא נדיר לחזור ממנו עם נזקים פיסיולוגים שלוקח זמן להחלים מהם.

אולי יש לאסטרונאוטים למה לצפות: הכירו את רובונאוט-2, או בכינויו R2 (תודו שזה מתבקש), אשר תוכנן לסייע לאסטרונאוטים במשימותיהם ובכך לצמצם את הפעילות האנושית בתנאים המסוכנים של החלל.

הוא חזק וזריז יותר מבן-אדם, הוא רואה יותר טוב, הוא אינו מתעייף, אינו צורך מזון או חמצן ולא מקטר לבוס שלו שדפקו אותו במשמרות. הוא מסוגל לעבוד עם רוב הכלים שבהם משתמשים האסטרונאוטים, ואפילו עם עצמים שאינם קשיחים כמו יריעות גמישות (עניין כלל לא פשוט לרובוטים).
ההבדל העיקרי בינו לבין אסטרונאוטים אנושיים הוא שהרובוט אינו חושב בעצמו וכמובן שאינו מסוגל להסיק מסקנות או לפתור בעיות שלא נצפו מראש. הוא מסוגל לבצע נהלים שהוגדרו לו או לפעול בשליטה אנושית מרחוק.

רובונאוט-2 הוא רובוט דמוי אדם, או יותר נכון דמוי חצי-אדם, כי חציו התחתון הוא למעשה עמוד קשיח שמקובע לרצפה**. הוא נייח לחלוטין, ומשימתו הראשונה תהיה לעבור סדרה של ניסויים ובדיקות בתוך התחנה כדי להוכיח את יכולותיו בתנאי חוסר משקל. אי שם בעתיד מתוכנן לשלב בו חלק תחתון שיאפשר תנועה בתוך תחנת החלל, מחוץ לה או אפילו על אדמת הירח. 

R2 נבנה על ידי NASA וחברת GM האמריקאית לאחר תהליך פיתוח ממושך. כרגע הוא ארוז בתא המטען של מעבורת החלל דיסקברי, הניצבת על מתקן השיגור וממתינה. השבוע* תשוגר בפעם ה- 39 למסלול סביב כדור הארץ, ותעגון בתחנת החלל הבינלאומית, שם יבצע צוותה את משימותיו, שרובונאוט-2 הוא אחת מהן. אני לא בטוח שכבר סיפרו לו, אבל אין שום כוונה להחזירו לכדור הארץ אי פעם.

לסיכומו של דבר, מלבד החזות העתידנית אין בכך חדשות מרעישות עולם או מהפכה בפעילות האנושית בחלל. עם זאת מהרגע הראשון זה נשמע לי כמו הסיפור הנהדר "הגיון" של אסימוב, בו צמד המהנדסים האומללים פאוול ודונובן תקועים בתחנת חלל עם רובוט סרבן בשם קיוּטי. נקווה שבמציאות דברים יעבדו בצורה יותר הגיונית.


קרדיט לתמונות: NASA
__________________________________________________
* מועד השיגור תלוי בחסדי מזג האויר ובהשפעת חוקי מרפי על הטכנולוגיה. כבר עכשיו הספיק השיגור להידחות עקב זיהוי דליפה ממערכת דיחוס ההודף.
** זה מזכיר לי שורה מהסיפור הזה.

מכונת מצור לשעות הפנאי

קחו מאה מהנדסים יצירתיים, תנו להם תקציב נדיב לרכישת ציוד ושלושה ימים במקום מנותק משאר העולם, ותנו להם יד חופשית לעשות מה שהם רוצים.

ואני, כפי שהבטחתי, בניתי טרֶבּוּשֶׁה.

הסיפור המלא בהמשך..............

עונת ציד השביטים נפתחת

החודש חולף שביט בסביבתנו, וכנראה ניתן יהיה להבחין בו גם ללא אמצעי תצפית מיוחדים. מעבר קרוב של שביט הוא תמיד ארוע מעניין, אבל הפעם יש גם התרגשות מיוחדת סביב שביט מסויים זה, ועל כך בהמשך.