יום ראשון, 13 בינואר 2013

סרטון הפרידה של משימת גרייל

זוכרים את צמד החלליות של משימת גרייל? השתיים שטסו קרוב לפני הירח במהלך השנה האחרונה, והשלימו מיפוי מפורט של שדה הכבידה שלו? אם לא, תוכלו לרענן את זכרונכם ברשומות הקודמות בנושא זה (רשימת קישורים למטה).

לפני כמעט חודש הן הובאו למנוחת עולמים כשריסקו אותן ברכס סמוך לקוטב הצפוני של הירח. מלבד הציוד המדעי שנשאו עימן, הותקנו עליהן ארבע מצלמות שנועדו לשימוש תלמידים העוסקים בפרוייקטים מדעיים, ובאמצעותן ניתן היה לתזמן צילומים של אתרים שונים על הירח.
אחת התמונות האחרונות שצולמה מגובה של 10 קילומטרים בלבד.
קרדיט לתמונה: NASA/JPL-Caltech/MIT/SRS

המצלמות שימשו את צוות ההפעלה לצורך בדיקות מסכמות בדרכן האחרונה של זוג החלליות, ומהתוצרים יצרו את הסרטון שלהלן.
הסרטון מורכב ממאות תמונות שצולמו באמצעות שתיים ממצלמותיה של החללית אֶבּ, המובילה מבין השתיים, בעת טיסה בגובה עשרה קילומטרים בלבד מעל צידו הרחוק של הירח.
מומלץ לצפות באיכות גבוהה ועל מסך מלא, כי למרות שהמצלמות פשוטות ביותר, התוצאה מרהיבה וייחודית.

הערה: מהירות הסרטון היא פי- 6 מהקצב האמיתי של תנועת החלליות.

רשומות קודמות שלי בנושא משימת גרייל:

התשובה לשאלה כבדת משקל

2 comments:

  1. אז עכשיו כשיש לנו מפה של הירח... למה זה טוב?
    http://apod.nasa.gov/apod/ap130319.html

    השבמחק
    תשובות
    1. מלמדים אותנו בבי"ס שאפשר להתייחס לפלנטה כמסה נקודתית, כך ששדה הכבידה סביבה אחיד. זו לא המציאות; המסה של פלנטות אינה בנויה בצפיפות אחידה, כך שיש אזורים צפופים יותר, כלומר מכילים יותר מסה באותו נפח, ולכן "מפיקים" כבידה חזקה יותר.
      שדה הכבידה הוא הכוח שבזכותו יש לחלליות מסלול. כשהמסה היא נקודתית (מה שלא קיים במציאות), אז המסלול הוא קפלרי לחלוטין. כשהמסה לא אחידה, אז המסלול משתנה כל הזמן.
      כדי לתכנן טוב מסלולי חלליות, וכדי לדעת במדוייק איך המסלול הולך להשתנות עם הזמן, חייבים להכיר את שדה הכבידה בדיוק רב.
      אם לדבר במושגי הנדסה, הכרת שדה הכבידה חוסכת דלק, ומאפשרת להפעיל את החלליות באופן יעיל יותר, ולכן זול יותר.
      אם לדבר במושגי גיאופיסיקה, אז הכרת שדה הכבידה מאפשרת לחדד את המודלים של המבנה הפנימי של הירח ואת תיאוריות ההיווצרות שלו.

      מחק