יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

מחול הלבנה

זוג החלליות גְרֵייל מגיע לירח לאחר מסע ארוך של כמעט ארבעה חודשים בחלל.
ביום שבת וביום ראשון תכנסנה השתיים בזו אחר זו למסלול סביב הירח, ולאחר שלושה חודשים של התארגנות, ניסויים וכיולים יתחילו את משימתן - מיפוי שדה הכבידה של הירח. המידע שיופק יאפשר להסיק על המבנה הפנימי של הירח וכך על תהליכי היווצרותו.

Lehman-1
החלליות לפני ההתקנה על המשגר
Credit: NASA/JPL-Caltech/LMSS

אחת התעלומות הקשורות למבנה הירח היא השוני בין הצד הקרוב לכדור הארץ לבין הצד הרחוק. אם נביט במפה הטופוגרפית הבאה, המראה בצבעים את הבדלי הגובה של פני השטח יחסית לגובה הממוצע (אדום/לבן=גבוה, כחול/סגול=נמוך), נראה בקלות שכל האתרים הגבוהים נמצאים בצד הרחוק, והסיבה לכך איננה ידועה לנו.

zuber 4
מפה טופוגרפית של הירח: מימין הצד הרחוק, משמאל הצד הקרובCredit: NASA/GSFC/MIT/LOLA

החלליות ינועו במבנה, זו אחר זו באותו מסלול, וישדרו אות אחת לשניה כדי למדוד את המרחק בינהן. רזולוציית המדידה היא עשירית מיקרון, כלומר עשירית-מיליונית המטר! כשהן באותו מסלול, המרחק בינהן אמור להיות ידוע מראש, אבל הבדלים בין כוח הכבידה הממוצע של הירח לבין הכוח שיופעל על החלליות כתוצאה מהאזור שהן חולפות מעליו יגרום לכך שהמהירות שלהן תשתנה, ובעקבות זאת המרחק, ואת זה הן תמדודנה.
כך נוכל ללמוד על שדה הכבידה שסביב הירח ובמיוחד בצידו הרחוק, שם מעולם לא נערכו מדידות מסוג זה.


הטיסה של שתי החלליות תהיה בגובה של 25 עד 50 קילומטרים בלבד מעל פני הקרקע, מרחק שיביא למיפוי מפורט מאד, ובמסלול קוטבי (מעל הקטבים) כך שכל פני הירח ימופו עד תחילת חודש יוני. בתקופה זו יחלוף מסלול הטיסה בתוך צל הירח לשעות ממושכות שבהן השתיים תלויות באנרגיית המצברים שלהן [המשפט האחרון שגוי, ראו תיקון למטה]. לכן יפעילו את מנועי החלליות כדי להגביה את המסלול לגובה של מעל 300 קילומטרים, שם משך השהייה בצל יהיה קצר יותר.
אם המיפוי יסתיים בהצלחה עד תחילת יוני, והמצברים יחזיקו מעמד, תיתכן הארכה של המשימה למיפוי נוסף שיימשך עד סוף דצמבר.
בכל מקרה, לאחר שתסתיים המשימה, צפויות השתיים להתרסק במכוון על אדמת הירח. פשוט כדי לא להשאיר גופים ללא שליטה במסלול.
הכניסה 
של גרייל-A למסלול סביב הירח תהיה בליל שבת 31/12 בשעה 23:21 (שעון ישראל, UTC+2), ושל גרייל-B בלילה שבין ראשון ושני בשעה 00:05 (שעון ישראל). כל אחת מהחלליות תפעיל את המנוע הראשי שלה למשך 40 דקות לצורך התמרון. אם בגלל תקלה כלשהי אחת מהן לא תצליח לבצע את התמרון, היא תצטרך להמתין עד אפריל להזדמנות הבאה.
אחרי ששתיהן תהיינה במסלול סביב הירח, יוכרזו שמותיהן החדשים, שנקווה שיהיו מקוריים יותר מאשר A ו- B.

אני אשתדל לעדכן בזמן אמת בטוויטר ובעמוד הפייסבוק, ואשמח מאד אם תצטרפו אלי.


[עדכון 29/12: מסתבר שפירשתי את הדברים באופן שגוי. ביוני יתרחש ליקוי לבנה - כל הירח וסביבתו ייכנסו לצל כדור הארץ. מצברי החלליות הללו לא תוכננו לעמוד בקור ובאי היכולת להפיק חשמל מאור השמש לזמן ממושך, ולכן המשימה תוכננה להסתיים לפני כן. היום, לאחר ומערכות החלליות נבדקו בחלל, נראה שהן תהיינה מסוגלות לעמוד במצב זה. בכל מקרה הארכת המשימה היא תלויית תקציב, אז נחכה ונראה.]

[עדכון 1/1/2012: גרייל A נכנסה למסלול אליפטי סביב הירח בדיוק על פי התכנית]
[עדכון 2/1/2012: גרייל B במסלול סביב הירח!]

________________________________________
פוסטים קשורים:
משחקי כבידה
התשובה לשאלה כבדת משקל

יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

הדבר הגדול הבא

האיכות של טלסקופ מחזיר אור (להבדיל משובר אור) מתאפיינת בקוטר המראה הראשית שלו ובטיב הייצור שלה. בשבוע שעבר הסתיים בהצלחה סבב הבדיקות הקריוגניות של מראות טלסקופ החלל ג'יימס וּוב (James Webb). הבדיקות הללו הן אחד השלבים החשובים ביותר להוכחה לקראת השלמת ההרכבה של הטלסקופ.

שליש מהמראות המרכיבות את המראה הראשית של הטלסקופ בתוך התא הקריוגני
Credit: NASA/MSFC/David Higginbotham

המראות עשויות בריליום, מתכת קלה מאד וחזקה, ומצופות זהב לגימור וטיב פני-שטח ברמה המירבית שאליה ניתן להגיע בטכנולוגיה הקיימת כיום. את המראות בודקים בתא קריוגני המדמה את תנאי החלל, כלומר בקור עז - בסביבות 248- מעלות צלזיוס, בערך 25 מעלות מעל האפס המוחלט! בתנאים אלה מוודאים שהגיאומטריה שלהן נשמרת, כך שהמאפיינים האופטיים לא יישתנו כתוצאה מהקור.
אלו אינם תנאים רגילים אפילו בחלל. הטלסקופ נועד להשקיף על היקום בתחום התת-אדום. מכיוון שכל גוף פולט חום בתחום זה של הקרינה האלקטרומגנטית, יש לשמור את האופטיקה של הטלסקופ בתנאים הצוננים ביותר, כך שהקרינה התת-אדומה הנפלטת מהמראות עצמן תהיה חלשה מאד.
טלסקופ החלל ג'יימס ווב
Credit: NASA
גופים בחלל קולטים חום גם מהשמש ומכוכבי לכת קרובים, ולכן ג'יימס ווב מצוייד בשכבות של מגן חום ובידוד שיפרידו בינו לבין השמש, והוא יוצב במרחק של מיליון קילומטרים וחצי מכדור הארץ במסלול סביב השמש, אבל כך שכדור הארץ תמיד יהיה בינו לבין השמש.
טלסקופ החלל ג'יימס ווב אמור להיות היורש של טלסקופ החלל האבל. אבל הוא לא רק יחליף אותו, אלא יהיה הרבה יותר ממה שהאבל אי פעם היה. טלסקופ החלל האבל צופה בעיקר בתחום האור הנראה, בעוד שבתחום זה אפילו אבק מסתיר את האור ומונע מאיתנו לצפות הלאה.
ג'יימס ווב, באמצעות מראה בקוטר 6.5 מטרים יוכל לצפות אל העצמים המרוחקים ביותר ביקום, לראות עצמים בלתי-נראים בתחום האור הנראה.
המראה הראשית של טלסקופ ג'יימס ווב ביחס למראה הראשית של האבל
Credit: NASA
מועד הסיום המתוכנן לפרוייקט הזה הוא שנת 2018, וזאת בהנחה שלא יבטלו אותו בגלל הוצאות עודפות כמו שניסו לפני מספר חודשים. הטלסקופ הזה הוא אחד הפרוייקטים השאפתניים והיקרים ביותר הקיימים, והציפיות ממנו גדולות מאד. זה הופך אותו גם לאחד הפרוייקטים המגניבים ביותר שאפשר לדמיין.

______________________________________________


לקריאה נוספת:

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

השמד עולמות מיד - שאל אותי כיצד!

זוכרים את הקדימון להרצאת השמדת העולמות שהעברתי בפסטיבל אייקון בסוכות?
מאז הוזמנתי על ידי קבוצה בשם "WIZE - חכמים בלילה", להעביר את אותה ההרצאה (בשינויים קלים מאד), בפאב צפוף (לא רואים אבל הרצפה מרוצפת בקהל...), והכי חשוב - הפעם היא הוקלטה בוידאו להנאתכם:

רשימה של הרצאות נוספות שלי מופיעה כאן.


יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

פובוס-גרונט: תחילת הסוף

עכשיו זה סופי - במכתב שנשלח על ידי הנהלת המכון לחקר החלל ברוסיה, לתפוצה של כל מי שהיתה לו יד ורגל במשימת פובוס-גרונט ובניסיונות השיקום שלה, מוצהר במפורש (סופסוף) שהמשימה נכשלה, וכל שנותר הוא להתכונן לכניסה לאטמוספירת כדור הארץ.
כמו כן מונה צוות חקירה לבחינת נסיבות התקלה, שמנעה את הפעלת המנועים שהיו אמורים לקחת את החללית למסלול הגעה למאדים, נסיבות שעדיין לא התבררו.
על פי המכתב, ישנה פעילות ברוסקוסמוס (סוכנות החלל הרוסית) לניתוח תרחישי התפרקות החללית באטמוספירה, וזיהוי החלקים שעלולים להגיע לקרקע, במידה וישנם כאלה.

במכתב מופיעה גם התייחסות למשימות עתידיות של רוסקוסמוס לחקר מערכת השמש: שתי משימות לירח, ותחילת מגעים עם נאס"א ועם ESA (סוכנות החלל האירופאית) לשיתוף פעולה במשימת מאדים הבאה, ExoMars, שמתוכננת לשיגור ב- 2016.


בדיווח רשמי לתקשורת נאמר גם שבעת הכניסה לאטמוספירה אין שום חשש שמיכל הדלק, המלא ב- 7.5 טון הידרזין (דלק רעיל מאד), יהווה סכנה כלשהי. זה בניגוד לחששות שהובעו בתקשורת לאחרונה. אני נוטה להסכים עם ההודעה הרשמית - הסיכוי שמיכלי לחץ דקי-דופן ועמוסים בנוזל ישרדו כניסה לא מבוקרת לאטמוספירה נראה לי אפסי. עם זאת, חלקים ממבנה החללית עלולים לשרוד את הנפילה.

הגופים הכדוריים הם מיכלי ההידרזין.
Credit: IKI
התאריך המשוער לכניסה לאטמוספירה הוא 9 בינואר 2012, ועדיין לא ניתן לקבוע מעל איזה אזור בכדור הארץ היא תיפול, אבל עד אז יימשכו המאמצים ליצור קשר עם החללית, ואני אשתדל לעקוב ולעדכן.

המכתב:
  1. It’s Dead, Jim! Roscosmos Begins Investigation of Phobos-Grunt Failure, Preps for Reentry
  2. Phobos-Grunt: all but over, a letter from IKI

הודעה לתקשורת:


יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

הדור הבא של מעבורת החלל או כלי נשק סודי?

הכירו את ה- X-37B:
The x-37B Orbital Test Vehicle is an unmanned space test vehicle for the USAF.
Source Space.com: All about our solar system
outer space and exploration

מטוס חלל, אם תרצו, שמשוגר באמצעות טיל כמו רוב הלווינים, מסתובב לו במסלול נמוך, ובסוף חוזר לנחות בדאייה בדיוק כמו מעבורת החלל זצ"ל. הנחיתה, אגב, היא אוטומטית לחלוטין, וזה תקדימי ומגניב.












הסרט הבא מציג את ניסויי הנחיתה. אני ממליץ לראות אותו ללא קול. לא מבין מה הסיפור של איש הסאונד שלהם...

מה עושה ה- X-37B במסלול? שאלה מצויינת שאין עליה תשובה ברורה (חוץ מזה האויב מאזין). 
ה- X-37 פותח ע"י נאס"א עבור DARPA (הסוכנות לפרוייקטי מחקר מתקדמים להגנה), ודגם B שייך לחיל האוויר האמריקאי. אז יש לנו מטוס חלל מבצעי שיכול לשאת מטען לא ידוע למשימה סודית במסלול. מה הוא כבר יכול לעשות שם?

הטיסה הראשונה של X-37B היתה ב- 2010. היא נמשכה כ- 270 ימים, משך הזמן המקסימלי מבחינת דלק, והסתיימה בצורה מושלמת על מסלול הנחיתה.

Credit: USAF
במרץ 2011 שוגר הרכב השני מסוג זה לחלל, והיה אמור לנחות השבוע, אבל קיבל הארכה למועד סודי גם כן.
הסינים כבר הספיקו למחות שכלי הטיס הסודי מציב נשק במסלול, אבל קבוצות של אסטרונומים חובבים (אך בעלי ניסיון רב) הצליחו לזהות אותו באמצעות הטלסקופים הפרטיים שלהם ולחשב את מסלולו. כפי הנראה, מטוס החלל נע במסלול המתאים למסלולים של לוויני צילום, וחג מעל אזורי עימות כמו קוריאה הצפונית, אפגניסטן, עירק וכדומה. על פי מומחים, המשימה נועדה לבחון חיישנים או מצלמות שנועדו ללוויני צילום עתידיים, ולא מעבר לכך.

באמצעות משגרים חדישים יותר, אפשר יהיה להעלות את ה- X-37B גם לגובה של תחנת החלל ואפילו עד לגובה החגורה הגיאוסטציונרית, שם נמצאים לוויני התקשורת ומזג האוויר.
השנה הודיעה חברת בואינג על פיתוח מטוס חלל מסוג X-37C, שיהיה גדול יותר מדגם B, ויוכל להכיל גם שישה נוסעים בתא מדוחס במקום המטען.
אז סודי או לא, יש מי שעובד על תכנית חלל מאויישת לעתיד הלא-רחוק, וטוב שכך.
Credit: NASA/MSFC

יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

התגלה תאום לכדור הארץ? אל תארזו עדיין...

הנה זה שוב קורה:
הארץ: "נאס"א גילתה "תאום כדור הארץ" במרחק 600 שנות אור"
YNET: ""תאום לכדור הארץ": כוכב לכת חדש יאפשר חיים?"
NRG מעריב: "קצב: אני לא מתחרט על דבר" ...טוב, כנראה שהקוראים שלהם לא מתעניינים באסטרונומיה...

מה באמת גילו ועל מה המהומה?

על טלסקופ החלל קפלר כבר כתבתי, אבל אזכיר בקצרה: בניגוד לטלסקופים אחרים, קפלר מביט לכיוון אחד בלבד, קטע זעיר בשביל החלב שבו נכנסות לשדה הראייה שלו לא פחות מ- 150,000 שמשות בעלות מאפיינים דומים לשמש שלנו.
טלסקופ קפלר בוהה בהן באמצעות המצלמה הגדולה ביותר ששוגרה לחלל, בהפרדה של 95 מיליון פיקסלים, ומחפש שינויים בעוצמת האור שלהן. שינויים אלו עשויים להעיד על כוכב לכת שחולף על פניהן ומסתיר מעט מאורן.
שדה הראייה של טלסקופ החלל קפלר
CREDIT: Carter Roberts
כדי להכריע שבאמת מדובר בכוכב לכת, נדרשת חזרה של אותה ירידה בעוצמת האור עוד פעמיים נוספות באותו תיזמון בדיוק, כלומר סך הכל שלושה מעברים של כוכב הלכת בין השמש שלו ובין הטלסקופ.
כאשר מזהים את הירידה בעוצמת האור, ניתן להעריך די במדוייק את קוטרו של כוכב הלכת. משך השנה שלו (הזמן בין ההסתרות) מעיד על המרחק שלו מהשמש ועל מסת השמש. זה בערך כל מה שיודעים עליו.
מה לא יודעים? מה המסה שלו! אילו היינו יודעים את המסה, אז יחד עם הקוטר (שכאמור ידוע) אפשר לדעת מהי הצפיפות הממוצעת, שמאפשרת לדעת האם כוכב הלכת מוצק, גזי, או משהו באמצע.


כשמגלים כוכב לכת בעל מסה גדולה מאד, אפשר להעריך את מסתו על פי תנודות השמש שלו, תוצאה של הכבידה הרבה של כל אחד משניהם. הבעיה היא שעיקר העניין שלנו הוא בכוכבי לכת קטנטנים כמו כדור הארץ.
האזור המאפשר קיום חיים
CREDIT: NASA/Ames/JPL-Caltech
קפלר 22-בי הוא כוכב לכת שהתגלה באמצעות טלסקופ החלל קפלר. הוא סובב שמש מעט יותר קטנה ופחות בהירה מהשמש שלנו, ומשך השנה שלו הוא 290 ימים, מה ששם אותו ב"אזור המתאים לקיום חיים". אזור זה הוא רצועה דקה סביב השמש, שכוכבי לכת הנמצאים בו, בתנאים מסויימים עשויים להיות עליהם מים נוזליים. אני מסייג בכוונה - כוכב לכת ללא אטמוספירה, או לחילופין שעשוי כולו מגז, לא יכיל מים נוזליים ולא משנה מה המרחק שלו מהשמש.

האזור הזה למעשה מגדיר טמפרטורה ממוצעת על פני כוכב הלכת (מותאם לעוצמת השמש, כמובן). וגם זה בעייתי מאד להערכה. להמחשה, הטמפרטורה המשוערת על פני השטח היא כ- 40 מעלות צלזיוס, אבל זו יכולה להיות הטמפרטורה של פסגת העננים שלו. גם על פסגת העננים של נוגה יש טמפרטורות סבירות למדי, אבל על פני הקרקע שוררת טמפרטורה של מאות מעלות צלזיוס.
לא קל לקבל את חוסר הידיעה הזה. בהעדר נתון המסה, יש אי וודאות גדולה לגבי ההרכב, הכבידה, ובסופו של דבר - היכולת שלו לקיים חיים. אותו כוכב לכת יכול להיות בין כוכב לכת מכוסה אוקיינוס ואטמוספירה עבה שמסתו כמעט פי- 10 ממסת כדור הארץ והכבידה על פניו היא קצת פחות מ- 2 ג'י, לבין כוכב גזי במסה של 35 כדורי-ארץ. הבדל גדול מאד...


אז השאירו את המזוודות בארון. עדיין לא מצאנו "תאום כדור ארץ", אבל התגלית הנוכחית היא בכל זאת תגלית חשובה! כוכב לכת קטן ב"אזור המאפשר חיים" הוא עדיין חדשות, כי עכשיו ידוע לנו רק על שניים כאלה.
לדעתי זה רק עניין של זמן עד שנמצא. אנחנו נעשים יותר ויותר טובים בזה, ורק התחלנו לעסוק בכך ברצינות.


ועוד נקודה למחשבה; אנחנו סורקים רק נתח זעום מהגלקסיה שלנו. שביל החלב מכיל כל כך הרבה כוכבים שגם אם אין שום כוכב לכת דמוי כדור הארץ סביב אף אחד מהכוכבים שעליהם הוא צופה, אין זה מוכיח דבר לגבי קיומם או אי-קיומם בשאר האזורים.

להלן אינפוגרפיקה יפהפיה מאתר SPACE.COM המתארת את סוגי כוכבי הלכת שהתגלו עד כה. שימו לב במיוחד לאזור הסריקה שלנו אחר כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש - כמה הוא זערורי יחסית למימדי גלקסיית הבית שלנו.
Learn about the weird kinds of alien planets that orbit other stars in this SPACE.com infographic.
Source: SPACE.com: All about our solar system, outer space and exploration

_____________________________
לקריאה נוספת ולעדכונים: http://phl.upr.edu/home (אלה חברה רציניים, אבל כמו רוב המדענים, לפעמים מציפים בפרטים הפחות מעניינים)

יום שני, 5 בדצמבר 2011

דברים לעשות החודש

מקבץ הודעות וקישורים:

ביום ראשון ה- 11 בדצמבר, אני חוזר על ההרצאה שלי מכנס אייקון "השמד עולמות מיד - שאל אותי כיצד!", בבאר לה צ'אמפה דל מאר ברחוב הארבעה בתל-אביב (בערך מול אשכול הפיס) בשעה 19:00. כולכם מוזמנים, במיוחד אלו שפספסו, והכניסה בחינם.

ביום שבת, 10 בדצמבר, בשעה 16:32 יזרח הירח המלא...רק שלא ניתן יהיה לראות אותו. ליקוי לבנה מלא יתרחש באותו זמן, ומישראל אפשר יהיה לצפות בו החל ממצב של ליקוי מלא ועד ליציאה של הירח מצל כדור הארץ.
גדי איידלהייט מתאר זאת יפה כך שאין לי מה להוסיף, חוץ מאשר להמליץ.

ביום חמישי ה- 22 בדצמבר ייערך כנס מאוֹרוֹת של האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה במקום הרגיל - קמפוס גבעת-רם ירושלים, בניין נוער שוחר מדע. ההרצאה שלי בשעה 14:00.
בשנתיים האחרונות של כנס זה הרציתי על סרטי מדע בדיוני, ולכן נשמור על המסורת; ההרצאה שלי נקראת "מי נתן להם חליפות חלל?" ובה נעסוק בסרט "ארמגדון", אלא מה?!
אני מתריע מראש - יהיו ספויילרים!
 

חוץ מזה, פתחתי עמוד פייסבוק שילווה את הבלוג (גם עמוד גוגל+, אבל הרבה יותר מסובך לקשור אותו לדברים משום-מה). לשימושכם עבור שאלות, עדכונים, חדשות וכדומה, וכמובן אשמח לקבל עוד LIKE אחד או שניים...

יום שבת, 3 בדצמבר 2011

קיוריוסיטי בדרך למאדים!

הפוסט הזה תוכנן לשבוע שלפני השיגור, אבל <הכנס תירוץ כאן>. אשרי הדחיינות.

קיוּריוֹסיטי (סקרנות בעברית) הוא שמה של המעבדה הקרקעית הניידת המשוכללת ביותר שנבנתה אי פעם למשימת חלל, ובפרט לשיטוט על פני מאדים. המשימה שלה היא לברר האם בקרקע של מאדים יש או היו פעם תנאים המאפשרים קיום של חיים. להשגת היעד הזה, קיוריוסיטי עמוסה במכשירים מדעיים, שיאפשרו לה לנתח מבנים והרכבים של עשרות דגימות, אותן תוכל לאסוף מאזורים שונים על מאדים.

 קיוריוסיטי תוכננה למשימה של כמעט שנתיים, במהלכן היא תוכל לנוע על פני קילומטרים רבים, וכך להגיע לסוגי קרקע שונים שאותם מעניין לבחון. הרובוטים המשוטטים הקודמים, ספיריט ואופורטיוניטי, תוכננו ל- 90 יום בלבד, החזיקו מעמד פי- 20 מהמתוכנן, ואופורטיוניטי אפילו סוגר עוד חודש את שנת הפעילות השמינית שלו! עם זאת, אופורטיוניטי נסע קרוב ל- 40 ק"מ עד כה (יותר מפי- 50 מהתכנון המקורי שלו!), בעוד קיוריוסיטי תוכל לצלוח את המרחק הזה תוך פחות משנה (תיאורטית כמובן, נחכה ונראה).


קיוריוסיטי שוגרה ב- 26 בנובמבר, ותגיע למאדים באוגוסט הקרוב. הנחיתה שלה, המוצגת בסרטון זה, היא מהמבצעים המורכבים ביותר שבוצעו בחלל, לפחות במשימות רובוטיות; לאחר הכניסה לאטמוספירה והאטת קצב הירידה באמצעות מצנח, יופעל רכב בעל מנועים רקטיים, שיוריד עם כבלים את הרכב הקרקעי לקרקע בצורה מבוקרת, כמו מין עגורן מעופף. את ספיריט ואופורטיוניטי הנחיתו באמצעות הטלתם לקרקע כשהם עטופים בבלוני אוויר דחוס. השיטה החדשה מתאימה יותר למטענים כבדים (קיוריוסיטי כבד פי- 5 מקודמיו), ומאפשר הנחתה מדוייקת לאתר המבוקש.

שלב הנחיתה

אתר הנחיתה הוא מכתש גֵייל, מכתש עתיק מאד (נוצר לפני לפחות שני מיליארד שנים) שצורתו עגולה ובקוטר של כ- 154 קילומטרים, מוקף בצוקים בגובה חמישה קילומטרים (!) ובמרכזו הר שמתנשא גם הוא לגובה של חמישה קילומטרים מעל קרקעית המכתש. המכתש נבחר כאתר הנחיתה מכמה סיבות, שהראשונה מבינהן היא שצפוי להיות בו מגוון גדול של סוגי קרקע, כך שאפשר יהיה להגיע בקלות יחסית מאזור עניין אחד לאחר. שנית, המכתש הוא האתר העמוק ביותר בסביבתו, יותר מארבעה קילומטרים עומקו, ולכן זה מקום טוב לחפש בו ראיות להימצאות מים נוזלים, שכידוע זורמים למקומות הכי נמוכים.

טופוגרפיה של מכתש גייל (הצבעים מסמנים גובה לפי המקרא),
האליפסה מסמנת את אתר הנחיתה.
Credit: Anderson and Bell

הרכב עצמו שוקל כ- 900 קילוגרם ואורכו כשלושה מטרים. הוא מתנייע באמצעות שישה גלגלים בעלי מנועים חשמליים נפרדים, המחוברים לזרועות שמאפשרות תנועה בשיפועים ומעבר מעל מכשולים כמו סלעים גדולים. את החשמל הנדרש להפעלת מערכות הרכב מייצר מחולל רדיואיזוטופי-תרמואלקטרי (RTG), כלומר מיכל של חומר רדיואקטיבי, שהדעיכה הטבעית שלו מייצרת חום המומר לחשמל. בנוסף משתמשים בחום העודף לחימום אזורים ברכב שצריכים להיות חמים. החומר הרדיואקטיבי הוא תחמוצת של פלוטוניום-238, חומר שאיננו בקיע (אינו יכול לשמש לפצצה גרעינית). בתחקיר לפוסט זה למדתי נתון מעניין: מסתבר שארה"ב הפסיקה לייצר פלוטוניום-238 בסוף שנות ה- 80, ומאז שהסתיימו המאגרים, כל מכשירי ה- RTG האמריקאים מכילים רדיואיזוטופים מתוצרת רוסיה. לי זה נשמע מפתיע, אבל אולי זה רק כי גדלתי בתקופה שעדיין הייתה מתיחות רבה בין שתי המעצמות על רקע העליונות הגרעינית.

ה- RTG של קיוריוסיטי (המתקן הלבן במרכז)
אגב, החליפות של הצוות הן כדי לשמור על נקיון, ולא להגנה מקרינה.

לקיוריוסיטי יש מבחר גדול של מכשירים מדעיים. יש לה מצלמות משוכללות לצילום בהפרדה גבוהה שנמצאות בראש תורן שגובהו שני מטרים, ומאפשר תצפית לטווח בינוני. יש מצלמה נוספת בקצה זרוע בעלת מספר מפרקים שמאפשרת בחינה מיקרוסקופית של עצמים בטווח הזרוע.
על ראש התורן מוצב גם מכשיר המפיק פולסים של לייזר, המסוגל לאדות את השכבה החיצונית של סלע ממרחק מספר מטרים, ומצלמה ספקטרוסקופית שתנתח את ההרכב הכימי של האדים מרחוק.
הזרוע שהזכרתי קודם יכולה להגיע לטווח של 190 סנטימטרים. בקצהּ מותקן צריח מסתובב עם כלי עבודה שכל גיאולוג אנושי היה יכול להיעזר בהם: מקדח, מברשת, מסננת, כף חפירה וקופסאות לאיסוף דוגמיות. את דוגמיות הקרקע שייאספו, תכניס הזרוע לתוך מתקן ניתוח כימי שנמצא בגוף הרכב. שם יעברו הדגימות מספר בחינות לזיהוי ההרכב הכימי, ולאיתור תרכובות אורגניות.
בנוסף למכשירים אלו לבחינת הקרקע, מכילה קיוריוסיטי גם מערכות למדידת תנאי מזג האוויר והסביבה, כגון לחץ, טמפרטורה, קרינה אלקטרומגנטית, הרכב אטמוספירה (בדגש על זיהוי אדי מים) וכדומה.

מהנדסים בוחנים את הזרוע של קיוריוסיטי
לסיכום, אין ספק שזו משימה שאפתנית שלא היתה כדוגמתה במשימות רובוטיות קודמות. אני מאד מקווה שהיא תצליח, כי אם כן, היא תהווה דוגמה מופתית לאופן שבו יש לחקור את מערכת השמש - במקום לחזור על שיטות קיימות ולהתקדם בצעדים קטנים, צריך להעז ולפרוץ את המעטפת המוכרת, לחדש ולאלץ את המדע והטכנולוגיה להתקדם הלאה.
אני אמשיך, כמובן, לעקוב ולעדכן.



_________________________________
קרדיט לכל התמונות (אלא אם מצויין אחרת): 
NASA/JPL

יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

הכי קרוב למקום הרחוק ביותר

היום ראיתי בטוויטר את הציוץ הבא:
"יום חמישי, 1 בדצמבר 2011, בהיסטוריית החלל: היום האחרון בו וויאג'ר 1
 שולטת כחללית שאי פעם הגיעה לקירבה הגדולה ביותר מפלוטו."
וויאג'ר 1 היא שיאנית. היא מחזיקה בשיא המרחק מהשמש - יותר מכל החלליות שנבנו אי פעם (לפחות מבין אלו שנבנו על ידי בני אדם...). לא רע בשביל חללית ששוגרה לפני 34 שנים!
היא כרגע במרחק של כ- 119 יחידות אסטרונומיות מהשמש (כמעט 18 מיליארד קילומטרים). לאור לוקח יותר מ- 33 שעות לעבור את המרחק הזה!
המהירות שלה גם היא מדהימה -  3.6 יחידות אסטרונומיות בשנה, כלומר 61,600 קילומטרים בשעה!

אבל אם אתם חושבים שהיא תגיע לכוכבים בקרוב, אז לא כל כך מהר. החלל הוא גדול. מאד.
בערך בעוד 40,000 שנה היא צפויה לחלוף קרוב (יחסית, עדיין במרחק של יותר משנת-אור) לכוכב הראשון שלה. 

וויאג'ר 1

ניו-הורייזנס שוגרה בשנת 2006, ופלוטו הוא היעד העיקרי שלה. היא צפויה לחלוף סמוך אליו ב- 14 ביולי 2015 ולהמשיך הלאה לחגורת קויפר, שם מצפים לה עוד גופים קטנים השייכים למערכת השמש, ומעולם לא נחקרו מקרוב.

כרגע היא במרחק 10.6 יחידות אסטרונומיות מפלוטו, שזה 1.6 מיליארד קילומטרים.
מסתבר שזה המרחק הקטן ביותר מפלוטו שאליו הגיעה וויאג'ר 1, והחל מהיום, ניו-הורייזנס היא החללית שהגיעה למרחק הקטן ביותר מפלוטו. מרחק זה כמובן הולך ויורד מדי יום, עד שיגיע יום המפגש.
ניו-הורייזנס

בינתיים ניו-הורייזנס נחה. משאירים את כל המכשירים המדעיים כבויים כדי שלא יתקלקלו לפני ההגעה לפלוטו, ויוצרים איתה קשר רק פעם בשנה בערך, לוודא שהכל עדיין חי.

די מעודד לדעת שאפשר לשבור שיאים גם תוך כדי מנוחה.



___________________________________
קרדיט לתמונות: NASA/JPL


יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

מה שרואים משם


את הוידאו הזה ראיתי לפני יומיים בבלוג Bad Astronomy, והוא השאיר אותי ללא מלים.

מומלץ לראות דרך Vimeo בהפרדה גבוהה, ועם קול.

הסרטון הזה הורכב ונערך מתוך צילומים של משלחות 28 ו- 29 ששהו בתחנת החלל הבינלאומית בחודשים אוגוסט  עד אוקטובר 2011.
הפצתי אותו בפייסבוק, ומלבד קריאות תדהמה עלו גם הרבה שאלות, שעליהן חשבתי להרחיב קצת.

הדבר הראשון שמבחינים בו הוא אורות הערים. קל לזהות את ריכוזי האוכלוסיה, המוארים בלילה, ובעיקר מעניין לראות שהאוכלוסיה מרוכזת לאורך החופים ולאורך נהרות וצירי תחבורה ראשיים (שימו לב לנהר הנילוס ב- 2:26 וגם 2:41, וכמה הוא בולט לעומת שאר מדינת מצרים שכמעט ואיננה מוארת).

האורורה, זוהר הקוטב, היא האורות הירוקים (עם קצת אדום למעלה) שמהבהבים ברום האטמוספירה בתגובה לחלקיקים מהשמש שחודרים מהחלל ומייננים את מולקולות האוויר. 
תופעת ה- Air Glow היא הפס הצהבהב החיוור שסביב האופק. היא נגרמת מסיבות כימיות שונות באטמוספירה העליונה, למשל ממולקולות שאור השמש עורר אותן בשעות היום, ובלילה הן נפטרות מהאנרגיה העודפת.
סופות ברקים, ההבזקים המהירים שמופיעים באזורים המעוננים, למשל ב- 2:53 וגם 3:21. 
בנוסף לכל, מופיעה גם השתקפות הירח ב- 3:52.

אם יתמזל מזלכם לשהות בתחנת החלל, ויתפנה לכם זמן להסתכל מהחלון לכיוון כדור הארץ, תוכלו לראות מראות מדהימים ביופיים, אבל לא בדיוק את אלה המופיעים בסרטון. ראשית, זהו סרט בהילוך מהיר, כלומר במציאות הטיסה הרבה יותר איטית והשינויים יתרחשו לאיטם. שנית, נעשה שימוש במגביר אור, כדי לראות פרטים חיוורים שנסתרים מהעין האנושית. האורורה היא די חיוורת, הבוהק של שולי האטמוספירה כמעט שאינו נראה ללא אמצעי עזר, וכשמצלמים את כדור הארץ, כמעט ולא ניתן לראות כוכבים ללא הגברת אור.


התופעות היפות ביותר בטבע נמצאות, בעיני לפחות, בשמיים. הן יפות אפילו יותר כאשר מביטים בהן מהחלל.


יום שישי, 11 בנובמבר 2011

חדשות מערכת השמש - נובמבר 2011


חלון ההזדמנויות לשיגור חלליות למאדים מתרחש אחת ל- 26 חודשים בערך, למשך מספר שבועות בלבד. כלומר אם מפספסים את מועד השיגור בגלל סיבות טכניות או אחרות, אז צריך להמתין מעל שנתיים להזדמנות הבאה.
לכן בנובמבר אמורות לטוס שתיים: פובוס-גרונט הרוסית וקיוריוסיטי האמריקאית, והמתח בעיצומו. פובוס-גרונט שוגרה ב- 8/11 בלילה (שעון ישראל), ובינתיים נמצאת ב'מסלול חניה' סביב כדור הארץ עקב תקלה שמנעה את הפעלות המנועים המתוכננות להוציאה למסלול אל מאדים. קיוריוסיטי, הרכב הקרקעי הרובוטי, ישוגר ב- 25/11 בשעה 17:21 (שוב, שעון ישראל).

לחץ/לחצי להגדלה
Credit: Olaf Frohn


יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

צרות במסלול


פובוס-גרונט בצרות.


השיגור התחיל טוב, והתקשורת העולמית היתה דרוכה לקבל עדכונים, כפי שמקובל במשימות שאפתניות כמו זו. אבל הרוסים, כפי שהם נוהגים במקרים רבים לטוב ולרע, מתמקדים בַּעיקר בלבד ומשאירים את הדרמות לאחרים. שום דיווח 
לא התקבל על התקדמות בשלבי הטיסה; האם המשטחים הסולרים נפרשו? האם מתקבלת טלמטריה כמצופה? האם הכל פועל כשורה?

אז זהו, שלא.

כארבע שעות לאחר השיגור דיווחו אסטרונומים חובבים מדרום אמריקה, שעקבו אחר החללית בהקפות הראשונות שלה, שהשינוי במסלול שהיה אמור להתקבל אחרי הפעלת המנועים הראשונה אינו מתאים לתחזית. למעשה נראה היה שהמסלול לא השתנה כלל. מקורות רוסיים לא רשמיים דיווחו שכלל לא מתקבלת טלמטריה מהחללית.

בתחנת החלל הבינלאומית חיכו גם כן לצפות באחת מיריות המנועים הרקטיים של פובוס-גרונט, ולמרות שהצליחו לזהות את החללית, לא נצפתה שום הפעלת מנועים.

מעט מאוחר יותר דיווח מקור (שוב, לא רשמי) בנאס"א שאנטנות של NORAD קלטו את פובוס-גרונט משדרת בכל תדרי הטלמטריה שלה, ארוע שללא ספק מעיד על כך שהיא נמצאת במצב חירום.
בשלב זה היה ברור, למרות שהתקשורת הרוסית הרשמית לא מסרה שום מידע, שפובוס-גרונט נשארה במסלול סביב כדור הארץ במקום לצאת למסלול בריחה שיביא אותה לקירבת מאדים. במילים אחרות, מערכת ההנעה שהיתה צריכה לבצע את תמרון הבריחה לא פעלה. תקלה כזאת יכולה להיגרם על ידי תקלה במערכת ההנעה עצמה, או בתוכנת השליטה, או כתוצאה מתקלה אחרת שהביאה לשרשרת אירועים שהסתיימו באותה התוצאה.

בסביבות השעה 04:00 בבוקר שעון ישראל (שש שעות לאחר השיגור), שוחרר הדיווח הרשמי של סוכנות החלל הרוסית. נמסר ששני התמרונים שהיו אמורים להתבצע לאחר ההפרדה ממשגר הזנית לא התבצעו, ושבמשך זמן מה לא ניתן היה לאתר את החללית. החללית שוהה ב"מצב בטוח" (Safe Mode), שפירושו שהחללית דואגת שכל מערכותיה ימשיכו לתפקד, אבל לא מבצעת שום פעילות עד לקבלת הוראות חדשות. על פי הדיווח, למרות שהתקלה היתה חריגה, הוכן מבעוד מועד נוהל היחלצות ממצב מסוג זה, וצריך לשלוח אל החללית רצף פקודות שיאפשר לה להמשיך במשימתה. חלון ההזדמנויות להשלמת הפתרון לתקלה הוא בין ימיים לשלושה ימים, שאחריהם יתרוקן המצבר. ההערכה הראשונית היא תקלת תוכנה או תקלה בעוקב הכוכבים.
פובוס - האם נצליח להגיע אליו הפעם?

מה הקשר למצבר? בשעות אחר הצהריים דווח בכלי התקשורת הרשמיים שמקור התקלה היה בכשלון רכישת השמש על ידי החיישנים של החללית מסיבה הקשורה לתוכנה. הוצהר גם שנערכת התארגנות לבצע תיקון לתוכנה כדי להיחלץ ממצב זה, וכרגע מחכים לחישוב מדוייק של מסלול החללית כדי שהפקודות החדשות תהיינה מתאימות ברמת הדיוק הראויה. במאמר מוסגר אוסיף שאי-מציאת השמש היא ארוע קיצוני למדי, ויכול לנבוע מחוסר התאמה בין הציפייה למיקום השמש לבין המציאות. זה יכול להיגרם לא רק עקב תקלת תוכנה, אלא גם עקב הפרדה לא מדוייקת מהמשגר (דבר שקרה גם בלווין התקשורת עמוס-3), וגם זה דורש שינוי במדיניות התמרונים.
כאילו שהצרות לא מספיק גדולות, עוד שלושה ימים ללא תיקון המסלול תרד החללית לגובה שיציאה ממנו לכיוון מאדים תדרוש יותר דלק מהכמות שאצורה במיכלים, או בקיצור, פובוס-גרונט לא תוכל להגיע ליעדה.

כשיהיו עדכונים נוספים, אצרף אותם בהמשך רשומה זו, ובינתיים נחזיק אצבעות לצוות ההפעלה.

תכנית החלל הרוסית לחקר מערכת השמש סבלה קשיים ותקלות רבות מאד. משימה זו, שבאה לאחר שני עשורים ללא כל פעילות חדשה בתחום, אמורה להיות חלוצה בסידרה של משימות מחוץ למסלול כדור הארץ. כשלון, ובפרט בשלב כל כך מוקדם עלול לסגור את ההזדמנות הזאת. מצד שני, היחלצות מהמשבר והצלחה במשימה עשויה להוכיח שאפשר לבצע משימות מורכבות כל כך במחיר נמוך הרבה יותר ממה שמוכר למדינות המערב.


סיכומים נוספים:

http://www.planetary.org/blog/article/00003252/
http://www.russianspaceweb.com/phobos_grunt_launch.html
על משימת פובוס-גרונט


עדכון 10/11 12:46: מסתבר שהמשימה כולה מבוטחת ב- 1.2 מיליארד רובל (כ- 40 מיליון דולר). ביטוח משימות חלל זה לא דבר מקובל אצל הרוסים, אבל אולי הגיע הזמן להתחיל. בכל מקרה עוד לא הכל אבוד.


עדכון 11/11 17:18: עדיין אין חדשות טובות, או אפילו חדשות כלשהן. אין שום דיווח ממקורות רשמיים הקשורים למשימה זו. בינתיים שתי המלצות:
      1. כתבה מצוינת של איתן קריין בסיינטיפיק אמריקן ישראל.
      2. פובוס-גרונט תחלוף מעל ישראל מדי פעם, והנתונים הדרושים לתצפית מופיעים באתר heavens-above (בקישור מופיעות הקואורדינטות של תל-אביב). 


עדכון 13/11 11:37: לפי העיתונות הרוסית אין תקווה להציל את פובוס-גרונט. יש לציין שזה לא ממקור מוסמך או ממקור פנימי בתכנית פובוס-גרונט, ולכן אלה ספקולציות בלבד. בנוסף, גופים רשמיים מכל העולם, שעוקבים באמצעות טלסקופים אחר החללית, מדווחים שהמסלול שלה משתנה לאיטו, ולא בגלל גרר אטמוספירי. זה יכול להתפרש כדליפת דלק או גז, או לחילופין על ניסויי הפעלה של מנועי ההכוון הקטנים של החללית (שאפשריים רק בפיקוד מהקרקע).


עדכון 13/11 22:16: שימו לב שכל הדיווחים העיתונאים מתייחסים לאותו דיווח מהתקשורת הרוסית (INTERFAX), שמציין מומחה מתעשיית החלל הרוסית. ללא שם וללא תפקיד. מעניין אם ממתינים עם דיווח רשמי לשיגור סויוז המתוכנן למחר בבוקר (שיגור מאוייש לתחנת החלל הבינלאומית).
 

_______________________________________
תודה לקורא גל שהסב את תשומת לבי לכך שקורים דברים.

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

בחזרה למאדים

אחד הקורסים שלקחתי כחלק מהתואר הראשון בטכניון היה "מדע בדיוני בקולנוע"* (אמרתי טכניון, זה מגדיר חנונים גם בלי קשר לקורסים שהם לוקחים). באחד השיעורים צפינו ב"מלחמת העולמות" משנות החמישים, ושוחחנו על ההקבלה לפּחד מהקומוניסטים שהיתה רלוונטית לאותן שנים: החייזרים שמגיעים מהכוכב האדום ואין להם אלוהים וכולי.
לא שהרוסים אי פעם שכנו על מאדים, אבל הם שלחו לשם המון חלליות פעם, והם נחושים מאד להמשיך בכך.
השבוע תשוגר חללית רוסית יוצאת דופן במורכבותה אל מאדים, ושמה פובוס-גרונט.
כפי ששמה מרמז, היעד המדוייק הוא אחד משני הירחים הזערוריים של מאדים, פובוס.

תרגום: הפרויקט הבינלאומי "פובוס-גרונט"

בשנות השמונים פעלה תכנית "פובוס" כחלק מתכנית החלל הסובייטית, ומטרתה הגעה לפובוס ונחיתה עליו בשילוב של מדידות מדעיות מסוגים רבים ומגוונים. בסוף העשור ההוא, כשהגוש הסובייטי כבר החל להתפורר במזרח אירופה, שוגרו שתי גשושות, פובוס-1 ופובוס-2 לכיוון מאדים. שווה להזכיר ששתיהן היו מאמץ בינלאומי ולא תכנית של מדינה אחת עם משאבים בלתי מוגבלים. שתיהן נכשלו.
הקשר עם פובוס-1 אבד כחודשיים לאחר השיגור עקב פקודה שלא היתה צריכה להישלח, לתוכנת החללית שלא היתה צריכה להיות מסוגלת לקבל פקודות כאלה.
פובוס-2 
כמעט הגיעה לנחיתה על פובוס, ואז פסקה התקשורת איתה עקב תקלה במחשב.
למרות המוני כשלונות, היתה זו חללית סובייטית שנחתה ראשונה על מאדים, כך שיהיה מעניין לראות אותם (או לפחות את הרוסים) מחזירים את הכבוד האבוד.

פובוס-גרונט תשוגר על גבי טיל מדגם זניט (Zenit) מהקוסמודרום בבאיקונור, קזחסטן. כשהיא תיכנס למסלול סביב מאדים היא תטיל מתוכה לווין סיני בשם יינגהו-1 ותמשיך לסגור על פובוס. יינגהו-1 יהיה לווין המחקר הסיני הראשון במסלול מאדים.
פובוס גרונט תתקרב לאיטה לפובוס, תבצע מיפוי של אזור הנחיתה ולאחר מכן תתחיל בירידה איטית המבוקרת באמצעות לייזר (למדידת טווח). אבל זו רק ההתחלה.


באמצעות זרועות רובוטיות היא תאסוף דגימות קרקע מסביבתה, ותאחסן אותן בתוך מחסנית איסוף. לאחר השלמת האיסוף, תשוגר מתוך פובוס-גרונט חללית קטנה, שתתחיל את המסע חזרה לכדור הארץ (עם הדגימות, כמובן).

כשתגיע החללית לקירבת הארץ, היא תשליך לאטמוספירה תא קטן שאמור לשרוד את הנפילה לקרקע, ובתוכו החומר מפובוס.

למה זה חשוב?
ראשית, מדובר באתגר רציני ביותר שמשתווה רק למשימות איסוף והחזרת הדגימות מהירח בשנות השישים ולמשימת היאבוסה לאסטרואיד איטוקאווה בעשור הקודם. זו הוכחה לעליונות טכנולוגית והנדסית.

שנית, מקורו של הירח פובוס אינו מובן מאליו; כנראה שהוא אסטרואיד שנקלע למסלול סביב כוכב הלכת האדום בתקופה קדומה כלשהי של מערכת השמש. אסטרואידים הם נושא חשוב למחקר, הן מסיבות של ניצולם כמשאבים במערכת השמש או כדי להבין כיצד ניתן להתמודד עם אסטרואידים שמסכנים אותנו.
פובוס-גרונט מוכנסת לחופת טיל השיגור


פובוס-גרונט היא הראשונה מבין שתי משימות שיוצאות למאדים החודש, ואפשר לעקוב אחר עדכונים באתר של סוכנות החלל הפדראלית הרוסית, רוסקוסמוס (האתר ברוסית, אבל גוגל מצליח להתמודד עם זה לא רע).
ועוד משהו קטן. אפילו קטן מאד. זוכרים את ניסוי האקסטרמופילים של האגודה הפלנטרית? גם הם מצטרפים למסע עם כרטיס הלוך-ושוב.

לוח זמנים מקוצר:

שיגור: 9/11/2011 [ראו עדכון למטה]
כניסה למסלול מאדים: 10/2012
נחיתה על פובוס: 2/2013
החזרת הדגימות לכדור הארץ: 2014


[8/11/2011 תיקון טעות - השיגור יהיה ב- 9/11/2011 לפי שעון אתר השיגור. לפי שעון ישראל זה יקרה היום, 8/11/2011 בשעה 22:16. צפייה בשידור חי אפשר יהיה לראות כאן.]
_________________________________

*אני לא יודע אם הוא עדיין מועבר, אבל אם כן - מומלץ ביותר!

קרדיט לכל התמונות: סוכנות החלל הפדראלית הרוסית, Roscosmos

יום שישי, 14 באוקטובר 2011

הצד האפל ואני

עוד רשומת אייקון, בעיקר כדי להשוויץ עם הקדימון החדש להרצאה שלי:



בואו. יהיה פיצוץ!


יום חמישי, 6 באוקטובר 2011

דרקונידים מהחלל החיצון!

ביום שבת ה- 8/10 בלילה ניתן יהיה לצפות במטר מטאורים הנקראים דרקונידים. קראתם נכון.

למה הם נקראים כך?

להבדיל ממטאורים "ספורדיים", המופיעים אקראית בשמי הלילה ונעים בכיוונים שונים, מטר מטאורים הוא שטף של מטאורים רבים שנראים כאילו הם מופצים מאזור מסויים בשמיים (נקרא "רדיאנט"). מטר מטאורים מקבל את שמו מקבוצת הכוכבים שמהווה את המקור, לכאורה, של המטר. הדרקונידים מגיעים מקבוצת דרקון (Draco), הליאונידים מגיעים מקבוצת אריה (Leo), הפרסאידים מקבוצת פרסאוס, וכן הלאה.
רדיאנט

"כאילו", "לכאורה", מהו באמת מקור המטר?

שביט
Courtesy of John Laborde
מטאורים הם רסיסי סלע וקרח שהיו חלק משביט, והושלכו לחלל כתוצאה מהתפרצויות שמתרחשות בגרעין השביט כשהוא מתחמם. הרסיסים הללו יוצרים את זנב השביט, ומתפזרים עם הזמן לכל אורך המסלול שלו וסביבתו.
שביטים שנכנסים למערכת השמש הפנימית משאירים "ענני" רסיסים בסביבת מסלול כדור הארץ, וכך במחזוריות של שנה חולף עולמנו דרך שובלם של שביטים רבים בתאריכים קבועים.
כאשר כדור הארץ חולף במסלולו בתוך שטף מטאורידים (כך אקרא לרסיסים מעכשיו, הסבר יבוא בהמשך), תראה התופעה לצופה מהקרקע כמטאורים המתפזרים מאותה נקודה בשמיים, למרות שהם נעים במקביל זה לזה. זה כמו שפסי רכבת נראים כאילו הם נפגשים באופק למרות שברור לנו שהם מקבילים זה לזה (אפילו ברכבת ישראל).


מטר הדרקונידים מקורו בשביט ג'יאקוביני-צינר, שביט שהתגלה כבר לפני יותר מ- 100 שנים, ואפילו שימש כמטרה לחללית ICE, שחלפה דרך זנבו בשנת 1985.


למה "מטאורידים"? רוצים הסבר עכשיו!

כל ה"חצץ הבין-פלנטרי", הסלעים שאינם גדולים מספיק כדי להיקרא "אסטרואידים", ואינם קטנים מספיק כדי להיקרא אבק הם מטאורידים. כאשר מטאוריד נופל דרך האטמוספירה הוא נקרא "מטאור", וכאשר הוא מונח על הקרקע הוא "מטאוריט". פשוט, נכון?

למה לא שמענו על הדרקונידים עד כה? יש השנה משהו מיוחד?

כן, אבל צריך להבין קודם מהו קז"ש.
אסטרונומים מודדים עוצמה (או איכות) של מטר מטאורים באמצעות פרמטר שנקרא קז"ש, או קצב זניתי לשעה (באנגלית ZHR). המשמעות היא כמה מטאורים יראה צופה המביט הישר למעלה, בלילה חשוך וללא עננים, ובמקום פתוח ללא הסתרות לשדה הראייה, במשך שעה אחת בשיא המטר, בהנחה שמקור המטר (הרדיאנט) נמצא בזנית. ברור שבדרך כלל תנאי התצפית הם גרועים בהרבה, ולכן הקז"ש הוא קצב המטאורים המקסימלי שניתן לצפות לו.
רוב המטאורים שאינם ספורדיים מגיעים בקז"ש של עשרות בודדות, כך שקשה לצפות לראות יותר מאשר מטאור כל כמה דקות, אבל מטר שכדאי לצפות לו יהיה בקז"ש של לפחות 100, ואז במקום חשוך אפשר לראות לפחות מטאור אחד כל דקה!
הדרקונידים מגיעים בדרך כלל במטר דליל שאין מה לטרוח בגינו, אבל כמה פעמים במאה השנים האחרונות הוא הופיע בקצב של מאות רבות של מטאורים בשעה.
השנה צופים קז"ש של עד 1000 עקב "עננה" צפופה במיוחד של מטאורידים. למעשה הצפיפות שלהם גבוהה עד כדי כך שנאס"א מסובבת את טלסקופי החלל שלה לזווית שתרחיק את האופטיקה שלהם מכיוון השטף, ותחנת החלל הבינלאומית מתמרנת להקטנת הסיכון לפגיעה בקפסולות המילוט של הצוות.

טלאי של משימת טיסת מחקר בזמן האירוע

לנו, על הקרקע, אין כל סיבה לדאגה. המטאורים שרואים כ"כוכבים נופלים" מתנדפים בגובה של עשרות קילומטרים מעלינו.


מה צריך לעשות כדי לראות אותם?

לצאת החוצה ביום שבת בלילה. השיא יהיה בסביבות 23:00 שעון ישראל, אבל גם שעתיים קודם ושעתיים אחר-כך צפויים הרבה מטאורים.
השיטה הטובה ביותר היא למצוא מקום פתוח וחשוך שבו אפשר להשתרע פרקדן על הקרקע ולהביט בשמיים. 
אין צורך בשום טלסקופ או משקפת. הרדיאנט של הדרקונידים הוא כאמור בקבוצת דרקון, שנמצאת פחות או יותר בכיוון צפון.
ככלל מטאורים נראים כקו זוהר המתקדם בשמיים למשך שבריר שניה ונעלם. לעיתים יש לו צבע, שיכול להעיד על ההרכב שלו. לפעמים הוא ישאיר שובל זוהר למשך שניות ספורות, ובמקרים נדירים הוא מתפוצץ תוך כדי טיסה (ללא קול, כי הוא רחוק מאד מכם!).

דעו רק שמדובר בתחזית, ולעיתים קורה שמטר מטאורים לא מופיע בעוצמה שציפו לה, אז נקווה שיהיה מה לראות, ושלא נתאכזב.
אגב אכזבות, חיסכו לעצמכם את בקשת המשאלות. אנחנו אולי סופרים מטאורים, אבל המטאורים לא סופרים אותנו.


שמיים צלולים ותצפית נעימה ופורייה!


יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

הארמון השמיימי הגיע לחלל

בזמן שארצות הברית משהה את נוכחותה בחלל, יש מי שמזנק קדימה עם תכניות גדולות ושאפתניות.
סין, מעצמת חלל ללא עוררין, הטיסה באמצעיה שלה בלבד אנשים לחלל (טייקונאוטים בלשון התקשורת דוברת האנגלית), הטיסה חלליות לירח (ללא נחיתה בינתיים) ושיגרה לווינים רבים. בין התוכניות שלה לעתיד הקרוב - גשושה למאדים (יינגהו-1) ורכב קרקעי רובוטי לירח (צ'אנגאי-3), שתיהן מוזכרות כאן, ובנוסף - תחנת חלל מאויישת.


היום שוגרה מעבדת החלל טיאנגונג-1 לח
לל (משמעות השם בתרגום מילולי הוא "הארמון השמיימי"). המעבדה נועדה לצבירת ניסיון באחד האתגרים הקשים ביותר לביצוע במשימות חלל - היצמדות בין רכב חלל לבין תחנה במסלול. טיאנגונג-1 מתוכננת לשהות בחלל כשנתיים בלבד, במהלכן תגענה אליה שלוש מעבורות מדגם שנז'וּ המסוגלות להעלות למסלול מטען ואפילו בני אדם (הדמיון, אגב, בין השנז'ו לבין הסויוז אינו מקרי). הראשונה, שנז'ו-8, תשוגר כבר בחודש נובמבר הקרוב ללא טייקונאוטים, ותבצע ניסיון היצמדות אוטומטי. אחריה מתוכננות שתי משימות נוספות, שנז'ו-9 ושנז'ו-10, האחרונה תהיה מאויישת, וצוותה יעבור לטיאנגונג-1 לשהות קצרה.

הדמייה של רכב החלל שנז'ו (מימין) מתקרב לטיאנגונג-1 (משמאל) לקראת עגינה.

כל זאת לקראת התחלת בניית תחנת חלל במימדים מלאים. טיאנגונג-1 איננה חלק מתחנת החלל המתוכננת, אלא בעיקר הוכחת יכולת וצעד מקדים לבחינת טכנולוגיות חדשות. להלן אינפוגרפיקה שמציגה את תכנית תחנת החלל במלואה:

(לחיצה להגדלה)

סין הצהירה על כוונותיה לבניית תחנת חלל כבר בסוף שנות ה- 80, אך התוכנית סבלה מעיכובים רבים כתוצאה של חוסר הכרעה בנושא פעילות אנושית סינית בחלל. בשנים האחרונות החלה המעצמה האסייתית בפיתוח נרחב בתחומי הטיסות המאויישות, במקרים רבים בהשראת פיתוחים רוסיים.
תחנת החלל צפויה להתחיל להיבנות באמצע העשור הנוכחי ולהפוך למבצעית בתחילת העשור הבא, במקרה באותה תקופה שבה תחנת החלל הבינלאומית אמורה לסיים את פעילותה.
המשגר מדגם לונג-מארש מובל לעמדת השיגור
צריך לציין שקהילת החלל הבינלאומית מוטרדת מהאפשרות הברורה של שימושים צבאיים ביכולות שסין מפתחת. למשל, יכולת היצמדות בחלל יכולה לשמש גם לנטרול לווין השייך למדינה זרה.
עם זאת, אולי זה מה שצריך כדי שמעצמות העל האחרות יגדילו את תקציבי תכניות החלל שלהן, וכולנו נרוויח מכך.

____________________________________
זכויות לתמונות (מלבד האינפוגרפיקה): המשרד להנדסת חלל לתכניות מאויישות בסין

יום רביעי, 28 בספטמבר 2011

לקראת שנה חדשה

דברים שעשיתי השנה (לפי סדר השליפה מהזכרון שלי):
תכננתי ובניתי טרבושה, הדרכתי חוג חלל לילדים, יצרתי סרטון ויראלי מדעי בפחות מיומיים, העברתי הרצאות מוצלחות, כתבתי עשרות פוסטים, ניהלתי פרוייקט סיפורי מדע בדיוני ואף כתבתי בו בעצמי, החלפתי תפקיד בעבודה, הכרתי המון חברים חדשים, התחלתי ללמוד ציור, פיתחתי פרוייקט של טיסה למרומי האטמוספירה וביקרתי בסלון האווירי בפריז ובמוזיאון כיבוש החלל במוסקבה.

השנה שנפתחת הערב הולכת להיות שנה מעולה, ואין לה ברירה אחרת.
Image credit: ForestWander
שתהיה זו שנה של שיגורים מוצלחים, של תגליות מדהימות ושל שמיים צלולים, ושנה של אושר, הגשמה ויצירתיות מרובה לכולכם.

יום שבת, 24 בספטמבר 2011

תכניות לסוכות כבר יש לכם?

בחוה"מ סוכות, שיוצא השנה בתאריכים 16 עד 18 באוקטובר (ימים ראשון עד שלישי) יתקיים כבכל שנה פסטיבל אייקון למדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים. כבכל שנה, אני מתייצב שם כדי לפגוש חברים ותיקים ולהכיר חברים חדשים השותפים לי בחיבה לעולם הספקולטיבי לסוגיו.
נושא הפסטיבל לשנת 2011
הפסטיבל יתקיים באשכול הפיס ברחוב הארבעה בתל-אביב, ובבית הספר עירוני א' שנמצא לידו (בצד של רחוב שפרינצק). גם השנה יתקיים במקביל פסטיבל נוסף לאותם נושאים ובאותו שם, אך מאחר ואני שקוע כולי בזה שייערך באשכול הפיס, להלן המלצותיי לפסטיבל זה בלבד.

למקרה שאתם לא יודעים, מדובר בארוע שנתי בנושאי מדע בדיוני ופנטסיה על כל סוגי המדיה והחוויה שלהם: ספרות, קולנוע, טלוויזיה, קומיקס, משחקי תפקידים, משחקי מחשב ועוד. הארוע מאורגן על ידי האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה והעמותה למשחקי תפקידים בישראל.

לאירועים הבאים אני משלה את עצמי שאוכל להגיע:

יום ראשון 16/10
12:00 שטויות מסוכנות פאנל ספקנות, שבו יציג כל משתתף את תורתו הקלוקלת וינסה לשכנע את המשתתפים האחרים ואת הקהל בצדקת דרכו. מהיכרותי את המשתתפים צפוי דיון סוער וחריף שלא יאפשר לאיש להישאר אדיש.
15:00 תכנית החלל בתום עידן המעבורות, התחדשות או דעיכה? איך אני יכול שלא להגיע לאירוע כזה? במיוחד לאחר שאנשים נערצים כמו הדוקטורים אהרון האופטמן ועמנואל לוטם ביקשו ממני להשתתף בו? פאנל שיעסוק במצב תכנית החלל המאויישת והכיוונים האפשריים שלה בעתיד הקרוב. נעסוק גם בשאלה החשובה, האם יש בכלל מקום להשקיע בתכנית חלל מאויישת, כשמכונות יכולות לבצע את אותן הפעולות באופן איכותי ובטוח יותר. לי יהיה מאד מעניין לדבר על זה.
17:00 תהיות או לא להיות הרצאה על ההיסטוריה של הספקנות, וכשהיא מובאת על ידי ליאורה לוי, צפוי אירוע משעשע ומחכים.
20:00 ראיון עם ערפדים ארוע להשקת ספרה החדש של ורד טוכטרמן "דם כחול". פאנל מבויים בו משתתפים ערפדים מפורסמים כדי לדון בנושאים ערפדיים. תקראו את התקציר ותבינו יותר. לי מספיק שזה ארוע שמביימת רותם ברוכין כך שהאיכות והכיף מובטחים.
במקביל (לעזאזל איתם!) תתקיים ההרצאה דגל ישראל על הירח, על פרוייקט SPACE IL שבמסגרתו ינחיתו כמה חבר'ה צעירים ונחושים חללית ישראלית זעירה על הירח. אם טרם שמעתם על כך, התביישו לכם ולכו לשמוע!

יום שני 17/10

14:00 תתחדש! יש לך מחלה נכחדת הרצאה של ד"ר קרן לנדסמן, שאין לי אלא לשבח את נוכחותה הסוחפת, את יופיה המלבב ואת קולה הצלול. תבואו. יהיו זומבים.
18:00 אבוי. שני אירועים מעניינים במקביל. זה בטוח משהו נגדי! ילדים, מבוגרים ושאר יצורי פנטזיה פאנל על ספרות ילדים ונוער עם צוות שמבין עניין. צריך להיות מעניין. לחשוב מחדש על אינטליגנציה דפנה שיזף הופכת בעניין משמעות האינטליגנציה ואיך אנחנו נכשלים שוב ושוב בעצם ההגדרה שלה.
20:00 השמד עולמות מיד - שאל אותי כיצד מסמר הערב! ההרצאה שלי ובה נלמד כיצד ניתן (או לא ניתן) להשמיד את העולם. איך פעולה שרואים בכל כך הרבה סרטי מד"ב, היא הרבה יותר מורכבת (אם כי אפשרית בהחלט!) ממה שניתן לצפות.
22:00 הקרנה פעילה של ד"ר הוריבל קודם כל, אם טרם ראיתם את הסרט, אז עוד לא מאוחר. שנית, ההקרנה כוללת שחקנים חיים על הבמה עם הרבה הפתעות. שלישית, גם אני אהיה שם. לקצת. על הבמה. כדאי לכם!

יום שלישי 18/10

12:00 התחדשות ונפילה: המעגליות ההיסטורית במדע הבדיוני לפחות פעם בחיים צריך לשמוע הרצאה של ד"ר גיא בקר. עדיף יותר מפעם.
14:00 מכת השטן ועד למפלצת הספגטי המעופפת הרצאה של רועי צזנה על דתות משוגעות. במקביל תתקיים סדנת פיתוח רעיונות לכותבים, בהנחיית הסופרת יעל פורמן והמחזאית רותם ברוכין שיילחמו על הזכות לעזור לכם לשפר את הסיפורים שנתקעתם במהלך כתיבתם.
17:00 מעבר ללהט החרב המתהפכת אהוד מימון קרא בחייו ספר או שניים בז'אנר המדע הבדיוני. יש הטוענים שהוא למעשה קרא את כולם, ואף הפיק מהם תובנות למכביר. שווה לשמוע אותו מדבר.
18:00 מופע הסיום כיף קהילתי, אבל מעבר לכך אני גם מועמד לזכייה בפרס גפן לסיפור "מגע שני", אז שם אני אהיה (אתם יכולים לעזור לי לזכות, דרך אגב...) במקביל (כבר אמרתי שמתנכלים לי?) יש גם את הרצאתו של עמית בן בסט על סיפור ההצלחה ושמו אבולוציה.
20:00 שתי הרצאות ספקנות שיהיו מעניינות ללא ספק: ד"ק יוסי לוי יסביר איך לשקר בעזרת סטטיסטיקה, ויובל אלחנתי ירצה על אבולוציה למארקית והרלוונטיות שלה היום. ובמקביל (אוף! הפעם זה עובר כל גבול!) הקרנה פעילה נוספת של ד"ר הוריבל.

בטוח שפיספסתי כמה אירועים שווים נוספים בתוך כל האטרקציות, ואלו הם רק האירועים הרשמיים. חלק חשוב מהפסטיבל הוא הכינוס של המון אנשים בעלי דמיון מפותח שמעיזים לחלום על עולמות שונים משלנו, כאלו שלעולם לא יהיו מציאותיים, וכאלו שהעולם שלנו הופך דומה להם מדי יום. ואם אתם מגיעים, כתוּב לכם היכן אפשר למצוא אותי. בואו להגיד שלום!



קישורים נוספים:
אתר הכנס
התוכניה המלאה
ההמלצות של קרן