מדע בדיוני בדצמבר

כמו בכל שנה, גם בחנוכה הקרוב, וליתר דיוק ב- 13 בדצמבר, יתקיים כנס מאוֹרוֹת של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה; יום אחד שכולו מדע בדיוני משובח ופרוע במגוון פעילויות - הרצאות, סדנאות, משחקים, מדע וכמובן מפגש עם חובבים אחרים (תוכניה). כרגיל, הכנס ייערך בקמפוס גבעת-רם שבירושלים, ושווה בהחלט להגיע.

גם הפעם תתקיים הרצאה חדשה שלי בשם "התנגדות לא תועיל", על המוטיבציה שמאחורי פלישת חייזרים לכדור הארץ על פי הספרות והקולנוע, והאם היא עומדת במבחן ההגיון. ההרצאה תערך בשעה 16:00 ועל מחירים ניתן לקרוא כאן.

רוצים גם משהו בחינם? רמזו לי להתכונן גם למשהו בשעה 11:00, אבל זה סוד.

בנוסף, הוזמנתי להרצות בכנס "מסע בין כוכבים" שייערך ב- 21 בדצמבר במצפה הכוכבים בגבעתיים. אני מודה שאני לא בין אלו שזוכרים את כל הפרקים בעל-פה, ושמעולם לא לבשתי מדי סטארפליט, אבל כן צפיתי בסדרות ששודרו בילדותי והרבה מחיבתי לתחום החלל ולמדע הבדיוני מגיע ממקורות אלה. ובכן, הפאנדום עדיין קיים, ומישהו צריך להתייצב לקריאה.

ההרצאה שלי תתקיים בשעה 12:00 ושמה "כדורי דייסון, מעליות חלל ויישויות קריסטליות - על מבני ענק בחלל".

העלות היא 20 ש"ח לכל הארוע, שכולל גם הרצאות של רועי צזנה, גלי גולן ועודד אברהם, אז ממש כדאי להגיע (דף הארוע בפייסבוק, ומחוץ לפייסבוק).

אם אתם מגיעים לאחד מהכנסים, אל תהססו להציג את עצמכם. אשמח להכירכם באופן אישי.

אנרגיה גרעינית בחלל, על הקרקע, ובגוף האדם

דמיינו לכם שהיתה קיימת סוללה שיכולה לפעול עשרות רבות של שנים ללא טעינה, ללא תחזוקה וכמעט ללא ירידה בביצועים. אפשר היה למצוא לה שימושים רבים; החל מהפעלת מתקנים מרוחקים בסביבה עוינת, וכלה בקוצבי-לב.
אני שמח לבשר שאכן קיימת סוללה כזאת, היא נקראת RTG והסוד שלה הוא אנרגיה גרעינית.

אכן, ישנם אנשים שלבם פועל בעזרת כוח אטומי.

מרחבים מעוותים - מאמר מאת עפר מתוקי

[בכנס אייקון האחרון שנערך בסוכות, השתתפתי בפאנל שיזם ידידי עפר מתוקי בנושא תגליות מדעיות בסדרי גודל שונים. בעוד שאני דיברתי על הנחיתה של קיוריוסיטי על מאדים, על חשיבותה ועל הציפיות ממנה, בחר עפר לספר לחברי הפאנל ולקהל על רעיון, שעשוי לאפשר הגעה מהירה לכוכבים מרוחקים למרות מגבלת מהירות האור.

חובבי מדע בדיוני, וכל מי שצפה בסדרות "מסע בין כוכבים" מכיר את הרעיון בשם Warp Drive, או בעברית מנוע עיוות או פיתול.

כשעפר סיפר לי שהוא מכין מההרצאה שלו מאמר לבקשת שמוליק לוטטי מהאתר סטארבייס972, ביקשתי את רשותו לקבל גירסה עבור "מסה קריטית", כלומר בשבילכם, והתוצאה לפניכם. 
עפר הוא דוקטורנט לקוסמולוגיה ומנהל תא החובבים "הרחפת הקלה" בירושלים.]

כאשר אנו חושבים על מסע בין כוכבי, האפשרות לנוע במהירות גדולה ממהירות האור לרוב מובלעת בתוך אותה מחשבה. ללא האפשרות הזו, החלומות על מסע למערכות שמש וגלקסיות אחרות ישארו בגדר זה - חלומות. אפילו בתנועה במהירות שקטנה רק בשבריר אחוז ממהירות האור, הגעה לכוכב הקרוב אלינו ביותר תיקח מעל ארבע שנים, ובזמן הזה על כדור הארץ יעברו אלפי שנים (אפקט שנובע מתורת היחסות הנקרא התארכות הזמן). כל זאת אפילו מבלי להביא בחשבון את העובדה שהאצת חללית (אפילו קטנה) למהירות שכזו דורשת כמויות אנרגיה פנטסטיות.

"שלב להילוך שני, מיסטר קראשר"

לכאורה, תורת היחסות של איינשטיין מציבה בפנינו חסם שלא ניתן לעברו - גוף בעל מסה לעולם לא יוכל לנוע במהירות האור או למעלה ממנה. אולם מסתבר שאת החבר'ה מנאס"א זה לא בהכרח מרתיע, והם הודיעו שהם שוקדים כעת על הקמת מעבדה שתבדוק היתכנות של טכנולוגיה שתאפשר לנו להגיע לכוכבים בזמנים שקצרים בהרבה מהזמן שהיה לוקח לו היינו נעים במהירות האור, ומבלי לחזור לעולם שבו אנחנו יכולים להיות הסבא רבא רבא רבא רבא רבא רבא של כל מי שחי.

  

פצצות אטום בחלל - מאמר מאת איימי שירה טייטל

[הרשומה להלן הינה תרגום מאמר מאת היסטוריונית החלל איימי שירה טייטל, מתוך הבלוג המרתק שלה Vintage Space. בבלוג תוכלו לקרוא סיפורים מדהימים בעיקר אודות ההיסטוריה של תכנית החלל המאויישת של ארצות הברית, כתובים בפירוט רב ובהתלהבות מדבקת. לכן אפתח בתודה מקרב לב לאיימי, שנאותה לבקשתי לתרגם מרשומותיה.]

ציור ממוחשב של רקטת פעימה גרעינית
מתקרבת לצדק. 

ברשומות קודמות דיברתי על מספר אתגרים הקשורים למשימה מאויישת למאדים, ובפרט לקושי לנחות על כוכב הלכת האדום. הבאת אנשים למאדים היא משימה מסובכת, אולם איננה בלתי אפשרית.
זמן הטיסה של משימה למאדים נמדד בחודשים ולא בימים; המסלול המהיר ביותר הוא כרגע בסביבות 180 יום או ששה חודשים.
לנחתות רובוטיות או רוברים, זמן הטיסה לא מהווה אתגר גדול. כל עוד המצברים מסוגלים לשמור על המפרקים המכניים ועל המערכות שלו מפני קפאון, לרובוט לא אכפת להמתין.

משימה מאויישת היא סיפור אחר. שמירה על הצוות בחיים ובמצב גופני טוב מסבכת את המסע למאדים; הבעיה אינה רק לספק לאסטרונאוטים מקור חום. ששה חודשים הם זמן ממושך מדי מכדי שהצוות יוכל לשבת ולחכות בתוך חללית קטנה וצפופה, חשופים לקרינה ובתנאי אפס-כבידה. ישנן דרכים להגן על האסטרונאוטים באמצעות מגיני קרינה ולסחרר את החללית ליצירת די כבידה למניעת ניוון שרירים או לפחות להגבלתו. אולם הדרך הטובה ביותר להתגבר על האתגרים הכרוכים בהבאת אנשים למאדים היא פשוט לקצר את משך הטיסה. אין זה רעיון חדש, אלא רעיון שנאס"א חוקרת כבר למעלה מ- 50 שנה. השיטה המועדפת היא רקטה גרעינית.

נציגתנו על מאדים

יקח עוד זמן עד שאנשים יוכלו לצעוד על אדמת מאדים, ובינתיים אנחנו נאלצים להסתפק בעיניים הרובוטיות ששלחנו לשם.
התמונה הבאה שוחררה אמש, והיא ענקית במלוא מובני המילה. צריך להתבונן בה בגודל מלא כדי להתרשם ממכלול הפרטים שניתן לראות בה.
לשם כך יש לפתוח את התמונה באמצעות לחיצה על הלחצן הימני בעכבר, ובחירת פתיחה בטאב חדש, או אפילו להוריד את התמונה למחשב שלכם. כדאי לכם. אני אחכה בהמשך אחרי הקיפול.