שביט האלי מקיף את השמש במחזור של 76 שנים. כל מחזור הוא מטפס במעלה מערכת השמש עד מעבר למסלולו של נפטון, ונופל חזרה למערכת השמש הפנימית, אז ניתן לצפות בו אפילו ללא טלסקופ.
שביט האלי מוזכר בהיסטוריה כמעט בכל מחזור מאז המאה ה- 11 ויתכן שאף לפני כן, אך רק בתחילת המאה ה- 18 הוכח שמדובר שאותו שביט.
המעבר האחרון של שביט האלי ב- 1986 היה, מבחינה אסטרונומית, הגרוע ביותר באלפי השנים האחרונות, מכיוון שכדור הארץ היה בצד השני של השמש באותו הזמן. מצד שני, מבחינה מדעית היתה זו הזדמנות פז, כי היה זה המעבר היחידי עד כה שהתרחש בתקופה שבה יש בידי האנושות טכנולוגיית חלל.
ההזדמנות הנדירה נוצלה על ידי צי חלליות רובוטיות שנשלח לחלוף בקרבת השביט ולאסוף נתונים על מבנה גלעינו, על החלקיקים המרכיבים את זנבו ועוד. אמנם החלליות שנשלחו לא היו חלק מאותה משימה, אבל הוקמה תשתית לשיתוף פעולה בין מפעיליהן, וכך קיבלה הפעילות המרוכזת לחקר השביט את הכינוי "הארמדה של האלי".
שביט האלי מוזכר בהיסטוריה כמעט בכל מחזור מאז המאה ה- 11 ויתכן שאף לפני כן, אך רק בתחילת המאה ה- 18 הוכח שמדובר שאותו שביט.
המעבר האחרון של שביט האלי ב- 1986 היה, מבחינה אסטרונומית, הגרוע ביותר באלפי השנים האחרונות, מכיוון שכדור הארץ היה בצד השני של השמש באותו הזמן. מצד שני, מבחינה מדעית היתה זו הזדמנות פז, כי היה זה המעבר היחידי עד כה שהתרחש בתקופה שבה יש בידי האנושות טכנולוגיית חלל.
 |
| שביט האלי בצילום מ- 1986 Credit: Kuiper Airborne Observatory |
ההזדמנות הנדירה נוצלה על ידי צי חלליות רובוטיות שנשלח לחלוף בקרבת השביט ולאסוף נתונים על מבנה גלעינו, על החלקיקים המרכיבים את זנבו ועוד. אמנם החלליות שנשלחו לא היו חלק מאותה משימה, אבל הוקמה תשתית לשיתוף פעולה בין מפעיליהן, וכך קיבלה הפעילות המרוכזת לחקר השביט את הכינוי "הארמדה של האלי".
