האם נכון לציין את יום טיסתה של טרשקובה לחלל?

היום מציינים את יום השנה ה- 50 לטיסתה של ולנטינה טרשקובה, האישה הראשונה בחלל.
טרשקובה התקבלה לאימוני הקוסמונאוטים עקב ניסיונה בצניחה, וב- 16 ביוני 1963 טסה לחלל בחללית ווסטוק-6.
טרשקובה טסה במשך קרוב לשלוש יממות במסלול סביב כדור הארץ, במהלכן אפילו הצילה את המשימה (ואת חייה) כשזיהתה שגיאה בתוכנת החללית.

ולנטינה טרשקובה בפתח של תא הווסטוק-6 ביום הטיסה.
Credit: Roscosmos

טיסתה של האישה הראשונה לחלל משמשת אפילו היום כדוגמה נקודתית לשיוויון מגדרי במקומות שלא בהכרח היינו מצפים למצוא קידמה חברתית זו או אחרת. אבל בבחירתה של טרשקובה לא היה ולו שמץ של פמיניזם, ניסיון לתיקון עוולות היסטוריות או ניסיון לשיוויון תעסוקתי. הבחירה היתה מעל לכל פוליטית, וצינית עד מאד.

סקופ: גם השנה מאדים לא יהיה בגודלו של ירח מלא

לפני עשור, בקיץ 2003, התרחש ארוע אסטרונומי נדיר ביותר; כוכב הלכת מאדים הגיע למרחק הקרוב ביותר האפשרי לכדור הארץ. מצב זה לא קורה לעיתים תכופות. אמנם כל שנתיים כמעט נמצאים מאדים וכדור הארץ מאותו הצד של השמש ולכן קרובים זה לזה (מצב הנקרא באסטרונומיה "ניגוד"), אבל הפעם הזו לא היתה מקרה רגיל.

מסלולי ההקפה של כדור הארץ ומאדים סביב השמש אינם מעגליים אלא אליפטיים, כך שישנה נקודה במסלול סביב השמש בו כל אחד מכוכבי הלכת נמצא הכי קרוב לשמש (נקודה במסלול הנקראת "פריהליון"). מצידו השני של המסלול נמצאת הנקודה הרחוקה ביותר מהשמש ("אפהליון"). כאילו בכוונה לסבך את העניינים יותר, המיקום המרחבי של נקודות אלו משתנה לאיטו.
כך קורה לעיתים רחוקות בלבד, כלומר פעם במאות עד רבבות שנים, שמאדים וכדור הארץ נמצאים בניגוד בדיוק בזמן שכדור הארץ באפהליון, ומאדים נמצא בפריהליון, וכך שני כוכבי הלכת נמצאים במרחק הקצר ביותר זה מזה: כ- 56 מיליון קילומטר בלבד.

זה קרה ב- 27 באוגוסט 2003. מאדים הופיע בשמי הלילה כנקודת אור כתומה ובוהקת. אפשר היה להביט בו מבעד לטלסקופ קטן ולהבחין בגוונים שונים על פניו ובכיפות הקרח שבקטביו. הארוע לא היה מוגבל ליום אחד כמובן. גם במהלך החודש שלפני והחודש שאחרי היה מאדים קרוב באופן בלתי רגיל לכדור הארץ, וצופים מתמידים יכלו להבחין בסחרור של מאדים ובשינויי מזג האוויר על פניו. אני זוכר שאפשר היה לראות את שינוי גודל כיפות הקרח, וכשהתחילה סופת חול הפכו פני כוכב הלכת לבעלי גוון אחיד (סופות חול על מאדים מסוגלות להגיע לממדים פלאנטריים ולכסות את כל פני השטח).

מאדים. לעולם לא ייראה בגודל של הירח.
Credit: NASA

זמן מה לפני הארוע, כשהתקשורת החלה להתעניין בכך, נפוץ גם מייל שרשרת שטען שמאדים יראה גדול כמו ירח מלא. לא צריך ידע רב באסטרונומיה כדי להבין שמדובר במתיחה, שקר, וקשקוש מוחלט.
הקוטר של מאדים גדול בקירוב פי- 2 מקוטרו של הירח, כך שכדי להיראות מכדור הארץ באותו גודל, עליו להימצא במרחק גדול פי- 2 ממרחק הירח! גם כשמאדים קרוב אלינו ביותר, מרחקו נמדד בעשרות מיליוני קילומטרים, בעוד שמרחק הירח הוא כ- 380,000 קילומטרים בלבד.

בשנה שלאחר מכן קיבלתי שוב מצגת במייל, שבה נטען בשפה רוויית סימני קריאה שבתאריך 27 באוגוסט תתרחש תופעה אסטרונומית חד פעמית, ומאדים יראה בגודלו של הירח המלא וכו'. גם בתקשורת המקוונת הוכיחו כתבים מסויימים שהם לא בודקים את מקורותיהם. הגבתי לרוב השולחים והסברתי מדוע מדובר במיחזור שטויות מהשנה החולפת.
בשנה שלאחר מכן כבר הגבתי באופן תקיף יותר, ובשנה שאחריה כבר הכנתי מראש טקסט תגובה ושלחתי לכל האנשים המועדים מראש, כדי לעזור להם לא לצאת טמבלים.
בשנים שלאחר מכן התופעה דעכה לממדים שלא דרשו תגבוה מבחינתי, ולכן התעלמתי.

מסיבה לא ברורה קיבלתי לאחרונה ממספר מקורות מצגת עדכנית המספרת את אותו סיפור בדיוק... אלא שהפעם יש בידי בלוג ואני לא חושש להשתמש בו!

אנא מכם, אף אדם רציני לא שולח בימינו מצגות במייל לתפוצה רחבה. זה כשלעצמו אמור להעלות חשד כבד לגבי התוכן. 
שנית, חיפוש קצר בגוגל יעלה בידכם את כל ההסברים הנדרשים. נא בידקו לפני ההפצה. אגב, מאחר וכבר חלפו עשר שנים מאז, יש אינספור אתרים עם מידע על כך, כולל ערכי ויקיפדיה, ערכים באתרי ספקנות וכדומה. באמת שלא קשה למצוא.
שלישית, על אירועים אסטרונומיים יוצאי דופן תקבלו התרעה ממקורות יודעי דבר, כמו האתר של האגודה הישראלית לאסטרונומיה, הפורום לאסטרונומיה ובלוגים העוסקים בחלל כמו הבלוג הזה.

אל דאגה, לא תפספסו דבר. תופעות אסטרונומיות, ובפרט כאלה שלא צריך ציוד כדי לצפות בהן, לא נשמרות בסוד. להיפך, אסטרונומים אוהבים לספר על דברים שמתרחשים בשמיים, ויש לי אפילו חשד למנגנון פיזיולוגי המכריח אותנו לשתף כמה שיותר אנשים בידע שלנו.

אז שיהיה לכולכם קיץ נעים ושמיים צלולים!

המוצב האמריקאי הראשון בחלל

בשנות הששים, הפעילה נאס"א תכנית פיתוח לשימושים אזרחיים נוספים עבור החומרה של תכנית אפולו. בין השימושים האפשריים היו בסיס ירח, מסע מאוייש אל מאדים ונוגה, תחנות חלל מסתחררות וכדומה, וכולם הגיעו לשלבי בדיקת היתכנות מתקדמים.

ההצלחה במרוץ לירח לא הותירה סיבות להמשך תכנית אפולו והתקציב של נאס"א קוצץ באופן ניכר. מתוך כלל התקציב של נאס"א, היה הנתח של "תכנית יישומי אפולו" פחות מעשרה אחוזים מהדרוש להמשך עבודתם.

כך נותרה תכנית ממוקדת אחת ויחידה לתחנת חלל קטנה, שאינה דורשת הרכבה בחלל. כמו כן היתה התחנה, שקיבלה את השם "סקיילאב" (Skylab), מורכבת מרכיבים שתוכננו במקור לטיסה ונחיתה על הירח. הרכיב הגדול ביותר של התחנה נקרא "הסדנה", היה למעשה שלב שלישי של משגר סאטורן-V, וטלסקופ השמש של התחנה היה מורכב בתוך השלד של מודול נחיתה על הירח.

התחנה יועדה לשימוש צוות של שניים או שלושה אנשים שיגיעו אליה באמצעות תאי הצוות של אפולו עד שאלה יאזלו, ובהמשך שנות השבעים באמצעות מעבורת החלל.

סקיילאב

היום מלאו 40 שנה להצבתה של סקיילאב במסלול סביב כדור הארץ. התחנה שגישרה על הפער בין סיום תכנית אפולו לבין תחילת עידן מעבורת החלל.

ליל יורי 2013

במהלך אפריל החלו להופיע בפיד שלי תזכורות לקראת "ליל יורי" שמתקיים מדי שנה ב- 12 באפריל. "ליל יורי" הוא יום השנה לטיסה של יורי גגרין, הטיסה המאויישת הראשונה לחלל, והוא נחוג במקומות רבים בעולם על ידי מוסדות כמו אוניברסיטאות ומוזיאונים, ועל ידי אנשים פרטיים. הארועים הם ימי עיון, מסיבות רוק, תצפיות שמיים, ותערוכות אמנות. בעצם כל דבר שמאפשר לאנשים לחגוג את העובדה שהאנושות הגיעה לחלל, ומתעתדת להישאר שם ולהגדיל את נוכחותה מחוץ לכדור הארץ.

זכרתי שהיו ארועים כאלו בארץ, אך השנה לא תוכנן דבר. כשבדקתי באתר של ההתארגנות העולמית גיליתי מאות ארועים בעשרות מדינות מכל רחבי העולם. לא רק בארה"ב, רוסיה ואירופה, אלא למשל מעל עשרה אירועים שונים באירן. ובארץ כלום.

הארוע הישראלי היחיד!

בעזרתם של קרוביי וידידיי החלטתי להרים ארוע בעצמי, דבר שמעולם לא חשבתי לעשות. מסתבר שזה הרבה יותר קל ופשוט משחשבתי. היה קל להשיג תקציב (לכיבוד ומים), קל להשיג מרצים, קל להביא קהל. כל ההתארגנות החלה פחות משבוע לפני הארוע. החלטנו על פורמט של הרצאות קצרות, וכל המרצים שפניתי אליהם התלהבו מהרעיון והסכימו להשתתף. כל הפרסום התבסס על החברים מפייסבוק.

רשמתי את הארוע באתר העולמי, אחד מ- 354 אירועים. לאחר הארוע תיקנתי את מספר המשתתפים מהצפי האופטימי של 50 למספר בפועל, שהיה מעל 60. מעל 60 איש! למרות ההתרעה הקצרה ולמרות שיום שישי בצהריים! אנשים מטווח גילאים רחב, אנשים שהגיעו ממרחק רב, וכולם באו לשמוע דיבורים על חלל.
כי חלל, וטיסות מאויישות לחלל בפרט, הם נושאים מעוררי השראה מאין כמותם.

למקום הגיע גם כתב של "מעריב" שדיווח על הארוע: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/461/164.html

עפר מתוקי צילם את ההרצאות ולהלן ההרצאות מתוך הארוע:

0:00:09 בוריס נפומניאש'י - תהליך הקבלה של יורי גגרין לטיסה המאויישת הראשונה

0:17:10 אהוד מימון - "תעשיות הרימן" - איך היינליין קנה את הירח
0:26:50 דורון פישלר - "מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית", על גדלים ביקום
0:37:24 גלי גולן - החלל במדע הבדיוני טרם עידן החלל
0:52:20 יואב לנדסמן - ההיסטוריה של תחנות החלל
1:07:00 קרן לנדסמן - השפעת החלל על גוף האדם
1:13:16 דני דויטש (SpaceIL) - החללית הישראלית הראשונה על הירח
ברצוני להודות כאן לכל מי שטרח להגיע לארוע, למרצים שהשקיעו מזמנם בהכנת ההרצאות, ולאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה על החסות.
בשנה הבאה אני מקווה להרים מספר ארועים בארץ באותו היום, אז אם אתם מעוניינים לקחת חלק באירגון, צרו איתי קשר כבר עכשיו.