האם נכון לציין את יום טיסתה של טרשקובה לחלל?

היום מציינים את יום השנה ה- 50 לטיסתה של ולנטינה טרשקובה, האישה הראשונה בחלל.
טרשקובה התקבלה לאימוני הקוסמונאוטים עקב ניסיונה בצניחה, וב- 16 ביוני 1963 טסה לחלל בחללית ווסטוק-6.
טרשקובה טסה במשך קרוב לשלוש יממות במסלול סביב כדור הארץ, במהלכן אפילו הצילה את המשימה (ואת חייה) כשזיהתה שגיאה בתוכנת החללית.

ולנטינה טרשקובה בפתח של תא הווסטוק-6 ביום הטיסה.
Credit: Roscosmos

טיסתה של האישה הראשונה לחלל משמשת אפילו היום כדוגמה נקודתית לשיוויון מגדרי במקומות שלא בהכרח היינו מצפים למצוא קידמה חברתית זו או אחרת. אבל בבחירתה של טרשקובה לא היה ולו שמץ של פמיניזם, ניסיון לתיקון עוולות היסטוריות או ניסיון לשיוויון תעסוקתי. הבחירה היתה מעל לכל פוליטית, וצינית עד מאד.

בכל ההישגים הסובייטים במרוץ לחלל, הגיעו האמריקאים לאותם הישגים זמן קצר לאחר מכן. למשל האמריקאי הראשון בחלל טס כשלושה שבועות בלבד לאחר הטיסה המאויישת הראשונה של הסובייטים.
לעומת זאת, טיסתה של טרשקובה לחלל הקדימה את האמריקאית הראשונה בלא פחות מ- 20 שנה! סאלי רייד, האסטרונאוטית האמריקאית הראשונה טסה ב- 1983 במעבורת חלל, אך בעוד טרשקובה הטיסה את הווסטוק-6, רייד שובצה בתפקיד מומחית משימה ולא כטייסת או כמפקדת. האסטרונאוטית האמריקאית הראשונה שקיבלה תפקיד של טייסת ומפקדת של מעבורת החלל היתה איילין קולינס בשנת 1999, כך שההישג הסובייטי נשמר למעשה 36 שנים.

איילין קולינס, מפקדת משימת STS-93, יולי 1999.
Credit: NASA

האמנם היה זה "הישג"? גם לפני הטיסה המאויישת הראשונה היה ברור שנשים יהיו אידיאליות עבור טיסות החלל המוקדמות, שם כל קילוגרם נספר בקפידה. אשה טיפוסית צורכת פחות חמצן ופחות מזון, נמוכה יותר ושוקלת פחות מהגבר הטיפוסי. אז מדוע חיפשו דוקא גברים למשימות הללו?
מן הסתם התשובה היא חברתית ולא מדעית או מקצועית. אם תרצו ואם לא, תפקיד החלוץ, המוביל והמנהיג שמור בחברה שלנו לגברים כמעט ללא יוצאת מן הכלל.
כמו כן, טרשקובה סיימה את אימוני הקוסמונאוטים יחד עם עוד מספר נשים, אך מבינהן רק היא טסה לחלל. למעשה מבין יותר מ- 100 קוסמונאוטים שטסו עד היום, רק שלוש קוסמונאוטיות הגיעו לחלל! לכן אפשר לשאול מה בדיוק היתה המטרה של שיבוץ אישה למשימת חלל, אם בבירור לא היתה כוונה להביא לשיוויון מגדרי?

הטענה המבוססת ביותר היא שטרשקובה טסה כדי להראות לאמריקאים שאפילו אישה מסוגלת לעשות מה שהגברים האמריקאים טרם עשו, זאת מפני שטיסתה היתה ממושכת יותר מכל משימות מרקורי יחדיו (כל הטיסות האמריקאיות לחלל עד לאותו זמן). טענה זו מגובה בכך שהטיסה של הקוסמונאוטית השניה התרחשה כעבור 19 שנים, בצירוף מקרים לכאורה עם הידיעה שסאלי רייד הולכת לטוס בשנה הבאה. לצערי זו טענה נשמעת הגיונית למרות העלבון שנובע מכך, לא כלפי האמריקאים, אלא כלפי הלך הרוח של המנהיגים במוסקבה. כאמור, גם ברוסיה של היום לא נראה שהמצב השתנה.

ד"ר סאלי רייד במהלך משימת STS-7 ביוני 1983
Credit: NASA

האם בארה"ב המצב שונה? לא ממש. מתוך מאות האסטרונאוטים האמריקאים, רק כ- 10% היו נשים. האם היתה סיבה להעדיף גברים מטעמים של יכולת או של ניסיון? ובכן, בשנת 1959, בזמן שבחרו את שבעת הטייסים שיהפכו להיות האסטרונאוטים האמריקאים הראשונים בתכנית מרקורי, החליט ד"ר וויליאם רנדולף לאבלייס, מומחה לרפואת טיסה ויו"ר ועדת מדעי החיים של נאס"א, לבחון גם נשים לתפקיד אסטרונאוטיות. הוא אישר את קבלת הגברים לתכנית מרקורי, אך הבין שנשים עשויות להיות אידיאליות לתפקיד מהסיבות שפרטתי לעיל. הוא הזמין למרפאתו הפרטית טייסות בעלות תואר אקדמי וניסיון טיסה רב, חלקן מדריכות טיסה וחלקן אפילו בעלות ניסיון צבאי, וערך להן בדיקות זהות לבדיקות שעברו המועמדים לתכנית מרקורי.
13 נשים עברו את כל הבדיקות הפיסיולוגיות בהצלחה, ולאבלייס ביקש להעבירן גם את הבדיקות הפסיכולוגיות ואת סימולציות הטיסה. ג'רי קוֹבּ, שבגיל 21 כבר צברה שעות טיסה רבות על שלל כלי טיס כולל מפציצים כבדים, היתה הראשונה לעבור את כל שלבי הבדיקות. לאבלייס פנה אל נאס"א עם התוצאות אך נתקל בסירוב תקיף להכניס את הנשים לתכנית החלל. הסיבה הרשמית: נאס"א כבר בחרה את הצוותים ואין דרישה לאסטרונאוטים נוספים. אה כן, ואסטרונאוטים צריכים גם ניסיון בהטסה קרבית של מטוסי סילון... (נשים לא הורשו להטיס מטוסי סילון במשימות קרביות בחיל האוויר האמריקאי).

ג'רלדין "ג'רי" קוב. מהטייסים המוכשרים ביותר בארה"ב.
Credit: AP

החבורה סרבה להיכנע, והחלה לפנות לגורמים בממשל. ג'ני הארט, טייסת מסוקים שעברה את שלב הבדיקות הפיסיולוגיות, נעזרה בבעלה הסנאטור כדי להשיג פגישה אצל נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון. הנשיא נפגש עם קוב והארט אך סרב להתערב בהחלטות של נאס"א.
ביולי 1962 הצליחו 13 הנשים, שחלקן הקריבו קריירה ומשפחה כדי להצטרף לתכנית החלל,  לגרום להקמת ועדה של בית הנבחרים שתדון בשאלה האם נאס"א מפלה נשים בקבלת אסטרונאוטים. הועדה פסקה לטובת נאס"א לאחר שימוע שנוי במחלוקת, ובכך נסגר הגולל על נסיונותיהן של הנשים.

היום נראה שסין, אשר שיגרה בכוחות עצמה כבר 12 אסטרונאוטים, מתוכם שתי נשים, מחזיקים בשיא מבחינת יחס מגדרי במדינות המכשירות אסטרונאוטים בעצמן. עדיין, לא בדיוק קרוב ליחס המגדרי באוכלוסייה, אפילו בסין.

אולי כדאי לציין את המדינה ששלחה לחלל רק אסטרונאוטית, והיא קוריאה הדרומית.
אבל אפילו אצל הדרום-קוריאנים זה לא היה בכוונה. תכנית האסטרונאוט שלהם בררה 10 מועמדים מתוך כלל האוכלוסיה המתאימה מבחינת גיל, בריאות ומצב אקדמי. מבין העשיריה נבחרו שניים לפי מידת פופולריות (על ידי מסרונים בסגנון "כוכב-נולד").
הכשרת האסטרונאוטים התבצעה ברוסיה, אליה הגיעו שני הנבחרים. יְי סוֹ-יאוֹן היתה אמורה להיות הגיבוי לאסטרונאוט שנבחר ברוב קולות, אך לקראת סיום ההכשרה של השניים ביקשו המארחים מסוכנות החלל הרוסית להטיס דוקא את יי עקב עבירות ביטחון שביצע עמיתה לצוות. יי סו-יאון טסה לתחנת החלל הבינלאומית באפריל 2008, וכך יצא שקוריאה הדרומית היא המדינה היחידה ששלחה אישה לתפקיד האסטרונאוט הראשון שלה.

יי סו-יאון לקראת הטיסה לתחנת החלל הבינלאומית באפריל 2008.
Credit: KARI

כבר ציינתי בעבר שהייתי רוצה להפסיק מלהדגיש מי מהאסטרונאוטים שעליהם אני מספר מדי פעם הם נשים. אני חש שמעצם ההדגשה נודפת צחנה של חוסר שיוויון. לשם הסיפור, החדשות או פרטי המשימה לא אמור לשנות האם האדם הוא גבר או אישה. אבל דוקא כאן צריך להציג את אי השיוויון בצורה הבולטת ביותר, ולהראות לכולם עד כמה המציאות צורמת. טיסות מאויישות לחלל מייצגות יותר מכל עתיד של קידמה ואופטימיות, ומהוות דוגמה לדורות הבאים. האסטרונאוטים מייצגים את עילית היכולת האנושית, אך בה בעת ללא ייצוג הוגן של מחצית האוכלוסיה.
קטונתי מלשנות מדיניות, אבל אולי במדמנה המקומית שלנו, לכשתגיע העת לבחור אסטרונאוט ישראלי שני, נוכל לעשות משהו שאחרים לא טרחו לעשות, כדי באמת לשמש אור לגויים.

____________________________
לקריאה נוספת:
כתבה על ולנטינה טרשקובה מאת איתי נבו.
כתבה על המרקורי-13, קבוצת הטייסות שניסו להתקבל לתכנית החלל (אנגלית)
כתבה על בחירתה של טרשקובה לתכנית החלל הסובייטית (אנגלית)