אתמול נפטר סקוט קרפנטר, אסטרונאוט לשעבר, בגיל 88.
קרפנטר היה האדם השישי שהגיע לחלל ב- 24 במאי 1962, בחללית מרקורי ששמה "אורורה".
טיסת האורורה תוכננה לחמש שעות, בהן מקיפה החללית את כדור הארץ, והנוסע היחיד עוסק בפעילות מחקרית ובבדיקת מערכות החללית. לקראת סוף הטיסה, על האסטרונאוט לכוון את החללית לזווית המתאימה לכניסה לאטמוספירה, ולהפעיל את מנועיה לבלימת המהירות המסלולית. דוקא בשלב קריטי זה התגלתה תקלה במכשירי הניווט של החללית.
קרפנטר ביצע את הכוונת החללית באופן ידני ולמעשה הציל את המשימה, אולם עיכוב של כשלוש שניות בהפעלת מנועי הבלימה הביא להחטאה של נקודת הנחיתה ביותר מ- 400 קילומטרים.
כריס קראפט, מנהל הטיסה, האשים את קרפנטר בהחטאה וטען שדעתו היתה מוסחת וכי לא ציית להוראות מרכז הבקרה. כתוצאה מכך לא זכה קרפנטר בטיסה נוספת לחלל, והוא פרש מתכנית האסטרונאוטים ועבר לעסוק בתחום העבודות התת-ימיות עבור חיל הים.
סקוט קרפנטר היה טייס בחיל הים האמריקאי לפני שהתנדב לתכנית האסטרונאוטים. הוא הטיס מטוסי סיור ולוחמה ימית במלחמת קוריאה ומאוחר יותר היה לטייס ניסוי של חיל הים. בשנת 1959 הוא נבחר לשביעיית מרקורי; שבעת האסטרונאוטים שיטיסו את החללית המאויישת הראשונה של נאס"א.
היום, מתוך השביעייה נותר רק אחד. ג'ון גלן, אסטרונאוט לשעבר וסנטור בהווה, שגילו 92 שנה.
העובדה המוחשית ביותר בסיפור זה, לטעמי, היא שחלוצי עידן החלל שנותרו בחיים הם כבר קשישים, ושכל הפעילות האנושית בחלל מתמצה היום בקומץ אנשים במסלול נמוך. מסלול שאינו גבוה בהרבה מגובה הטיסה של חלליות מרקורי מלפני חמישים שנה.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע אין המשכיות למשימות הנועזות של פעם.
_________________________________
קרדיט לתמונות: NASA
קרפנטר היה האדם השישי שהגיע לחלל ב- 24 במאי 1962, בחללית מרקורי ששמה "אורורה".
 |
| סקוט קרפנטר מימין בחליפת החלל לפני טיסת האורורה. |
טיסת האורורה תוכננה לחמש שעות, בהן מקיפה החללית את כדור הארץ, והנוסע היחיד עוסק בפעילות מחקרית ובבדיקת מערכות החללית. לקראת סוף הטיסה, על האסטרונאוט לכוון את החללית לזווית המתאימה לכניסה לאטמוספירה, ולהפעיל את מנועיה לבלימת המהירות המסלולית. דוקא בשלב קריטי זה התגלתה תקלה במכשירי הניווט של החללית.
קרפנטר ביצע את הכוונת החללית באופן ידני ולמעשה הציל את המשימה, אולם עיכוב של כשלוש שניות בהפעלת מנועי הבלימה הביא להחטאה של נקודת הנחיתה ביותר מ- 400 קילומטרים.
כריס קראפט, מנהל הטיסה, האשים את קרפנטר בהחטאה וטען שדעתו היתה מוסחת וכי לא ציית להוראות מרכז הבקרה. כתוצאה מכך לא זכה קרפנטר בטיסה נוספת לחלל, והוא פרש מתכנית האסטרונאוטים ועבר לעסוק בתחום העבודות התת-ימיות עבור חיל הים.
סקוט קרפנטר היה טייס בחיל הים האמריקאי לפני שהתנדב לתכנית האסטרונאוטים. הוא הטיס מטוסי סיור ולוחמה ימית במלחמת קוריאה ומאוחר יותר היה לטייס ניסוי של חיל הים. בשנת 1959 הוא נבחר לשביעיית מרקורי; שבעת האסטרונאוטים שיטיסו את החללית המאויישת הראשונה של נאס"א.
 |
| שביעיית מרקורי. בשורה הקדמית מימין לשמאל: גורדו קופר, דיק סלייטן, סקוט קרפנטר (בז'קט המשובץ) וגאס גריסום. בשורה האחורית מימין לשמאל: ג'ון גלן, וולי שירה, אלן שפרד. |
היום, מתוך השביעייה נותר רק אחד. ג'ון גלן, אסטרונאוט לשעבר וסנטור בהווה, שגילו 92 שנה.
העובדה המוחשית ביותר בסיפור זה, לטעמי, היא שחלוצי עידן החלל שנותרו בחיים הם כבר קשישים, ושכל הפעילות האנושית בחלל מתמצה היום בקומץ אנשים במסלול נמוך. מסלול שאינו גבוה בהרבה מגובה הטיסה של חלליות מרקורי מלפני חמישים שנה.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע אין המשכיות למשימות הנועזות של פעם.
_________________________________
קרדיט לתמונות: NASA
ארר... אולי בגלל שזה יקר ומסוכן ?
השבמחקנראה לי שכבר הוכח שמחשבים יכולים לעשות את העבודה בשבריר המחיר.
זו ראייה קרה של המציאות...
השבמחקברור שזה יקר ומסוכן, אבל ההשפעה של משימות מאויישות על כלל האנושות היא לאין שיעור יותר משמעותית מאשר משימות רובוטיות. ההישג הגדול ביותר של המין האנושי הוא הטיסות לחלל והנחיתה על הירח בפרט, גם כשהתמורה הישירה לא היתה גדולה במיוחד.
כמו כן, בסופו של דבר נצטרך לצאת לחלל, וטיסות רובוטיות פשוט לא מקדמות אותנו לשם.
קטונתי.
השבמחקהאם יתכן שהישועה תבוא מהיזמים הפרטיים?
אולי משום שנחוצה פריצת דרך טכנולוגית בטרם אפשר יהיה להרקיע לרקיעים חדשים. נדמה שהטכנולוגיה קופאת על שמריה ולכן גם אין כל כך טעם לחזור על משימות שאמנם הן ברות השגה אבל הסיכון והעלות הם עצומים.
השבמחקהיו יותר בעיות בטיסה. למעשה מתכנני הטיסה כנראה העמיסו עליו הרבה יותר מדי. בכל זאת הוא שם לבד, יש רק 3 הקפות והייתה רשימת מטלות מכאן ועד להודעה חדשה. ייתכן שהיה יכול לראות את התקלה במערכת הייצוב קודם לכן, אבל חשוב להדגיש את קור הרוח שלו, ואי הכניסה לפאניקה (כולכם ידועים שמחשבים לפעמים נכנסים לפאניקה וזה דבר לא כל כך טוב), ובסופו של דבר נחת בשלום , והיה צריך להשתעמם עד שצוות החילוץ הגיע (למיצער, הנחיתה הייתה כל כך רחוק מהיעד שלא נלקטו ממנו אותות חיים וכך לא ידעו במשך כמה שעות אם הוא חי או לא, מה שבטח לא הוסיף איכות חיים לבקר הטיסה).
השבמחקבכל אופן, עוד אחד מהאייקונים ההיסטורים של החלל הלך לעולמו, רק ג'ון גלם נשאר בחיים מחבורה ראשונית זו. RIP