כמה קשה לנחות על מאדים?

בבוקר יום שני ה- 6 באוגוסט, יתרחש אחד מהאירועים הגדולים ביותר בתולדות חקר החלל ומערכת השמש; המעבדה הניידת "קיוריוסיטי" תנחת על אדמת מאדים, במבצע האוטונומי המורכב ביותר שבוצע אי פעם.

2.5 מיליארד דולר הושקעו בתכנית MSL (Mars Science Laboratory) הכוללת את הרכב הקרקעי "קיוריוסיטי", והציפיות ממנה גבוהות מאד. היכולת שלה לאסוף ולנתח מידע על הרכב הקרקע והסביבה של מאדים הן כשל גיאולוג הנושא עימו מעבדה שלמה. בנוסף, היכולת ההנדסית שמאפשרת משימה כל כך מורכבת היא חסרת תקדים, ומקרבת אותנו צעד משמעותי נוסף לקראת משלחת מאויישת לכוכב הלכת האדום.

לפני שאוסיף עוד מילים, אנא צפו בסרטון שמציג את האתגר חסר התקדים של נחיתת הקיוריוסיטי על פני מאדים. זהו ללא ספק הסרטון הטכני הטוב ביותר של נאס"א שהופץ לציבור עד כה:

אוקיי, אז לא פשוט לנחות על מאדים, אבל כבר עשו את זה לא מעט פעמים, נכון? אז מה בדיוק הסיפור כאן?

ובכן, כדי להבהיר את רמת האתגר אפשר לבחון את ההיסטוריה המרתקת של הטיסות למאדים. זה כאן, מעבר לקיפול.

שנתיים ל"מסה קריטית"!

בזמן שלא שמתי לב, השלים כדור הארץ עוד סיבוב סביב השמש ולבלוג מלאה עוד שנה. אז לכבוד המאורע, להלן סיכום קצר ולאחריו בונוס.

דברים שחברים קונים לי ליום ההולדת

השנה נכתבו 46 רשומות, בעיקר על משימות חלל: על ג'ונו שיצאה למסע ארוך, על פובוס-גרונט שאיתרע מזלה, על גרייל שעושה חייל ממש עכשיו, ועל כמה חלליות משא שעושות היסטוריה.
 הרשומות הנצפות ביותר היו על סוף העולם, על כדור דייסון, וכמובן הרשומה על הנוקמים.
 הפרויקט של "חדשות מערכת השמש" קיבל הרבה ביקורות טובות, והספקתי לכתוב חמש רשומות במקום השש שהתכוונתי, אבל אמשיך לעדכן.

עכשיו הבונוס: לפניכם מספר נושאים שעליהם אני רוצה לכתוב, ואולי זה גם יתן לי תמריץ לעשות זאת. אתם מוזמנים לכתוב מה דעתכם ולעודד אותי לכתוב אותם (או נושאים נוספים).

להלן הנושאים:

- נחיתתה של קיוריוסיטי על מאדים (זה ממש עוד מעט...) עם דיווחים בזמן אמת.

- ידעתם ששוגרו לחלל לווינים עם כורי ביקוע גרעיניים? בחלק מהמקרים התוצאות היו פשוט מזעזעות.

- על הקשר בין מגדלורים בים הצפוני וחלליות שטסות לקצה מערכת השמש.

- האם מרוץ לחלל או לירח הוא הדרך הטובה להשיג השגים בחלל?

- על הנסיונות הנואשים להנחית חלליות על מאדים, למרות ששני-שליש מהמשימות הללו נכשלו.

- אסטרואידים - לא כמו שדמיינתם. על מיתוסים וסרטים שהרסו דורות שלמים.

לפני שנה ביקש ממני גל לכתוב על חקר החלל בישראל, ולצערי לא הגעתי לזה, אבל מכיוון שהתכנית שלי היא להתחיל לעסוק במחקר בקרוב (בתחום החלל, כמובן), אז אשתדל להגיע לזה.

תודה לכם על התגובות, על העניין שאתם מביעים, על העזרה בהפצה ברשתות החברתיות ועל כך שאתם בעצם עדיין פה.

פקח אני פורק סחורה, בתחנת החלל

קוּנוֹטוֹרי-3 ארוזה בראשו של משגר מסוג H-2B במרכז החלל טאנֶגאשימה שביפן. מיכלי הדלק של המשגר מולאו בדלק קריוגני לפני שעות בודדות, והשיגור יתרחש בעוד דקות בודדות. בתוך הקונוטורי צפונים כ- 4,600 קילוגרמים של ציוד ואספקה לתחנת החלל הבינלאומית.

קונוטורי-2

רוב המשקל הוא כלים וחלקים לתחנת החלל, וציוד מדעי כמו ננו-לווינים, ומערכת אקווריומים לניסויי דגים. הדגים יגיעו בטיסה אחרת.
שיגור הקונוטורי הוא השלישי בסדרה של חלליות האספקה היפניות לתחנת החלל, ולכבודה החלטתי להשוות בין משאיות החלל הפעילות היום.

הפתעה! זכית בירח נוסף!

אין כמו מדיה מודרנית כדי לקבל חדשות בזמן אמת!
הציוץ הבא הופיע היום בטוויטר של משימת ניו-הורייזנס, הטסה לפלוטו:

אלן סטרן הוא המדען הראשי של משימת ניו-הורייזנס, והוא מדווח על ירח נוסף, חמישי במספר שהתגלה סביב פלוטו.
פלוטו הוא כזכור כוכב-לכת ננסי, אבל זה לא פוסל אותו מלהחזיק ירחים. אחרי הכל, יש ירחים אפילו לאסטרואידים מסויימים. כיצד נוצרו הירחים האלה היא השאלה המעניינת: האם הם נוצרו מתוך פלוטו בהתרסקות של עצם גדול אחר על פלוטו כשמערכת השמש היתה צעירה יותר, או שהם נוצרו במקום אחר ונלכדו בכוח משיכתו? ניו-הורייזנס תנסה למצוא עדויות שיעזרו לנו למצוא תשובות.

פלוטו מוכר לנו משנת 1930 בסך הכל, כי קוטרו הזעום ומרחקו הרב מהשמש הקשו על איתורו. הירח כארון התגלה רק בשנת 1978, וקוטרו כמחצית מהקוטר של פלוטו, כלומר ירח ענקי ביחס לגוף שסביבו הוא חג.
זה היה המצב עד לעשור האחרון, בו קרו כמה דברים חשובים הקשורים לפלוטו.

ראשית, בשנת 2005 התגלו שני ירחים קטנים בנוסף לכארון. קוטרם בין 30 ל- 100 ק"מ בערך, והם קיבלו את הכינויים ניקס והידרה, שניהם רחוקים מפלוטו הרבה יותר מאשר הירח כארון. אי הוודאות בקשר לגודל שלהם תצטמצם, יש לשער, כשהם יצולמו באמצעות המכשירים של ניו-הורייזנס.
שנית, בינואר 2006 שוגרה החללית ניו-הורייזנס, שתבצע מעבר קרוב לפלוטו וירחיו בעוד שלוש שנים.
ב- 2006 התקיים גם הכינוס של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי שבו הוחלט לסווג מחדש את פלוטו ככוכב-לכת ננסי, החלטה נכונה לדעתי.

לפני שנה, ביולי 2011, פרסמתי רשומה לכבוד גילוי ירח רביעי לפלוטו, שנקרא בינתיים P4, או S/2011P1, עד שינתן לו שם רשמי. P4 הוא ירח ממש קטן, וקוטרו ככל הנראה בין 15 ל- 30 ק"מ בלבד.
היום קיבלנו בהפתעה עוד חבר במשפחת פלוטו, ששמו הארעי הוא P5. לפי סטרן, הוא אפילו קטן יותר מקודמו.

אותי מדהים שאפשר בכלל לראות דברים קטנים כל כך ממרחקים אדירים כאלה, אבל מסתבר שאפשר!
בינתיים נסתפק בתמונה חדשה ששוחררה תוך כדי כתיבת שורות אלו (כבר הזכרתי כמה אני אוהב את המדיה המודרנית?):

מסתבר שלקח להם כמה ימים לוודא את הממצאים.

הלווין הראשון שלי

לפני כמעט 11 שנים התקבלתי לעבודתי הראשונה כמהנדס.
המשימה שהוטלה עלי היתה לתפוס פיקוד על הצד המוטס בתפעול לווין התקשורת של התעשייה האווירית, לווין התקשורת היחידי תוצרת הארץ באותם ימים.

עמוס-1 (נקרא פשוט "עמוס" במקור) נהגה, תוכנן, הורכב ולאחר שיגורו גם הופעל על ידי מפעל מב"ת של התעשייה האווירית. הוא שוגר במאי 1996, ובהתחלה שימש רק לשידורי טלוויזיה מזדמנים, אך בהמשך הפך לתשתית של שידורי הלווין בישראל ובמזרח אירופה. הביקוש הביא להפעלת כל קיבולת השידור שלו, אף על פי שבמקור תוכנן להפעלת 7 מתוך 9 שפופרות התקשורת שלו בלבד.
משך חייו של לווין נקבעים על פי אמינות רכיביו, וכמות הדלק שהוא אוצר בתוכו. עמוס-1 תוכנן לקצת יותר מ- 10 שנות שירות בחלל, אך החזיק מעמד 16 שנים ללא תקלות חמורות.

עמוס-1

בשנת 2008, כאשר לא נותר בו די דלק לשמירת מסלול מדוייקת, הוא הוחלף בעמוס-3, השייך לחברת חלל-תקשורת, ונמכר לחברת אינטלסט האמריקאית, עבורה המשיך לפעול עד לאחרונה. למרות חוסר הדלק, פותחה שיטה להפעילו באופן חסכוני שמאפשר שימוש מנוון-משהו, אך יעיל לצורך שיועד לו.

לפני כשבועיים התקבלה הודעה רשמית על כך שבתאריך ה- 2 ביולי 2012, יחל תהליך הוצאת עמוס-1 (שנקרא עכשיו IS-24) ממסלולו. הלווין ישתמש בשארית הדלק שלו כדי להאיץ ולנסוק. הוא יעזוב את החגורה הגיאוסטציונרית שהיתה ביתו ב- 16 השנים האחרונות, יטפס 200 עד 300 קילומטרים (בהתאם לכמות הדלק שנותרה בו) ויכנס ל"מסלול בית קברות". המנועים יופעלו עד שיתרוקנו מיכלי הדלק לחלוטין. מערכות הלווין יכובו בפיקוד מהקרקע אחת אחרי השניה, המצבר ירוקן ולבסוף יכובו משדרי הטלמטריה ויחדלו את קבלת הנתונים מהלווין.

עמוס-1 בשלב הניסויים
קרדיט: התעשייה האווירית

עמוס-1 היה הלווין הראשון שלי. היו אחריו אחרים, משוכללים וטובים יותר, שכן הם תוכננו על סמך לקחים שנלמדו מהפיתוח והתפעול של הלווין הראשון. אבל זה היה הלווין שבאמצעותו למדתי את מקצוע הנדסת הלווינים ושיטות הפעלתם, שעליו התאמנתי ופיתחתי שיטות עבודה שמשמשות אותנו מאז. הלווין שלימדתי עשרות בקרים להפעיל ויחד לנתח נתונים ולפתור בעיות.

לא עצוב מאד להיפרד, כי למעשה כבר נפרדנו ממנו לפני ארבע שנים, ובכל זאת מדובר על מכונה ולא יותר. אבל אני שמח וגאה על שיצא לי לקחת חלק בפרויקט לאומי זה, שהיה הבסיס ליכולת מכובדת מאד של המדינה הקטנה שלנו.

לפני שבוע התבשרנו שהתעשייה האווירית זכתה במכרז לבניית עמוס-6. לווין שישקול יותר מפי ארבע לעומת עמוס-1, ובעל יכולות גבוהות בהרבה.
המורשת ממשיכה.

הערה לסיום: אתמול הובא למנוחות עמיצור רוזנפלד, שהיה מנהל תכנית "עמוס" בתעשייה האווירית. אדם שפועלו השפיע רבות על תעשיית החלל הישראלית, וזכרו ישאר עמנו.