רק מדינות מעטות מחזיקות ביכולת שיגור מטענים לחלל.
הקמת תשתית לשיגור רקטות לחלל היא עניין מורכב וכמובן יקר מאד, ומדינה לא מחליטה לבצע מהלך שכזה אלא אם יש לה סיבה טובה לכך. עבור כל המדינות שהקימו לעצמן תשתית כזאת, 'הסיבה הטובה' היתה הוכחת יכולת צבאית.
מדינה שמסוגלת להכניס לווין למסלול, מסוגלת באמצעות אותה תשתית להטיס "מטען" במשקל כמה מאות קילוגרמים לכל נקודה בעולם בפרק זמן הנמדד בדקות. למדינות שיצרו לעצמן תשתית גרעינית צבאית, זה כמובן שידרוג עצום של יכולת ההרתעה.
בשנים האחרונות מתפתחת מגמה חדשה: חברות פרטיות, כלומר שאינן בבעלות ממשלתית, מקימות תשתית שיגור מטענים לחלל. המניע הוא כמובן כסף. שוק הלווינים הופך מממשלתי-צבאי למסחרי, ובעקבותיו נובט וצומח שוק חדש של שיגורי לוויינים פרטיים-מסחריים.
ביולי 2009 שוגר לראשונה לווין מסחרי באמצעות רקטה שפותחה בכסף פרטי ולא ממשלתי. היה זה משגר פלקון-1 של חברת SpaceX.
עולם התעופה והחלל הוא שמרני באופיו, ונדיר לראות בו תוצרים מהפכניים או אפילו שונים באופן מיוחד ממה שהיה קיים שנים ועשרות-שנים קודם לכן. SpaceX סרבו להיכנע לשמרנות שהכתיבה את פיתוח הרקטות, ותכננו מחדש מערכות שפועלות היטב משחר ימי הטילאות.
התוצאה היתה משגרים זולים ואמינים יותר.
על המלה "אמינות" עלי להוסיף סייג, כיוון שיחסית לדגמי משגרים אחרים, משגרי הפלקון טרם שוגרו מספיק פעמים כדי להציג סטטיסטיקה סבירה, אולם הם סבלו רק ממספר קטן של תקלות קריטיות בשלבי הניסויים המוקדמים.
בנוסף, SpaceX גם מוכיחים שיש ביקוש לשיגורים שלהם, ושניתן לקיים עסק רווחי מכך. הם השיגו חוזים עם חברות רבות מכל העולם, כולל חוזה מול נאס"א ל- 12 טיסות אספקה עבור תחנת החלל הבינלאומית.
באופן טבעי, כשחברה מראה סיכוי לרווח בתחום חדש, קמות לה מיד מתחרות, והמתקדמת ביותר מבינהן היא חברת "אורביטל סיינסס" (Orbital Sciences). לאורביטל יש ותק בפיתוח וייצור מערכות חלל ולווינים, אבל עכשיו הם עוסקים גם בפיתוח משגרים וחלליות אספקה לתחנת החלל הבינלאומית וגם להם יש כבר חוזה עם נאס"א.
לפני מספר שעות טסה לחלל בפעם הראשונה הרקטה שלהם "אנטארס":
הקמת תשתית לשיגור רקטות לחלל היא עניין מורכב וכמובן יקר מאד, ומדינה לא מחליטה לבצע מהלך שכזה אלא אם יש לה סיבה טובה לכך. עבור כל המדינות שהקימו לעצמן תשתית כזאת, 'הסיבה הטובה' היתה הוכחת יכולת צבאית.
מדינה שמסוגלת להכניס לווין למסלול, מסוגלת באמצעות אותה תשתית להטיס "מטען" במשקל כמה מאות קילוגרמים לכל נקודה בעולם בפרק זמן הנמדד בדקות. למדינות שיצרו לעצמן תשתית גרעינית צבאית, זה כמובן שידרוג עצום של יכולת ההרתעה.
 |
| משגר ה"אנטארס" מוכן לשיגור. קרדיט: NASA |
בשנים האחרונות מתפתחת מגמה חדשה: חברות פרטיות, כלומר שאינן בבעלות ממשלתית, מקימות תשתית שיגור מטענים לחלל. המניע הוא כמובן כסף. שוק הלווינים הופך מממשלתי-צבאי למסחרי, ובעקבותיו נובט וצומח שוק חדש של שיגורי לוויינים פרטיים-מסחריים.
ביולי 2009 שוגר לראשונה לווין מסחרי באמצעות רקטה שפותחה בכסף פרטי ולא ממשלתי. היה זה משגר פלקון-1 של חברת SpaceX.
עולם התעופה והחלל הוא שמרני באופיו, ונדיר לראות בו תוצרים מהפכניים או אפילו שונים באופן מיוחד ממה שהיה קיים שנים ועשרות-שנים קודם לכן. SpaceX סרבו להיכנע לשמרנות שהכתיבה את פיתוח הרקטות, ותכננו מחדש מערכות שפועלות היטב משחר ימי הטילאות.
התוצאה היתה משגרים זולים ואמינים יותר.
על המלה "אמינות" עלי להוסיף סייג, כיוון שיחסית לדגמי משגרים אחרים, משגרי הפלקון טרם שוגרו מספיק פעמים כדי להציג סטטיסטיקה סבירה, אולם הם סבלו רק ממספר קטן של תקלות קריטיות בשלבי הניסויים המוקדמים.
 |
| חללית האספקה "דרגון" של חברת SpaceX עוגנת בתחנת החלל הבינלאומית. קרדיט: NASA |
בנוסף, SpaceX גם מוכיחים שיש ביקוש לשיגורים שלהם, ושניתן לקיים עסק רווחי מכך. הם השיגו חוזים עם חברות רבות מכל העולם, כולל חוזה מול נאס"א ל- 12 טיסות אספקה עבור תחנת החלל הבינלאומית.
באופן טבעי, כשחברה מראה סיכוי לרווח בתחום חדש, קמות לה מיד מתחרות, והמתקדמת ביותר מבינהן היא חברת "אורביטל סיינסס" (Orbital Sciences). לאורביטל יש ותק בפיתוח וייצור מערכות חלל ולווינים, אבל עכשיו הם עוסקים גם בפיתוח משגרים וחלליות אספקה לתחנת החלל הבינלאומית וגם להם יש כבר חוזה עם נאס"א.
לפני מספר שעות טסה לחלל בפעם הראשונה הרקטה שלהם "אנטארס":
המטען של טיסת הניסוי הוא בעצם סימולטור המדמה את חללית המטען "סיגנוס", אשר תטוס לראשונה בהמשך השנה.
השיגור היה מוצלח מאד, וזה מצויין כי תחרות בתחום השיגורים הפרטיים יקדם את השימושים האזרחיים ואפילו את הטיסות המאויישות הפרטיות שיתחילו להמריא בעתיד הקרוב.
זוהי רק ההתחלה. חברות פרטיות נוספות יכנסו לתחרות על שוק שיגורי הלווינים. בעוד מספר שנים יקבלו מספר חברות אישור להטיס גם אזרחים לחלל. המחירים יהיו גבוהים, אבל כבר לא בגלל עלות השיגור אלא בגלל הביקוש. רבים מוכנים לשלם סכומים גבוהים כדי לחוש חוסר משקל למספר דקות, כדי לגור מספר ימים בחדר ב"מלון חלל" או אפילו כדי לנחות על הירח. כבר עכשיו יש חברות שמוכנות להציע מענה לכך, והמכשול העיקרי לאחר קבלת אישור מרשויות התעופה יהיה כמות השיגורים.
עולם הטיסות לחלל משתנה לנגד עינינו. זו תקופה מרגשת מאד לחיות בה.
 |
| חללית האספקה "סיגנוס" בדרכה לתחנת החלל הבינלאומית. בקרוב. קרדיט: Orbital Sciences |
זוהי רק ההתחלה. חברות פרטיות נוספות יכנסו לתחרות על שוק שיגורי הלווינים. בעוד מספר שנים יקבלו מספר חברות אישור להטיס גם אזרחים לחלל. המחירים יהיו גבוהים, אבל כבר לא בגלל עלות השיגור אלא בגלל הביקוש. רבים מוכנים לשלם סכומים גבוהים כדי לחוש חוסר משקל למספר דקות, כדי לגור מספר ימים בחדר ב"מלון חלל" או אפילו כדי לנחות על הירח. כבר עכשיו יש חברות שמוכנות להציע מענה לכך, והמכשול העיקרי לאחר קבלת אישור מרשויות התעופה יהיה כמות השיגורים.
עולם הטיסות לחלל משתנה לנגד עינינו. זו תקופה מרגשת מאד לחיות בה.
__________________________________
פוסטים על נושאים קשורים:
פקח אני פורק סחורה, בתחנת החלל - על חלליות האספקה לתחנת החלל הבינלאומית
דרקון בתחנת החלל - על חללית הדרגון ומשמעות הטיסה המסחרית לחלל
וואו, איזה שיגור מרשים... 10 דקות והמטען בחלל.
השבמחקבעיקר שמתי לב לעובדה שיש הרבה הרבה פחות עשן! אני זוכר סרטון שהתפרסם לא מזמן על שיגור של מעבורת, והטיל עלה על עמוד עשן השמיימה, מילולית.
שאלה חשובה: נגיד שחברת שיגור כלשהי מצליחה לבנות בסיס על הירח.
השבמחקונגיד שהיא מחליטה שהמרכז הראשי שלה הוא על הירח, ולא על כדו"א.
האם ראשויות על כדו"א עדיין יוכלו להכריח אותה להתכופף לתכתיביהן, או שקודם הן ייאלצו להצליח להוכיח יכולת אכיפה בחלל?
זו בעיה שאין לה פתרון כרגע. הירח אינו שייך לאיש על פי חוק, אבל אין מי שיאכוף את החוק מחוץ לכדור הארץ.
מחקבעיה זו ואחרות הן חלק מתחום חדש יחסית של משפטנים, שמתהווה תוך כדי פעילות בחלל, ונראה מה יגיע קודם - החוק, או הצורך בחוק.