שובו של מטוס החלל הסודי

שדה התעופה בבסיס חיל האוויר ונדנברג שבקליפורניה היה פנוי מכלי טיס כשהופיע בשמיים רכב קטן ממדים. הרכב, שאורכו הכולל קטן מתשעה מטרים ומוטת כנפיו 4 מטרים וחצי, פרש את כני הנסע שלו והנמיך לקראת הנחיתה.
ללא מנועים, ללא טייס ובאופן אוטונומי לחלוטין, נחת רכב החלל נחיתה מושלמת על מסלול הבטון, לאחר 468 ימים בחלל. הפקודה היחידה שקיבל לקראת הנחיתה היתה "חזור הביתה".


גם כשכתבתי על ה- X-37B בדצמבר האחרון, לאחר שהוחלט לדחות את מועד חזרתו, לא היה ברור מהי משימתו. מאחר ומדובר בכלי טיס של חיל האוויר האמריקאי, הועלו השערות הקשורות בעיקר לענייני מודיעין ולוחמת חלל. הסינים, למשל, טענו שמדובר בריגול אחר תחנת החלל החדשה שלהם.

דוברים של כנף החלל מספר 30 של חיל האוויר האמריקאי ושל משרד ההגנה ציינו שמשימתו של מטוס החלל היא להוות פלטפורמה לניסוי מערכות חלל חדשות, לפני הפיכתן למבצעיות. עד כה לא ניתן היה לנסות חומרה חדשה כמו למשל חיישן חדש או מצלמה בתנאי חלל מלאים, ולהשיבם חזרה לבדיקות. כלי טיס זה נועד כדי לענות על צורך זה. לפי ההודעות לעיתונות.

Credit: US air force/AP

גם ללא ספקולציות, למדתי שני דברים מעניינים ממשימה זו. ראשית, שלא ניתן להסתיר דברים בחלל. למרות שהמסלול של כלי הטיס לא פורסם, אסטרונומים חובבים זיהו אותו מהר יחסית, והמסלול שלו פורסם ברחבי האינטרנט (האתר Heavens-Above הציג בקביעות נתוני צפייה מעודכנים). כשה- X-37B שינה את מסלולו, מצאו אותו מחדש תוך יומיים-שלושה. כל זאת ללא אמצעי ביון או משאבים של גופים גדולים.
שנית, נחיתת-דאייה אוטונומית ומדוייקת היא תצוגת תכלית מרהיבה של טכנולוגיה חדשנית בת-זמננו, שמדגימה כמה מרגש לחיות בתקופה הנוכחית.
ועוד משהו - למי שעדיין שואל היכן המכונית המעופפת שהבטיחו לו, אז הנה, אוטונומיה מתקדמת כבר קיימת, אז למה אנחנו בכלל נוהגים עדיין במכוניות?!

___________________________
רשומה קודמת על ה- X-37

סין מתכוננת להישג נוסף בחלל

בספטמבר האחרון שיגרה סין את תחנת החלל טיאנגונג-1 למסלול סביב כדור הארץ. תחנת החלל הסינית היא חלק ממדיניות לאומית שמטרתה להשיג הישגים בחלל שרק מעצמות על יכולות להם. יתכן שזה קשור גם לכך שארה"ב לא מאפשרת לסין לשלוח אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית.
חודש וקצת לאחר מכן שוגרה החללית שנז'ו-8, ללא צוות אנושי (רק בובות ריסוק), וביצעה היצמדות לטיאנגונג-1 פעמיים, ואחר כך שבה לארץ.
להלן דיווח חדשות מסין באנגלית לאחר נחיתת השנז'ו-8:


זה היה כמובן ניסוי לקראת טיסת צוות אנושי, שבתחילה לא הוצהר אם יטוס בטיסה הבאה או בזו שאחריה, אבל לאחרונה דווח באופן רשמי על טיסת השנז'ו-9 עם צוות של שלושה טייקונאוטים.
השיגור ייערך ככל הנראה מחר (שבת) בצהריים לפי לפנות בוקר שעון ישראל, ואני לא מצפה לשידור ישיר כמו שהתרגלנו בשיגורים מערביים.

שנז'ו-9 תשוגר על גבי משגר לונג-מארש 2F ממתקן השיגור ג'יוּקואן שבמדבר גובי. המשגר יביא אותה למסלול הקרוב למסלול של טיאנגונג-1, ויומיים לאחר מכן יבצעו הטייקונאוטים היצמדות ידנית. הנפח של תחנת החלל הסינית אינו גדול, ולכן רק שני אנשי צוות יגורו ויעבדו בתוכה, בזמן שהשלישי ישהה בחללית השנז'ו, שתהווה גם את רכב המילוט במקרה חירום. הטייקונאוטים ישהו בתחנה קרוב לשבועיים ויבצאו ניסויים מדעיים שונים. לאחר שהות זו הם יפרדו מהתחנה וישובו בתוך תא הצוות של השנז'ו חזרה לקרקע.

משגר הלונג-מארש מובל לכן השיגור
CREDIT: China Manned Space Engineering

עוד עובדה חשובה ומיוחדת היא שבטיסה זו תטוס הטייקונאוטית הסינית הראשונה. זו החלטה מודעת, שכן גם בצוות הגיבוי יש אשה אחת, ושתיהן צורפו באותו הזמן למשימה זו. לשתיהן רקע דומה - טייסות עם נסיון מבצעי בחיל האוויר הסיני, ושתיהן נשואות ולאחר לידה. מסתבר שאלה קריטריונים לבחירת אסטרונאוטים ממין נקבה.
שתי הטייקונאוטיות מושכות את תשומת הלב של התקשורת למשימה, וזה מצד אחד חשוב, אבל מצד שני זה נובע מתוך כך שנוכחות נשית בטיסות לחלל היא עדיין נדירה, אפילו במאה ה- 21.
אז אם כבר שווה להזכיר שתאריך השיגור (על פי התכנית), ה- 16 ביוני, יהיה זה גם יום השנה ה- 49 לשיגור הווסטוק-6, שבו טסה ולנטינה טרשקובה, האשה הראשונה בחלל.

שני צוותי השנז'ו-9

נאחל בהצלחה לצוות השנז'ו-9 במשימה מאתגרת מאד, וזכרו - ככל שיותר אנשים יישלחו לחלל, כך יגיע מהר יותר תורנו. ;)

סוסים מעופפים וחורים שחורים

הערב ימריא מטוס סטארגייזר (טריסטאר מוסב) מבסיס הטילים הבליסטיים של חיל האוויר האמריקאי בקוואג'אליין שבאיי מרשל באוקיינוס השקט. המטוס יטפס לגובה שיוט של כמעט 12 קילומטרים, ובתזמון מדוייק ישליך את המטען הכבד שמחובר לבטנו - משגר הלווינים פגאסוס XL.

הפגאסוס מזכיר במראהו טיל שיוט גדול, אבל למעשה הוא רקטה תלת שלבית שמסוגלת לשאת מטענים קטנים יחסית (מאות קילוגרמים בלבד) למסלול נמוך. שיגור מהאוויר מאפשר גמישות בבחירת נקודת השיגור ומועד השיגור, אבל עקב מגבלות המשקל שהמטוס מסוגל להרים, מתאימה שיטה זו ללווינים קטנים בלבד. הפגאסוס הוא המשגר המוטס היחידי שקיים היום.
חמש שניות לאחר הניתוק ממטוס הסטארגייזר, יפעיל הפגאסוס את מנועו הראשי ויאיץ למשך 76 שניות, אז יאזל הדלק של השלב הראשון.

לפני הפעלת השלב השני, יתנתק כל המקטע המכונף של המשגר, ויישאר רק חלקו הקדמי. מנוע השלב השני יוצת, והפגאסוס ינסוק אל מחוץ לאטמוספירה, ישליך את החופה שלו ויחשוף את המטען שבתוכו לחלל.
בגובה 180 קילומטר ינותק גם השלב השני הריק מדלק, והשלב השלישי יסיים את מלאכת הכנסת המטען למסלול בגובה 630 קילומטרים.
המטען הוא לווין בשם NuSTAR. טלסקופ חלל חדש שמיועד לחקור חורים שחורים באמצעות מדידת קרינת ה- X הנפלטת מהחומר שנבלע בהם.
NuSTAR הוא לווין קטן יחסית, באורך של 2.2 מטרים כשהוא מקופל, אבל כשהוא יפרוש את הטלסקופ שלו הוא יגיע לאורך של 10 מטרים.

תצפיות של קרינה עתירת אנרגיה כגון על-סגול, X וגמא, ניתן לבצע אך ורק מהחלל, כי האטמוספירה של כדור הארץ חוסמת אותן. טוב שכך כי זוהי קרינה מייננת המסוכנת לרקמות חיות.
זו גם טכנולוגיה חדשה יחסית, כי טלסקופים זקוקים למראות, וקרינה אנרגטית כל כך לא נשברת במראות רגילות אלא נוטה להיבלע בחומר של המראה, אלא אם זוית הפגיעה במראה היא שטוחה ביותר.
מטרת משימה זו היא לאתר חורים שחורים, שמסתמנים כעצמים הרבה יותר נפוצים מכפי שתארנו לעצמנו בעבר, וללמוד עליהם כדי לנסות להבין טוב יותר את התהליכים שמתרחשים בהם וסביבם.
זו אינה המשימה הראשונה מסוג זה, אבל בפירוש המדוייקת ביותר, אז צפו לתגליות חדשות בקרוב!
לקריאה נוספת:
דיווחים בזמן אמת על המשימה: Spaceflightnow
מידע לעיתונות (PDF)

___________________________
קרדיט לכל התמונות: NASA

מעבר נוגה - הזדמנות אחרונה בהחלט

עם זריחת החמה ביום רביעי הקרוב (6/6) יתרחש מעבר של כוכב הלכת נוגה על פני השמש, תופעה נדירה שבמהלכה חולפת נוגה בדיוק בין כדור הארץ והשמש.

מעבר נוגה ב- 2004, כפי שצולם מהחללית TRACE
Credit: NASA

בישראל זורחת השמש לאחר שנוגה כבר באמצע הדיסקה שלה, בשעה 05:33. סיום האירוע יתרחש בשעה 07:56.
אם אתם שואלים את עצמכם "למי אכפת?" או "מה הסיפור הגדול?", אז הנה מספר סיבות לקום מוקדם בבוקר:

זה לא דבר רגיל - אפשר יהיה ממש לראות את נוגה כעיגול שחור ש"מטייל" לרוחב דיסקת השמש. מתי לאחרונה ראיתם דבר כזה?

זו ההזדמנות האחרונה שלכם לראות דבר כזה  - מעברים של נוגה הם נדירים ביותר. שני מעברים בהפרש של 8 שנים בינהם, ומעל 100 שנים בין הזוגות. המעבר המדובר הוא השני מתוך זוג המעברים, והפעם הבאה תהיה בשנת 2117! יתכן, כמובן, שעד אז נוכל לצאת לחלל ומשם לצפות למעברים נוספים של נוגה תוך פחות שנים, אבל לא הייתי בונה על זה.

זו תופעה בעלת חשיבות גדולה בהיסטוריה של המדע - בעזרת מדידה מדוייקת של זמני המעבר כפי שנצפה מאזורים שונים על פני כדור הארץ, אפשר לחשב במדוייק את מרחק כדור הארץ מהשמש. בזמן המעבר של שנת 1639 התבררו סוף סוף מימדיה האמיתיים של מערכת השמש. גם בזמן המעבר הקרוב יש הזדמנות חד פעמית למחקר מדעי, למשל לאיסוף מידע שיכול לסייע באיתור כוכבי לכת סביב שמשות רחוקות, וללימוד על האטמוספירה של נוגה.

כל מי שפיספס יביט בכם בהערצה - על כך שקמתם מוקדם למען המדע! ו"למען המדע" הוא כידוע תירוץ מעולה למעשים המוזרים ביותר.


חשוב - כיצד צופים בבטחה בשמש?
בשום מקרה אין להביט אל השמש ללא אמצעי הגנה הולמים, ובפרט לא מבעד למשקפת או לטלסקופ. האחרונים יגרמו לעיוורון מיידי וללא אפשרות שיקום!

משקפי צפייה מיוחדים והקרנה באמצעות משקפת.
צולם בעת ליקוי החמה במרץ 2006. קרדיט: דוד פולישוק

שיטה מס' 1 - שימוש במשקפיים מיוחדים לצפייה בשמש, או מבעד לזכוכית ריתוך מספר 14 לפחות (מעבירה בערך 3 מיליוניות מעוצמת האור הפוגע בה). זכוכיות כהות אחרות, זכוכית מפוייחת, פילם (אם עדיין יש כזה דבר), משקפי שמש ושאר מסננים מאולתרים אינם מתאימים לצפייה בשמש כי הם מעבירים יותר מדי מהקרינה!
שיטה מס' 2 - הקרנה דרך נקב. עדיף לביצוע בחדר עם חלון הפונה דרומה שממנו רואים את השמש בצהריים, ולא בחוץ, כי את החדר אפשר להחשיך. מחזיקים מול השמש לוח אטום ודק (בריסטול, למשל) שבו נקב סיכה אחד. מול הלוח, בצידו הנגדי לשמש, יש להחזיק לוח חלק שישמש כמשטח צפיה. את המרחק הנכון להחזיק את משטח הצפיה צריך לגלות לבד - לקרב אל הלוח המנוקב ולהרחיק עד שמקבלים את דמות השמש באופן ברור. שימו לב שככל שהנקב קטן יותר, הדמות המוקרנת תהיה חדה יותר, אולם גם חשוכה יותר, ולכן בחוץ יהיה קשה מאד להבחין בה. ככל שנרחיק את משטח הצפייה תהיה הדמות המוקרנת גדולה יותר, אבל גם חלשה יותר, כי זה בעצם פיזור של אותה כמות אור על פני שטח רב יותר.
שיטה מס' 3 - הקרנה בעזרת משקפת או טלסקופ. השיטה המועדפת עלי, אבל היא דורשת הצבת הכלי האופטי על גבי חצובה, ומדי כמה דקות לכוון מחדש כדי לפצות על תזוזת השמש בשמים (למעשה תנועת סיבוב כדור הארץ). רצוי לחבר קרטון אל המשקפת או הטלסקופ כך שרק העדשה הקידמית תבלוט דרכו, ובאופן זה להטיל צל על משטח הצפיה. מרחק משטח הצפיה צפוי להיות בסביבות מטר אחד אבל צריך לנסות עד שמקבלים דמות חדה. רצוי גם שמשטח הצפיה יהיה חלק ולבן.
שיטה מס' 4 - תצפית דרך טלסקופ עם מסנן מיוחד לצפייה בשמש. זו הדרך הטובה ביותר, אך דורשת ציוד מיוחד. אין לאלתר מסננים למשקפות וטלסקופים! הסיכון גבוה מדי.

משקפי צפייה בשמש וקופסה למשקפת שדה להקרנת דמות השמש (זמן הכנה כ- 20 דקות)

כמה עובדות מעניינות על נוגה:
בספרי הלימוד שהיו לי בילדותי היה כתוב שנוגה הוא כוכב לכת תאום של כדור הארץ. זה התבסס בעיקר על הגודל, אבל מאז למדנו כמה דברים, ומסתבר שמלבד הגודל קשה למצוא דמיון.

• היממה של נוגה נמשכת 243 יממות של כדור הארץ. זה מוזר כי זה סחרור איטי מאד.
• הסחרור של נוגה מוזר עוד יותר כשמבינים שאורך השנה על נוגה הוא "רק" 225 יממות של כדור הארץ, כך שהיממה ארוכה מהשנה.
• הסחרור של נוגה מוזר אפילו יותר כי הוא הפוך יחסית לכיוון הסיבוב סביב השמש. בשונה מכל שאר כוכבי הלכת במערכת השמש.
• האטמוספירה של נוגה מכילה בעיקר (97%) פחמן דו-חמצני. בנוסף לכך היא כל כך דחוסה, עד שעל פני הקרקע טמפרטורות של כמעט 500 מעלות צלזיוס, ולחץ של פי 90 מהלחץ שאנחנו מרגישים על פני כדור הארץ. כל חללית שנחתה על פני נוגה נמעכה תוך זמן קצר.
• לאחר המעיכה הן כנראה נצלו בחום הנורא והתעכלו בגשם החומצי. פני הקרקע של נוגה הם פחות או יותר ההגדרה של גיהנום כפי שנוטים לדמיין אותו.
• כ- 12 משימות מחקר רובוטיות נחתו על נוגה בין השנים 1967 ו- 1985, רובן הגדול נשלחו מברית-המועצות.
• נאס"א בחנה אפשרות לנצל את החומרה של תכנית אפולו, לאחר ביטולה, לצורך שיגור משלחת מאויישת לטיסה סביב נוגה.
• היום יש חללית אחת בלבד המקיפה את נוגה - וונוס אקספרס השייכת לאיחוד האירופאי. אקאצוקי, חללית נוספת השייכת לסוכנות החלל היפנית, פיספסה את ההזדמנות להגיע לנוגה בגלל תקלה, והיא ממתינה בחלל להזדמנות הבאה שתתרחש בעוד מספר שנים.

נוגה בצבעים אמיתיים

From Wikipedia, Credit: NASA/Ricardo Nunes

לקריאה נוספת:
גדי איידלהייט מפרט על המעבר ומזמין אתכם לתצפית בגבעת שמואל
אמיר ברנט מסביר על המעבר בסרטון בעברית
כתבה באתר "הידען"
על המעבר בבלוג של אמיר אברמוביץ'
הסברים מאויירים (אנגלית)

המעבר בשידור חי:
אתר מצפה הכוכבים ברקת
אתר מכון וייצמן


תצפית מהנה ובטוחה, ושמיים צלולים! וברצינות, אירוע של פעם בחיים, מה יכול להיות חשוב מזה?

דרקון בתחנת החלל

בעתיד הקרוב, טיסות מאויישות לחלל תהיינה עניין שגרתי. אנשים כמונו יוכלו לעבוד בתחנות חלל או על הירח, טיסות יגיעו תוך שעתיים-שלוש לכל עיר גדולה על פני כדור הארץ, ואפשר יהיה להמריא לחופשה במסלול, שם אין כלל תחושת משקל.
האם אלה חלומות באספמיה? לא בהכרח. בתחילת המאה ה- 20 כבר היו יוזמות לטיסות מסחריות לטווחים ארוכים (למשל מעבר לאוקיינוס האטלנטי) באמצעות ספינות אוויר. הקושי הטכנולוגי והמחיר היו עצומים, ואילו האמינות והבטיחות היו ירודות מאד. ככל שהשתפרה הטכנולוגיה אנשים טסו יותר, ובמקביל קמו חברות נוספות כדי לקחת חלק בענף הכלכלי המתעורר, והתחרות הביאה לקווי טיסה זולים יותר ובטוחים יותר. היום, 100 שנים מאוחר יותר, טיסה כשיטת תחבורה היא מובנת מאליה, בטוחה מאד, זמינה לכל ולמעשה חסרת תחליף בעולם המודרני.

טיסה מסחרית נוסח 1913

בשבועיים האחרונים התבצעה פריצת הדרך לטיסות מסחריות לחלל. חברת SPACEX הוכיחה את יכולתה - שיגור באמצעות משגר פלקון-9 מתוצרתה העצמית, ועגינה של רכב החלל "דרגון" (גם הוא פרי תוצרת החברה) בתחנת החלל הבינלאומית. היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הטיסות לחלל, שכלי רכב מסחרי (ולא ממשלתי) מוביל ציוד לתחנת החלל, וחוזר לנחיתה בכדור הארץ.
קיבולת הנשיאה של הדרגון גבוהה פי כמה מזו של כל רכב חלל אחר הטס כיום. הוא יכול לשאת מטען בלבד, או בתצורה פנימית שונה מעט הוא מסוגל להטיס 7 אסטרונאוטים, יכולת שהיתה שמורה רק למעבורת החלל האמריקאית שאיננה בשימוש עוד.
הנחיתה של הדרגון ייחודית מבין חלליות המטען הקיימות כיום. הנחיתה היא בים, בדומה לשיטה שהיתה נהוגה בתכניות מרקורי/ג'מיני/אפולו בשנות הששים-שבעים, ומאפשרת שימוש חוזר ברכב החלל.

הדרגון תפוס בקצה הזרוע הרובוטית של תחנת החלל

הטיסה שהתרחשה בשבוע האחרון ונחתה אתמול היתה בגדר ניסוי - פעם ראשונה שהדרגון טס לחלל עם "תא מטען" וכנפיים סולריות, פעם ראשונה שהוא עוגן בתחנת החלל, ופעם ראשונה שהוא מתנתק ממנה וחוזר את כל הדרך לכדור הארץ.
הניסוי הצליח בכל תחום, גם בנקודות שבהן היו תקלות. למשל מערכת מדידת הטווח באמצעות לייזר, שנועדה להתקרבות מבוקרת וזהירה לתחנת החלל נתקלה בקשיים עקב החזרי אור ממשטחי אחד המבנים הקרובים לנקודת העגינה. הבעיה נפתרה בזמן קצר יחסית, על ידי צמצום שדה הראייה של קולטי הלייזר, ואפשר היה להמשיך בהתקרבות ללא סינוור המכשירים.

חשוב להבין - כל "פעם ראשונה" כזאת מורכבת מעשרות או מאות פעולות קטנות יותר שמתבצעות בפעם הראשונה בתנאי חלל, והצלחה של כל השלבים חיונית להשגת היעד, שהוא טיסות מסחריות לחלל.

הדרגון לאחר הנחיתה באוקיינוס השקט

ההצלחה תאפשר לחברת SPACEX להמשיך בתכניות החדשניות שלה, שכוללות העלאת לווינים למסלול, הטסת אסטרונאוטים לתחנת החלל, הטסת נוסעים למעבדות חלל מסחריות, פיתוח מערכות נחיתה שייאפשרו לדרגון לנחות באתר נחיתה יבשתי ברמת דיוק של מסוק, מערכות נחיתה שייאפשרו להחזיר את שלבי המשגר לאתרי נחיתה לצורך שימוש חוזר, בניית משגרים למטענים כבדים מאד כמו משימות מחקר במערכת השמש, ואפילו פיתוח דור מתקדם לדרגון שיוכל להטיס אסטרונאוטים ולהנחית אותם על מאדים (וגם להמריא חזרה, כמובן).

בנוסף, יש כבר מתחרים שנמצאים בשלבי פיתוח שונים, והעולם העסקי מזהה את הפוטנציאל שיש בתחום הטיסות לחלל. תודות לכך נוכל לראות בקרוב יותר ויותר מיזמים פרטיים, שנראים כלקוחים מז'אנר המדע הבדיוני, קורמים עור וגידים. 
נקווה רק שלא נאלץ להמתין מאה שנים כדי לטוס לחלל בבטיחות, בנוחות, ובמחיר שווה לכל נפש.

משגר פלקון-9 בניסוי מנועים

________________________________
קרדיט לתמונות: SPACEX