אלה אינן הסנסציות שאנו מחפשים, סעו לדרככם.

מאחר ואני לא רוצה לחזור על כתבי אחרים שהספיקו להקדים אותי, קבלו שיחה טלפונית דמיונית שמייצגת את מה שאני חושב:

כתב: קראתי בעיון את המאמר שפירסמת, על התגלית שביטלג'וז הולך לעשות סופרנובה.

ביטלג'וז

אסטרופיסיקאי: כן, כן, אבל זה לא דבר חדש, זה ידוע כבר הרבה שנים. המאמר שלי עוסק בהתפלגות הסיכויים המורכבת של מועד ההתפוצצות שלו, תחת אי-הוודאות של מדידות המסה, המרחק והקוטר שלו, והמסקנות היו -
כתב: שזה יקרה בקרוב מאד?
אסטרופיסיקאי: נכון, אבל אל תשכח שמדובר בקנה מידה אסטרונומי. בקרוב מאד זה גם בעוד מיליון שנה.
כתב: אה, אז באותה מידה זה יכול לקרות גם מחר או... אפילו בסוף השנה הבאה?
אסטרופיסיקאי: אממ...כן, התפלגות מורכבת מאד. אין לנו דרך לדעת מתי בדיוק.
כתב: מעניין מאד. ולפי דעתך אנחנו בסכנה, כמו שנרמז בתחזית של בני המאיה?
אסטרופיסיקאי: מה פתאום! זה בסך הכל יראה כמו כוכב מאד מאד בהיר. ומה הקשר לבני המאיה?
כתב: לא, זה פשוט צירוף מקרים מעניין בעיני, מטריד אמנם.
אסטרופיסיקאי: אני מצטער, איבדתי אותך.
כתב: זה פשוט מעניין שארוע קוסמי שעלול אולי להיות סוף העולם יקרה בדיוק בתאריך שאותו חזו המאיה לפני מאות שנים.
אסטרופיסיקאי: אבל זה לא יהיה סוף העולם, רק עוד כוכב שמאיר חזק יותר מכל כוכב אחר שיש כרגע בשמים שלנו. אולי אפשר יהיה לראות אותו אפילו ביום. אבל אין בכך שום סכנה!
כתב: אוקיי, אז נוכל לראות אותו ביום, אתה אומר (תקתוקי הקלדה נמרצת ברקע).
אסטרופיסיקאי: כן. אפשר יהיה לראות אותו ככה במשך כמה שבועות עד שיתחיל לדעוך.
כתב: מאיר חזק יותר מכל כוכב, אבל גם השמש היא כוכב, אז אפשר יהיה לראות בשמים שתי שמשות! מגניב, זה כמו בטטואין, במלחמת הכוכבים!
אסטרופיסיקאי: אה, לא. הוא יישאר בגודל של כוכב. הוא רחוק מאיתנו מאד, בערך 600 שנות אור.
כתב: (על רקע הקלדה מהירה) בגלקסיה רחוקה רחוקה...
אסטרופיסיקאי: מה? לא! זה בגלקסיה שלנו, ואפילו מאד קרוב אלינו בקנה מידה אסטרונומי.
כתב: אבל לפני רגע אמרת שהוא רחוק מאיתנו מאד, לא?
אסטרופיסיקאי: אמם, כן, אבל הוא עדיין אחד הכוכבים הקרובים אלינו.
כתב: אז איך אתה יכול להגיד שאין שום סכנה? סופרנובה קרובה תשרוף אותנו, לא?
אסטרופיסיקאי: לא, מפני שרוב האנרגיה של סופרנובה היא לא בקרינה המסוכנת, שהיתה מזיקה לנו אילו הוא היה במרחק של פחות מ- 25 שנות אור, אלא בחלקיקי נויטרינו, והם יחלפו דרכנו ולא יזיקו לנו כלל.
כתב: והחלקיקים האלה, הנויטרינו, בטוח שהם לא מזיקים?
אסטרופיסיקאי: בטוח לחלוטין.
כתב: אהה. אוקיי, הבנתי. תודה רבה לך ולהתראות.
אסטרופיסיקאי: שלום.

הכתב מוציא את האוזניה האלחוטית מאוזנו ומקליד על הלפטופ שלו: כותרת סנסציונית...2012...מדען בכיר קובע חד משמעית ש...שקר כלשהו...שתי שמשות...לוק סקייווקר...שבועות של אור יום רצוף...נויטרינו מועילים לכדור הארץ...

"...מיליוני נוירונים זועקים באימה ואז לפתע משתתקים."

__________________________
קישורים לקריאה נוספת:
הכתבה שהציתה את העניין
כתבה ביקורתית באתר "הידען"
כתבה ביקורתית בבלוג Bad Astronomy

מדוע מסתיים עידן מעבורת החלל?

על פי בדיחה ישנה, גמל הוא סוס שתוכנן על ידי ועדה. מהבחינה הזו מעבורת החלל היא סוג של גמל. היא אמנם לא תוכננה על ידי ועדה, אבל היא לא מה שהיתה אמורה להיות, ולא מה שנבחרי הציבור אישרו לנאס"א לבנות. היא תוכננה מהסיבות הלא נכונות, למטרות הלא נכונות וללא תקציב מתאים. והכל בגלל שהצליחו לנחות על הירח.

אדווין "באז" אלדרין ומודול הנחיתה של משימת אפולו-11 על אדמת הירח

ביולי 1969 נחתה אפולו-11 על הירח והשלימה למעשה את היעד של תכנית אפולו. סוכנות החלל האמריקאית המשיכה לשגר משימות נוספות לירח, אבל העניין של הציבור הלך וירד, ובית הנבחרים האמריקאי החליט להפסיק את המימון. טיסת אפולו-17 בשנת 1972 חתמה את תכנית הירח.
בשנות השבעים היתה נוכחות מינימלית של אסטרונאוטים בחלל: 3 משימות לתחנת החלל סקיילאב (1973-1974) ומשימת אפולו-סויוז, מפגש במסלול של חללית אמריקאית וחללית רוסית (1975).
בשנים אלו כבר פעל פרויקט הפיתוח של מעבורת החלל, אך רק בשנת 1981 הבשיל הפיתוח והחלו מחדש משימות החלל המאויישות. 

החלק המדהים, והעגום בראיה רטרוספקטיבית, הוא שבהתחלה המעבורת כלל לא היתה היעד.
היעד היה מאדים. נדרשה דרך זולה להביא צוותים הלוך ושוב למסלול (לתחנת חלל), כדי שמשם יצאו לדרך. אבל משהו אחר משך את תשומת לב הממשל באותן שנים. משהו שקשור בדרום מזרח אסיה. הממשל האמריקאי לא סבר שזה הגיוני לשלוח אנשים למאדים בעיצומה של מלחמה. תקציבי הענק שנדרשו למלחמת וייטנאם גרמו לחיסול התכנית למאדים, שעד היום לא התעוררה מחדש.

עניין הציבור בתכנית החלל הלך ודעך מאז סיום משימות הירח, ונאס"א היתה זקוקה לפרויקט גדול. מעבורות שכל מטרתן היא שירות לתחנת החלל לא היה מביא מימון מבית הנבחרים. מי שבא לעזרת הסוכנות היה חיל האויר. החיל זנח את תכניותיו למשימות חלל מאויישות, אבל עדיין היה זקוק לפלטפורמה להרמת לוויני הצילום הגדולים.
העזרה כמובן שלא הגיעה בחינם. על אף שנאס"א מימנה את רוב הפיתוח, היה עליה להשקיע תקציב נוסף כדי לפתח מעבורת שחיל האויר יוכל להשתמש בה, שהיתה גדולה בהרבה מהתכנון המקורי (בערך פי- 4 באורך!).
תקציב פרויקט המעבורת התחיל בקצת יותר מ- 13 מיליארד דולר, אבל בשלב מסויים תוך כדי העבודה, צומצם לכדי 5.5 מיליארד דולר בלבד. כדי להתמודד עם הקיצוץ נדרשו שינויי תכן; למשל במקום מאיץ רקטי שאמור לשחרר את המעבורת בגובה תת-מסלולי ולחזור לנחיתה באמצעות מנועים נושמי אויר, פותח משגר רקטי שאינו מתמחזר ושני מאיצים שאותם ניתן להחזיר לכשירות לאחר סבב תיקונים.

התוצאה של השינויים בתכנון, של צמצום התקציב ושל השינויים הנוספים שגרר הצמצום היתה כלי רכב יקר להחריד להפעלה ולתחזוקה. כתוצאה מכך נפגע קצב השיגורים המתוכנן. כשהנשיא ניקסון אישר את תכנית מעבורת החלל, נאמר לו שקצב השיגורים יהיה מעט פחות מפעם בשבוע (קרוב ל- 50 שיגורים בשנה). במציאות, עקב העלות הגבוהה של שיגור כל מעבורת, הקצב היה איטי לאין שיעור. שנת השיא של שיגורי המעבורות היתה 1985, בה בוצעו 9 שיגורים בלבד.
קצת אחר כך, ב- 28 בינואר 1986, התפוצצה המעבורת צ'לנג'ר במהלך השיגור, ולקחה עימה את הראשון מבין שני הצוותים בני שבעת האסטרונאוטים שאבדו בתכנית זו. בעוד אסון הצ'לנג'ר ביטל את התפישה שמעבורת החלל היא כלי מבצעי להעלאת אנשים למסלול כעניין 'שגרתי', האסון השני (המעבורת קולומביה בשנת 2003, שאחד מאנשי צוותה היה האסטרונאוט הישראלי אילן רמון) קבר למעשה את תכנית המעבורת.

אף על פי שמעבורת החלל היא המכונה המסובכת ביותר שנבנתה אי פעם על ידי האדם, סיכוי לכשל קטסטרופלי של 2 מתוך כ- 130 הוא בלתי קביל לחלוטין. בנוסף לכך, תכנית שעלתה למשלם המיסים האמריקאי 175 מיליארד דולר עד היום, ושעלות העבודה על כל טיסה היא 1.5 מיליארד דולר, לא יכולה להיות בעלת אמינות כל כך נמוכה.
ואלה הן הסיבות לכך שעידן מעבורת החלל חייב להסתיים. למרות שהישגים מדעיים וטכנולוגיים כבירים הושגו באמצעותה, היא מעולם לא היתה כלי הרכב שהוגי הרעיון המקורי חלמו עליו.

השנה אנחנו צפויים לראות את מעבורת החלל טסה בפעם האחרונה.

ישוגרו שתי טיסות, אולי שלוש: טיסה STS-133 של דיסקברי, שנדחתה מאז נובמבר ומתוכננת ל- 24 בפברואר ועליה כתבתי כאן, וטיסה STS-134 של אנדוור שמתוכננת ל- 19 באפריל. טיסה נוספת של המעבורת אטלנטיס תתרחש בתחילת הקיץ אם יאושר התקציב לכך.

הממשל האמריקאי החליט להפסיק את תכנית המעבורת ולהחליפה בתכנית בטוחה וזולה יותר, תוך עידוד חברות פרטיות להיכנס לעסקי השיגור לחלל. ומתחילים כבר לראות תוצאות. מספר חברות פרטיות החלו לקדם יוזמות שיביאו אנשים לחלל כבר בשנה-שנתיים הקרובות. בידיים פרטיות זה חייב להיות יעיל וזול יותר, ועד כמה שזה נוגע לדרישות של חברות הביטוח, החברות המשגרות ייאלצו גם להוכיח שהשיגורים שלהן בטוחים הרבה יותר. אולי תוך שנים לא רבות ניתן לטוס למסלול בטיסה מסחרית ובמחיר שאינו גבוה מאד.

בינתיים נוכל לצפות בשיגורן של שלוש המעבורות בפעם האחרונה, ולאחל לצוותיהן שיחזרו חזרה בשלום.

____________________________
אני ממליץ בחום על גיליון דצמבר 2010 של השבועון Aviation Week שהוקדש למעבורת החלל, למי שידו משגת.
קרדיט לכל התמונות: NASA

התגלה כוכב הלכת המוצק הראשון!

חוקרים ממרכז המחקר איימס של נאס"א אישרו לפני מספר שעות שטלסקופ החלל קפלר זיהה כוכב לכת מוצק (כלומר שאיננו ענק גז) מחוץ למערכת השמש.
ב- 15 השנים האחרונות התגלו כמה מאות כוכבי לכת הסובבים כוכבים (שמשות) רחוקים, אולם כולם כאחד הם ענקי גז כדוגמת כוכב הלכת צדק. זה לא בהכרח בגלל שענקי הגז נפוצים יותר, אלא בגלל שהרבה יותר קל למצוא אותם - הם הרי ענקים. אבל זה לא מספק אותנו, כי מה שאנחנו באמת מחפשים, ומה שבאמת היינו מעוניינים למצוא, אלו כוכבי לכת שדומים לעולם הבית שלנו, ושעשויים להיות מתאימים לקיום חיים. אחרי שנמצא אותם, נוכל אולי לקוות למצוא עליהם חיים.

כאן נכנס לתמונה טלסקופ החלל קפלר, ששוגר לחלל ב- 7 במרץ 2009, ומשימתו היא איתור כוכבי לכת קטנים השוכנים בקרבת השמש שלהם. בניגוד לטלסקופי חלל אחרים שמכוונים למטרות הצילום שלהם על פי דרישות צוות המחקר, כל פעם לכיוון עצם אחר, קפלר יישאר מכוון לאותו הכיוון כל משך משימתו, ויְנטר את אותם העצמים למשך 3.5 עד 6 שנים ברצף. זו הדרך היחידה למצוא את אותם כוכבי לכת חמקמקים - להמשיך ולבהות באותם כוכבים עד שכוכב לכת יחלוף על פניהם.

שדה הראיה של קפלר מכוון לאזור בשמיים שבין קבוצות הכוכבים ברבור (cygnus), נבל (lyra) ודרקון (draco). שדה זה כולל כ- 150,000 כוכבים מהסדרה הראשית (כלומר באותו שלב חיים כמו השמש שלנו). מתישהו משהו צריך לצוץ שם, והנה הגיע הרגע.
כבר חלפו חודשים מאז התגלית, אבל זה פרק הזמן שנדרש כדי לאגור עוד מידע, לעבד אותו ולנתחו, כדי להיות בטוחים בפרטים החשובים, והרי הם כאן:

לכוכב הלכת ניתן השם קפלר 10-בי (Kepler 10b). הוא סובב שמש בשם קפלר 10 שנמצאת במרחק של כ- 560 שנות אור מכאן. קפלר 10 דומה עד מאד לסוֹל, השמש שלנו.
מדובר בכוכב לכת שקוטרו פי- 1.4 מקוטר כדור הארץ (וזה כבר מזכה את התגלית במדליית כוכב הלכת הקטן ביותר שנתגלה). זאת ניתן לדעת על פי הירידה בעוצמת האור של השמש שלו כאשר הוא חולף על פניה.
המסה של קפלר 10-בי היא פי 4.56 ממסת כדור הארץ, ואת זה יודעים לפי השפעת הכבידה שלו על השמש שסביבה הוא נע, שגורמת לה להתנודד מעט במקומה.
ואם יודעים את הקוטר והמסה של גוף כדורי, אפשר לחשב את הצפיפות הממוצעת, וכאן חברים - מצויה התגלית החשובה: צפיפות ממוצעת של 8.8 גרם לסמ"ק. לשם השוואה, הצפיפות הממוצעת של כדור הארץ היא 5.52 גרם לסמ"ק, כלומר שכוכב הלכת החדש צפוף הרבה יותר מגוש הברזל והסלע שעליו אנחנו חיים, ולכן בהחלט אפשר לקבוע שמדובר בגוף מוצק ולא גזי. 
אבל עוד לא סיימנו.

גם את המסלול אפשר לדעת (די בקלות אפילו). משך השנה של קפלר 10-בי, שזה משך הזמן שבו הוא מקיף את השמש שלו הוא - תחזיקו חזק - 19 שעות! משך ההקפה תלוי רק במסת הגופים (גודל ידוע כאמור), ובמרחק בינהם (את זה גם יוהנס קפלר כבר הבין בתחילת המאה ה- 17). כך יודעים לקבוע שכוכב הלכת הזה מסתובב במרחק של 2.5 מיליון קילומטרים מהשמש שלו! שוב לשם השוואה, כדור הארץ נמצא במרחק ממוצע של 150 מיליון קילומטרים מהשמש. נתון זה מגלה לנו עוד פריט מידע מעניין: הטמפרטורה על פני כוכב הלכת צריכה להיות בערך 1500 מעלות צלזיוס. לא בדיוק מתאים לקיום חיים כפי שאנו מכירים. אין סיכוי למים נוזלים על פניו, אין אפילו סיכוי לאטמוספירה.

ובכל זאת, אם טלסקופ החלל קפלר הצליח לגלות כוכב לכת כל כך קטן, כנראה שיוכל לאתר גם כוכבי לכת נוספים בגודל דומה (בהנחה שישנם כאלה), וכל שנותר לנו לעשות הוא להמתין בסבלנות.

___________________________________
קרדיט לכל התמונות: NASA

קישורים בעניין זה:
אתר משימת קפלר
אתר פייסבוק של משימת קפלר

השבוע בשמים: ליקוי חמה חלקי

רשמו ביומנים: ליקוי חמה חלקי יתרחש ביום שלישי, 4 בינואר 2011 בין השעות 09:00 עד 12:00 (שעון ישראל, UTC+2).
רובנו נהיה בעבודה או בלימודים, וזו גם הזדמנות להפיץ את הידיעה בקרב אנשים נוספים, ולעורר אותם להתעניין.

מה הולך לקרות?
הירח הולך לחלוף בינינו לבין השמש, ולהטיל את צילו על כדור הארץ. למעשה חרוט הצל המלא יפספס את כדור הארץ ורק צל חלקי יחלוף על פנינו. מנקודת המבט שלנו, נראה את דיסקת השמש הופכת לצורת סהר כשהירח מתחיל להסתיר אותה. בישראל לא נראה סהר דק, אבל הירח יסתיר כמחצית מהשמש. בשיא הליקוי יהיה בבירור פחות מואר מאשר צהרי יום רגיל.

האזורים בהם יראה הליקוי

מתי בדיוק?
בתל אביב יתחיל הליקוי בשעה 09:09, יגיע לשיא בשעה 10:41 ויסתיים בשעה 12:16.
בצפון הארץ השעות יתאחרו בדקות ספורות בלבד, ובדרום יוקדמו בדקות בודדות.
עבור מקומות אחרים בעולם מופיעים הזמנים בטבלה הזאת.

כיצד מסתכלים בבטחה אל השמש?
ראשית בטיחות: בשום מקרה אין להביט אל השמש ללא אמצעי הגנה הולמים, ובפרט לא מבעד למשקפת או לטלסקופ. האחרונים יגרמו לעיוורון מיידי וללא אפשרות שיקום!
שיטה מס' 1 - תצפית ישירה מבעד לזכוכית ריתוך מספר 14 לפחות (מעבירה בערך 3 מיליוניות מעוצמת האור הפוגע בה). זכוכיות כהות אחרות, זכוכית מפוייחת, פילם (אם עדיין יש כזה דבר), משקפי שמש ושאר מסננים מאולתרים אינם מתאימים לצפייה בשמש כי הם מעבירים יותר מדי מהקרינה!
שיטה מס' 2 - הקרנה דרך נקב. עדיף לביצוע בחדר עם חלון הפונה דרומה שממנו רואים את השמש בצהריים, ולא בחוץ, כי את החדר אפשר להחשיך. מחזיקים מול השמש לוח אטום ודק (בריסטול, למשל) שבו נקב סיכה אחד. מול הלוח, בצידו הנגדי לשמש, יש להחזיק לוח חלק שישמש כמשטח צפיה. את המרחק הנכון להחזיק את משטח הצפיה צריך לגלות לבד - לקרב אל הלוח המנוקב ולהרחיק עד שמקבלים את דמות השמש באופן ברור. שימו לב שככל שהנקב קטן יותר, הדמות המוקרנת תהיה חדה יותר, אולם גם חשוכה יותר, ולכן בחוץ יהיה קשה מאד להבחין בה. ככל שנרחיק את משטח הצפייה תהיה הדמות המוקרנת גדולה יותר, אבל גם חלשה יותר, כי זה בעצם פיזור של אותה כמות אור על פני שטח רב יותר.
שיטה מס' 3 - הקרנה בעזרת משקפת או טלסקופ. השיטה המועדפת עלי, אבל היא דורשת הצבת הכלי האופטי על גבי חצובה, ומדי כמה דקות לכוון מחדש כדי לפצות על תזוזת השמש בשמים (למעשה תנועת סיבוב כדור הארץ). רצוי לחבר קרטון אל המשקפת או הטלסקופ כך שרק העדשה הקידמית תבלוט דרכו, ובאופן זה להטיל צל על משטח הצפיה. מרחק משטח הצפיה צפוי להיות בסביבות מטר אחד אבל צריך לנסות עד שמקבלים דמות חדה. רצוי גם שמשטח הצפיה יהיה חלק ולבן.
הנה מאמר בנושא מהמגזין Sky&Telescope.

אשמח מאד לקבל תגובות על חווית התצפית שלכם בליקוי.
עד אז - שימרו על העיניים, ושיהיו לכולנו שמים צלולים ונטולי עננים.