מסה קריטית

מה זה חם בפנים, קר בחוץ, ומקיף את שבתאי?

2012-02-09T22:18:00.000+02:00

התמונה הבאה הופיעה השבוע באתר התמונה האסטרונומית היומית APOD (הכניסו למועדפים או צרפו ל- RSS שלכם. אתם תודו לי על כך):

לחצו להגדלה. כדאי לכם, זה בחינם!
קרדיט לצילום: Ciclops, SSI, JPL, ESA, NASA, Gordan Ugarkovic

זהו אֶנקֶלַדוּס, אחד מירחיו הרבים של שבתאי, כפי שצולם על ידי החללית הרובוטית קאסיני.מלבד יופיה הזר והמרתק, מכילה תמונה זו כמה הפתעות.

ראשית, מדוע הצד השמאלי של אנקלדוס מואר, כשבבירור אור השמש מאיר רק את צידו הימני והרחוק?
באותה בעיה נתקל מי ששאל את עצמו כיצד רואים לפעמים את צידו המוצל של הירח, והתשובה זהה: האור מגיע מכוכב הלכת הקרוב. אנקלדוס מואר על ידי האור המוחזר משבתאי, והירח שלנו מואר מהאור החוזר מפני כדור הארץ.
בעניין זה, אנקלדוס מחזיק באחד השיאים במערכת השמש. אחוז האור המוחזר מפניו (תכונה שנקראת "אַלבֶּדוֹ", Albedo) הוא הגדול ביותר בכל מערכת השמש, ועומד על מעל 90%, כלומר שהוא סופג פחות מ- 10% מהאור שפוגע בו, ומחזיר את השאר. אנקלדוס מחזיר כל כך הרבה אור כי הוא מצופה בשכבת קרח.
לצורך השוואה, האלבדו של הירח שלנו הוא בסביבות 13% בלבד, כלומר שהוא כמעט ולא מחזיר אור. הסיבה שהירח בוהק כל כך בשמיים היא רק בגלל קירבתו אלינו.

ההפתעה השניה היא הגייזרים שבתחתית התמונה. אנקלדוס מתיז מתוכו סילונים של מים חמים, שלא רק אחראיים לכך שלמעשה יש לו סוג של אטמוספירה מקומית באזורים ה"פעילים", אלא שככל הנראה הם נסחפים למסלול סביב שבתאי ובזכותם קיימת טבעת E, שהיא אמנם דלילה מאד, אבל פרושה על פני שטח עצום.

ירחים שזורים בטבעות - לגמרי לא במקרה.
Credit: NASA

אנקלדוס הוא ירח זעיר, קוטרו הממוצע 500 קילומטרים בסך הכל. זה מספיק כדי שתהיה לו צורת כדור, אבל לא מספיק כדי לשמור לעצמו אטמוספירה. השאלה האמיתית היא למה אנקלדוס חם מבפנים (המים החמים הרי מגיעים במפנים), והאם יש אוקיינוס (נוזלי כמובן...) מתחת למעטה הקרח בדומה לסברה לגבי הירח אירופה של צדק.
להבדיל מגופים גדולים כמו כדור הארץ, שמסוגלים לשמור על חומם הפנימי למשך מיליארדי שנים, גופים קטנים יאבדו את החום הבראשיתי שלהם (אם בכלל היה כזה) מהר יחסית. גוף קטן ממדים שנוצר עם מערכת השמש עשוי להיות חם מסיבות אחרות, התפרקות איזוטופים רדיואקטיביים או חיכוך פנימי כתוצאה מלחצי גיאות. אנקלדוס כנראה "סובל" משני האפקטים.

אוקיינוס חם מתחת לפני השטח הוא עניין מסקרן מאד, כי התנאים שבו עשויים להיות כאלה שמאפשרים קיום חיים, והגייזרים העצומים הללו הם בהחלט הופכים אותו למקום מעניין אפילו יותר מהירח אירופה, למרות שהוא רחוק וקטן הרבה יותר.

נפלא בעיני המגוון העצום של עולמות במערכת השמש שלנו. לכל כוכב לכת, ירח או אסטרואיד יש תכונות מיוחדות משלו, ותעלומות רבות שצריך לחקור. מה לעשות שאחת התכונות של הגזע האנושי היא הצורך להתאים את כל מה שקיים לתבניות עם מכנה משותף ולתת להן שם.
על כך אני אומר - יחי היוצא מהכלל.

יום הולדת על מאדים

2012-01-24T22:35:00.002+02:00

לפני שמונה שנים בדיוק, נחת הרכב MER-B, או בשמו המוכר יותר, אופורטיוניטי, על אדמת מאדים.
הרכב תוכנן למשימה בת 90 ימים של נסיעה איטית וסקירת השטח בקרבת מקום הנחיתה.

סמל המשימה
Credit: NASA

שמונה שנות שירות הן יותר מפי- 32 ממשך המשימה שתוכנן, וצוות המשימה ב- JPL הפיקו לכבוד המאורע סרטון קצר הממחיש את גודל ההישג הטכנולוגי והמדעי:

אופורטיוניטי נח כרגע על מדרון הפונה צפונה, כדי להפנות את הלוחות הסולריים שעל גבו בכיוון מיטבי לשמש, שבעונה זו עולה נמוך מאד. הלוחות הסולריים מכוסים בשכבה של חול ואבק, וההספק החשמלי שמופק מהם עלול שלא להספיק לפעילות בחודשים הקרובים.

צילום פנורמה עצמי של אופורטיוניטי, המראה את האבק המכסה את הרכב (לחיצה להגדלה)
Credit: NASA/JPL/Cornell

הרכב הרובוטי הראשון שנסע על מאדים היה סוג'ורנר (Sojourner), שסיים את חייו לאחר שהסוללה שלו הפסיקה לפעול. השני היה ספיריט, שנחת שלושה שבועות לפני אופורטיוניטי, וסיים את חייו לפני שנתיים לאחר שהלוחות הסולריים שלו התכסו באבק וחול. באוגוסט השנה ינחת הרכב קיוריוסיטי על מאדים, והוא ייצר לעצמו חשמל באמצעות החום המופק בהתפרקות איזוטופ רדיואקטיבי, כי מסתבר שאי אפשר לסמוך על מקורות חשמל פשוטים במאדים.

לפחות עד שיגלו שם עמדת הטענה של בטר פלייס.

תחזית ל- 2012

2012-01-18T18:35:00.000+02:00

קשה שלא להתייחס לנבואות סוף העולם בפתיחת שנת 2012, אז הנה ההתייחסות שלי - סוף העולם יתרחש בשנת 2012 באותה סבירות כמו בכל שנה ובכל תאריך אחר.
נבואות מכל סוג הן פרשנות קלוקלת במקרה הטוב, ותרמית מרושעת במקרה הגרוע. אני לא קורא לכם להתעלם ממנבאי שחורות, אלא להיפך - הקשיבו להם וזכרו היטב מיהם ומה המסר שלהם, כדי שכאשר ייפקע המועד בו נקבו תוכלו להצביע עליהם ולצחוק במקרה הטוב, או לתבוע אותם על הונאה במקרה הטוב יותר.

בהקשר הזה אני רוצה לספר על תכנית הרדיו המשובחת "דוקטור למה - הלמה היחידה שהיא גם דוקטור" (המשודרת ברדיו 1מ', רדיו הטכניון, יש דבר כזה). את התכנית מגיש ידידי רועי צזנה שעשוי להיות מוכר לכם מהבלוג "מדע אחר", והיא עוסקת במדע, היסטוריה ופילוסופיה מנקודות מבט שונות ומשונות.
בתכנית הספקתי להתראיין בשני פרקים שונים - על ערים בחלל, ועל כוכב הלכת הדמיוני ניבירו שמקושר לתחזיות סוף העולם.

ב- 6 בפברואר, באירוע לכבוד סיום עונת השידורים הראשונה של "דוקטור למה", יתכנסו כמה מהמרואיינים שהשתתפו בתכנית, ובינהם גם אנכי, להרצאות קצרות הקשורות לצפוי לנו (או לא צפוי לנו) בשנת 2012.
ההרצאה שלי מתוארת כך: נבואות חורבן לשנת 2012: התפרצויות שמש, היפוך קטבים, סופרנובה קרובה, חורים שחורים ונייטרינו מוטנטים. כן. נייטרינו מוטנטים.
האירוע יתקיים בחמד"ע בתל-אביב, ואתם כמובן מוזמנים. הכניסה חופשית אך רצוי להרשם מראש.

ובונוס למי שקרא עד הסוף: תחזיות מדוייקות מעבר לכל ספק לשנת 2012.

______________________________
קרדיט ללוגו של "דוקטור למה": אביב אור

השמיים נופלים!

2012-01-12T20:30:00.000+02:00

בתחילת נובמבר 2011 שיגרה סוכנות החלל הרוסית חללית רובוטית שאמורה היתה להגיע למאדים. במקום זאת, היא הולכת ליפול ללא שליטה חזרה לכדור הארץ, וטרם ידוע היכן היא תיפול. פוֹבוֹס-גרוּנט, זוכרים? אם לא, תוכלו לרענן את זכרונכם על המשימה, על הכשלון, ועל ההודאה בכשלון.

Credit: Space.com

ובכל זאת, תקציר האירועים:

פוֹבוֹס-גרוּנְט היתה משימת חלל שאפתנית מכל בחינה – היא תוכננה להתקרב למאדים, לשלח מתוכה את הלווין הסיני הראשון למאדים, לנחות על אחד משני ירחיו הזעירים של מאדים, פוֹבוֹס שמו, לאסוף דוגמאות מאדמתו של הירח פובוס, להטיס את החומר שנאסף חזרה לכדור הארץ, ולנחות בשלום. מעולם בתולדות חקר החלל לא נערך מבצע כמו זה, ובשביל סוכנות החלל הרוסית היתה זו אבן דרך חשובה שמשמעה חזרתה של רוסיה לקבוצה הייחודית של מדינות שלהן משימות חלל מדעיות. למעט ניסיון כושל של שיגור משימה למאדים ב- 1996, ולמעט טיסות לתחנת החלל הבינלאומית, רוסיה מחוץ למשחק חקר מערכת השמש זה יותר מעשרים שנה. שווה להזכיר שהמשימה האחרונה שלה, בסוף שנות ה- 80, היתה ניסיון לנחות על פובוס, אך הנחתת הפסיקה לתפקד ממש לפני הנחיתה. לאור ההצלחה ההיסטורית של רוסיה הסובייטית להנחית את החללית הראשונה על מאדים בראשית שנות ה- 70, רצף הכשלונות עגום אף יותר.

פובוס-גרונט שוגרה ב- 8 בנובמבר 2011 מבסיס החלל בבאיקונור שבקזחסטן, על גבי טיל מסוג זנית, ונכנסה למסלול סביב כדור הארץ. לאחר זמן קצר במסלול זה, מנועי החללית היו אמורים להתחיל לפעול, כדי לשחרר אותה מכוח המשיכה של כדור הארץ ולהביא אותה למאדים. שלב זה של המשימה מעולם לא התרחש.

כארבע שעות לאחר השיגור התחילו להגיע דיווחים על כך שפובוס-גרונט עדיין באותו מסלול, כלומר שהתמרון לא התבצע. סוכנות החלל הרוסית מסרה שהיו בעיות לקלוט את החללית ושכנראה היא נכנסה למצב-בטוח, מצב אליו נכנסת החללית במקרה של זיהוי אוטומטי של תקלה. מקורות רוסיים בלתי רשמיים הודיעו שהטלמטריה, המידע שהחללית משדרת למרכז הבקרה ובו דיווח על מצבה, מתקבלת באופן מקוטע, דבר שמעיד על כך שהחללית כנראה מסתחררת ללא שליטה. במצב זה גם די ברור שאספקת החשמל איננה רציפה, ושמערכות החללית אינן דולקות באופן קבוע, מצב שמקשה עוד יותר ליצור איתה קשר.

חודש מאוחר יותר, לאחר שניסו לשדר הוראות חדשות לחללית בכל דרך שניתן, הרימו לבסוף אנשי משימת פובוס-גרונט את ידיהם. בהודאה רשמית נמסר שאפסו הסיכויים לחלץ את החללית הכושלת, וכל שנשאר הוא לבצע הערכת סיכונים לגבי הכניסה לאטמוספירה. המסלול שבו מקרטעת החללית סביב כדור הארץ הולך ודועך בגובה עקב חיכוך עם שולי האטמוספירה. חיכוך זה הוא כוח קטן ביותר, אבל מספיק כדי להאט את החללית ולגרום לה לאבד גובה בקצב הולך וגובר. כאשר תגיע לשכבות האטמוספירה הצפופות יותר, בגובה 150 קילומטר בערך, קצב הנפילה יתעצם במהירות והיא תיפול תוך פחות מיממה.

חלליות נכנסות לאטמוספירה במהירות גבוהה מאד, כי המהירות המסלולית שלהן היא בערך 8 קילומטרים בשניה. החיכוך הרב באטמוספירה יוצר חום שמבנה החללית לא מסוגל לעמוד בו (אלא אם היא מתוכננת לכך), והיא מתפרקת לרסיסים זעירים שמתאדים כמעט לחלוטין בגלל החום.

זוכרים את הלווין UARS של נאס"א, ששקל בערך 5 טונות וחצי כשנכנס לאטמוספירה ללא שליטה? חוסר הוודאות לגבי גודל הרסיסים שיגיעו לקרקע ומיקום הנפילה הצפוי טרדו את מנוחתנו בספטמבר האחרון, עד שהלווין התרסק לבסוף באוקיינוס השקט.

הלווין UARS מחובר לזרוע הרובוטית של מעבורת החלל דיסקברי.
Credit: NASA

האם פובוס-גרונט מסכנת אותנו? התשובה היא כמובן כן, אבל במידה פחותה לאין שיעור מכל מכונית שאנחנו נוסעים בה. מצד אחד לא ניתן לקבוע עדיין היכן היא תיפול, אז אזור הפגיעה האפשרי כולל את רוב שטח כדור הארץ. מצד שני רוב רובו של שטח זה הוא ים. אולי תופתעו לשמוע, שאזורי היבשה הם ברובם הגדול לא מיושבים, כך שהסיכוי לפגיעה במקום מיושב הוא קלוש ביותר. הסיכוי שאזור הפגיעה הוא המקום בו חיים אתם, הקוראים, הוא אפסי.

סימולציות מראות שחלקים מהחללית עד משקל כולל של 200 ק"ג עלולים לשרוד את המעבר באטמוספירה ולפגוע בקרקע. החשש העיקרי הוא מטונות של דלק הידרזין שהחללית לא הספיקה לנצל. דלק רעיל זה, אם יגיע לקרקע, עלול לסכן גם אנשים שלא נפגעו ישירות. למרות זאת, הסיכוי לכך הוא קטן ביותר.
היתרון היחיד של נפילה במקום יבשתי ושרידה של חלקים שלמים מהחללית, הוא שאולי תא הניסוי שאמור היה לחזור עם דגימות אדמה מפובוס יישאר שלם. בתוכו שוכן מכל הניסוי LIFE של האגודה הפלנטרית, ובתוך המכל שורצים יצורים זעירים בעלי יכולת הישרדות מהטובות שיצרה האבולוציה. אם הניסוי הזה יחזור בשלום, אפשר יהיה להפיק משהו קטן מתוך הכשלון המהדהד הזה.

מכל ניסוי LIFE (דגם לבדיקות, לא המכל המוטס)
Credit: Bruce Betts/The Planetary Society

איך יתכן שיודעים לשגר חלליות בדיוק רב למקומות בקצה מערכת השמש, אבל לא יודעים בדיוק היכן תיפגע חללית שנכנסת לאטמוספירה? הבעיה היא שבעוד שבחלל יש כוחות שקל לנבא את השפעתם לפחות באופן גס, האטמוספירה היא סיפור שונה לגמרי. הצפיפות שלה משתנה ממקום למקום ומשעה לשעה. לקראת הנפילה של UARS היתה פעילות שמש קצת יותר חזקה מהרגיל, וזה גרם למועד הנפילה להקדים בשבוע.

כרגע ניתן לקבוע שפובוס-גרונט תיפול ביום ראשון בצהריים, פלוס-מינוס יום. מאחר והיא מקיפה את כדור הארץ מספר רב של פעמים כל יום, אז עדיין אין ידיעה ברורה היכן היא תיפול.
בתחילת החודש היו דיווחי עיתונות על התרסקות באפגניסטן, אבל זה כמובן מופרך לגמרי. לא ניתן יהיה לקבוע במדוייק כל כך עד ליום ההתרסקות.

נכון ליום שישי 13/1 בשעה 20:00 (שעון ישראל), נראה שמועד ההתרסקות יהיה סביב יום ראשון 15/1 בשעה 21:00. אם הנפילה תהיה בדיוק בזמן זה, מקום הפגיעה יהיה במרכז האוקיינוס האטלנטי על קו המשווה. אבל זה לא יהיה בדיוק בזמן זה.
הרגישות לזמן היא גדולה מאד. אי הוודאות הוא בסדר גודל של שעות, ובשעה אחת החללית מקיפה שלושה רבעים מהיקף כדור הארץ, כלומר שמקום הפגיעה יכול עדיין להיות כל מקום אחר.

בינתיים סיבת הכשלון עדיין בחקירה, ואת דו"ח הבדיקה נדרש להגיש עד ה- 26 בינואר. בין לבין כבר ישנן האשמות לכיוונים שונים ומשונים.

עדכונים בזמן-אמת יתווספו בעיקר בדף הפייסבוק של "מסה קריטית".

שני כנסים על חלל

2012-01-06T16:21:00.000+02:00

שני כנסים בנושאי חלל יתקיימו החודש, וזה כמובן דבר טוב.

הראשון - הכנס השנתי של האגודה הישראלית לאסטרונומיה. לפי התוכניה יהיו הרצאות על הירח, כוכבי לכת, סופרנובות ועוד. נשמע מעניין.

הכנס ייערך ביום שישי 20/1 באשכול פיס אהל-שם ברמת גן. הכנס פתוח לקהל הרחב (פרטים נוספים).

השני - כנס החלל הבינלאומי ע"ש אילן רמון, המאורגן ע"י מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל.
הכנס ייערך בימים ראשון ושני 29-30/1 בבית חיל האוויר בהרצליה. נדרשת הרשמה מראש (פרטים נוספים).

מלבד הרצאות של נציגים בכירים מסוכנויות החלל הגדולות בעולם, יהיו גם הרצאות של אסטרונאוטים, של נציגי תעשיות החלל המקומיות ושל אנשי אקדמיה. ההרצאות יעסקו בתחום החלל בהיבטים של מדע, תעשייה, כלכלה, בטחון וחינוך.

אני מתכנן להגיע לשני הכנסים. אם אתם מגיעים, גשו להגיד שלום!

חדשות מערכת השמש - ינואר 2012

2012-01-03T23:56:00.000+02:00

בשנת 2012 לא תשוגרנה משימות לחקר מערכת השמש, אבל זה כלל לא אומר שלא יהיה אקשן! מעל 20 משימות ממשיכות לחקור או לנוע בדרך ליעד המחקר שלהן, וכמה מהן צפויות לרגש אותנו במיוחד, כמו למשל התאומות גרייל שנכנסו למסלול סביב הירח בכניסת השנה החדשה ויבצעו את משימתן במהלך השנה. המאורע השמח הזה ילווה בסיום המאכזב של משימת פובוס-גרונט, שצפויה ליפול לאטמוספירת כדור הארץ באמצע חודש ינואר.
אירועים שמחים יותר יקרו בהמשך השנה - קאסיני תבצע מעברים בגובה נמוך מאד (כ- 75 ק"מ) מעל אנקלידוס, אחד מהירחים הקטנים של שבתאי, בחודשים מרץ, אפריל ומאי. לאחר מכן תשנה את מסלולה כדי לצאת ממישור הטבעות של שבתאי בו היא שוהה כבר למעלה משנה.
בחודש יולי תשלים הגשושה DAWN את משימתה סביב האסטרואיד וסטה, ותתחיל לעשות את דרכה לעבר כוכב הלכת הננסי צרס.
ב- 6 באוגוסט תתבצע הנחיתה המסובכת, ונקווה שגם המוצלחת, של הרכב הקרקעי קיוריוסיטי על אדמת מאדים.

בינתיים, 12 חלליות משדרות מידע מדעי שנאסף מרחבי מערכת השמש: מסנג'ר מכוכב חמה, וונוס אקספרס מנוגה, LRO, צ'אנגאי-2 והזוג ארטמיס מהירח, אודיסיי, MRO, מרס-אקספרס ואופורטיוניטי ממאדים, ושתי הגשושות וויאג'ר בקצה מערכת השמש. שבע חלליות נוספות משייטות בשלווה למטרותיהן העתידיות: ג'ונו, רוזטה, ניו-הורייזנס, אקצוקי ואיקרוס. שתי חלליות אחרות, אייס ודיפ-אימפקט/אפוקסי, סיימו את משימתן זה מכבר וממתינות להוראות להמשך.
מלבד כל אלה ישנן עוד משימות רבות אחרות שחוקרות את השמש, את כדור הארץ ואת מסתרי היקום שמחוץ למערכת השמש, אך הן אינן מופיעות בסקירה זו.

לחץ/לחצי להגדלה
Credit: Olaf Frohn

עדכונים לגבי כל משימות חקר מערכת השמש מעבר לקיפול.

חקר כוכב חמה:

מסנג'ר (Messenger) נכנסה למסלול סביב כוכב חמה במרץ 2011. בחודש שעבר הודיעה נאס"א שמשימה זו נבחרה לקבל הארכה של שנה, כלומר עד מרץ 2013, תקופה שבמהלכה צפויה להתגבר פעילות השמש ולכן מדידות השדה המגנטי סביב כוכב חמה צפויות להפיק מידע מעניין וייחודי. הרצאה מקיפה ומעניינת על ממצאים של משימה זו בכוכב חמה הוצגה בכנס AGU בחודש דצמבר (זהירות - הרצאה מקצועית). גלריה של תמונות נבחרות שצילמה מסנג'ר השנה נמצאת כאן.

חקר נוגה:

Credit: ESA

וונוס אקספרס (Venus Express) מקיפה את נוגה ומבצעת צילומים ואיסוף נתונים מאז 2006. המשימה שלה הוארכה לאחרונה עד 2014. לדאבוני אין בדף הבית של המשימה עדכונים שוטפים ומידע נוח לשימוש ציבורי. הדבר הכי קרוב לזה הוא פודקאסט שמתאר הישגים מסויימים של המשימה, אבל אין לי פנאי לבדוק עד כמה זה מעניין או רלוונטי. אני תוהה אם ESA (סוכנות החלל האירופאית) פשוט לא עוסקת בנגישות המידע לציבור כמו נאס"א.

חקר הירח:

זוג החלליות במשימת גרֵייל (GRAIL) נכנסו למסלול סביב הירח ב- 31 בדצמבר וב- 1 בינואר. בחודש מרץ תתחיל המשימה שלהן - מדידת שדה הכבידה של הירח מגובה של 50 ק"מ. אחרי ליקוי הירח בחודש יוני, יחליפו השתיים מקומות זו עם זו, ויתחילו בסיבוב מדידות שני, הפעם מגובה של 25 ק"מ בלבד. המשימה תסתיים בדצמבר 2012 בריסוק שתי החלליות על פני הירח. פירסמתי לאחרונה פוסט בנושא זה.

Lunar Reconnaissense Orbiter או בקיצור LRO.
בחודש האחרון פורסם קובץ תמונות נוסף בהפרדה גבוהה של אתרים על הירח. הקובץ מכיל מעל 80,000 צילומים, הכוללים גם תמונות מלפני מספר חודשים, כאשר החללית עברה למסלול אליפטי שהנקודה הנמוכה ביותר בו היתה בגובה של 25 ק"מ מעל פני הקרקע. מסלול זה איפשר צילומים ברזולוציה של 25 ס"מ, כך שאפשר היה לזהות פריטים שהשאירו אחריהם האסטרונאוטים שנחתו על הירח בתכנית אפולו.

צ'אנגְאִי-2 (Chang'e-2) ממוקמת בנקודת שיווי המשקל L2 במערכת כדור הארץ והשמש מאז אוגוסט האחרון, לאחר שסיימה את משימת הירח שלה. על פי סוכנות החלל הסינית תישאר החללית במקום זה במשך שנה. היא לא באמת חוקרת את הירח כרגע, אבל אני משאיר אותה כאן עד שיהיה ברור מה בדיוק היא עושה.

זוג החלליות ארטמיס (ARTEMIS) הן שתיים מתוך חמש חלליות שהיוו את משימת THEMIS לחקר המגנטוספירה של כדור הארץ. השתיים נשלחו לירח לחקר השפעתו על השדה המגנטי של השמש מנקודת L2 במערכת כדור הארץ והירח. המשימה שלהן תימשך עוד שבע שנים.

חקר מאדים:

הרכב הקרקעי אופורטיוניטי (Opportunity) נמצא כיום במדרון הצפוני של רכס קייפּ יורק. זוהי עונת אמצע הסתיו בחצי הכדור הדרומי של מאדים, והמשטחים הסולריים של אופורטיוניטי מפיקים מעט מאד חשמל בגלל שהשמש כבר לא מתרוממת גבוה בשעות היום. הרכב נמצא בשיפוע כדי להייטיב את זוית המשטחים הסולריים אל השמש. המשמעות היא שלא צפויה הרבה פעילות שלו בחודשים הקרובים, עד אחרי שיא החורף.
הנה תמונה עדכנית לתאריך 30/11/2011 המציגה את המיקום והמסלול שעבר בחודשים האחרונים.

מרס אוֹדיסֵיי (Mars Odyssey) היא החללית הותיקה ביותר שעדיין פעילה סביב מאדים (מתחילת 2002). היא נושאת מכשיר בשם THEMIS (במקרה אותם ראשי תיבות, אין קשר למשימת ARTEMIS) המצלם באור נראה ובתת-אדום, ואלו התמונות האחרונות שלו. ראו את התמונה הזאת, המראה זרימה קפואה של הקרקע המאדימית אי אז בעבר. כדי לקבל תובנות לגבי גיל פני השטח (מתי התרחשה הזרימה), הגדילו את התמונה - אפשר לראות שאיזור הזרימה זרוע באינספור מכתשים בגדלים שונים. זה מוכיח שהזרימה קפאה במצב זה לפני עידנים.

Credit: ESA

מרס אקספרס (Mars Express) נושאת מכשיר ששמו MARSIS, שמבצע סריקת מכ"ם של פני השטח ומה שמתחת להם במאדים. צוות MARSIS סיים לאחרונה סקר בן חודשים רבים של איזור הקוטב הצפוני של כוכב הלכת, והשיג מידע רב על מבנה והרכב הקרקע. הסקר הסתיים למרות תקלה שהופיעה ביחידת הזיכרון שלה, אירוע שהכניס את החללית למצב חירום לתקופה מסויימת. הצלחה מרשימה לצוות ההפעלה של החללית! הצד הפחות טוב הוא שבעקבות התקלה, כמעט ולא מתאפשר להפעיל את מצלמת השדה הרחב של החללית (Mars Webcam).

Mars Reconnaissense Orbiter או בקיצור MRO מתעדת גם את מזג האוויר במאדים באמצעות מכשיר בשם MARCI, המצלם את כל כוכב הלכת בשבעה אורכי גל שונים (חמישה בתחום האור הנראה ושניים בעל-סגול). בשבוע האחרון של דצמבר הופיעה סופת אבק גדולה בחצי הכדור הדרומי במאדים וכעת עוקבים אחרי התפתחותה. במקביל מפיקה מצלמת HIRISE תמונות נוספות בהפרדה גבוהה כמו לדוגמה זו, המתארת מכתש בקוטר קילומטר, שנחשב טרי יחסית על פי שלמות שכבות החומר שנהדף ממקום הפגיעה. אלפי התמונות נגישות בקטלוג הזה.

חקר חגורת האסטרואידים הראשית:

החללית Dawn ממשיכה להקיף את האסטרואיד הגדול וֶסטָה, כרגע בגובה ממוצע של 180 ק"מ. האסטרואיד כבר ממופה כולו, אבל ככל שהיא יורדת בגובה נגלים יותר ויותר פרטים. צוות ההפעלה עוקב בקפדנות אחר מיקום החללית כדי לקבל מידע על שדה הכבידה של וסטה. חוץ מתמונות בהפרדה גבוהה, מודדת הגשושה גם את קרינת הגמא ואת שטף הנויטרונים המגיעים מאדמת האסטרואיד, עדויות להרכב הכימי שלו. לאחר שהמיפוי הנוכחי (בגובה הזה) יסתיים, תתחיל החללית לטפס בגובה ולבצע סריקה נוספת לפני הקרקע של האסטרואיד הגדול. בתחילת הקיץ תוכל החללית לצלם את אזור הקוטב הצפוני, שהיה שרוי בצל עד כה. בחודש יולי 2012 תעזוב Dawn את וסטה, ותצא לפגוש את כוכב הלכת הננסי צֶרֶס, הגוף הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים הראשית. פרטים נוספים ביומן המשימה.

חקר שבתאי:

הגשושה קאסיני (Cassini) ממשיכה במשימתה המורחבת (פעם שנייה). בחודש דצמבר חלפה קאסיני סמוך לירחים דִּיוֹנֵה וטיטאן וצילמה כמה תמונות יפהפיות באמצעות מצלמת השדה הצר. השנה מתוכננים שלושה מעברים סמוך לירח הגדול טיטאן בינואר ופברואר, שיביאו אותה למעברים בגובה נמוך-עד-כאב (כ- 75 ק"מ בלבד) מעל הירח אנקלידוס במרץ, אפריל ומאי. ב- 22 במאי, מעבר סמוך לטיטאן יעביר אותה למסלול נטוי מעל מישור הטבעות של שבתאי. שוב יהיו צילומי טבעות (ולא "סתם" קו), אבל מצד שני הרבה פחות ירחים למשך השנה-וחצי הבאות. המטרה היא לבצע מדידות מעל חצי הכדור הדרומי והחשוך של שבתאי.

חלליות בדרכים:

Credit: CNES

אלה הם כנראה הימים האחרונים של החללית פובוס-גרונט (Фобос-грунт) בחלל, לאחר שאפסו הסיכויים להשיבה לפעולה, ונסיונות ההחייאה פסקו. כנראה שבסביבות ה- 17 בינואר היא תיפול דרך האטמוספירה, שתפרק ותאדה את רובה, ורק שרידים יגיעו לקרקע. אין שום יכולת להעריך בשלב זה היכן יפלו השרידים, אבל סיכויי הנזק לעצמים על הקרקע או לבני אדם הוא נמוך מאד. עדכונים למועד ומיקום הכניסה לאטמוספירה, וכן מידע למעוניינים לצפות בחללית - עקבו אחר PhG_Reentry@ בטוויטר.

הרכב הקרקעי הגדול קיוריוסיטי (Curiosity), שנקרא גם MSL, נמצא כעת כ- 152 מיליון קילומטרים ממאדים. הוא מתוכנן לנחות ב- 6 באוגוסט 2012 בשעה 08:00 (שעון ישראל) במכתש גייל שבחצי הכדור הדרומי. באתר הנחיתה תהיה זו שעת אחר-צהריים בשלהי עונת החורף.

ג'וּנוֹ (Juno), ששוגרה בחודש אוגוסט תגיע לצדק ביולי 2016. בינתיים היא מתרחקת מאיתנו, ובחודש האחרון חלפה על פני מסלול מאדים. היא תמשיך להתרחק עוד זמן מה עד שתעצר ותיפול חזרה לכיוון השמש, תחלוף בדרך (בקיץ 2013) קרוב לכדור הארץ, שיאיץ אותה חזרה במעלה מערכת השמש לכיוון צדק.

ניו-הורייזנס (New Horizons) עדיין בדרך לפלוטו, הירח כארון ולעצמים נוספים בחגורת קייפר. וכך זה יימשך עד המפגש בקיץ 2015. החודש מפעילים את החללית לבדיקות שגרתיות כדי לוודא שהכל עדיין בסדר, ומשכיבים אותה לישון מחדש. בינתיים אתם מוזמנים לעזור לצוותי המחקר לחפש שביטים בחגורת קייפר בתוך מיליוני התמונות שצולמו. יתכן ששביט שתזהו יהיה מתאים לביקור של החללית בעוד מספר שנים.

החללית אפוקסי (EPOXI), או בשמה המקורי דיפ-אימפקט (Deep Impact) ממתינה לאפשרות הארכת משימתה ליעד חדש. בינתיים שינו את המסלול שלה במידה קטנה מאד (גם כך לא נשארו יותר משני קילוגרמים של דלק), שתביא אותה בינואר 2020 לקירבתו של אסטרואיד קטן בעל השם הקליט 2002GT. משתלם למחזר!

Credit: JAXA

החללית היפנית הנכה אקצוקי (Akatsuki) במסלול סביב השמש לאחר שפיספסה את ההזדמנות להיכנס למסלול סביב נוגה. לאחר המתנה של מספר שנים תהיה לה הזדמנות למפגש נוסף עם נוגה בשנת 2015.

Credit: JAXA

איקרוס (Ikaros), עפיפון החלל היפני, חלף בחודש שעבר על פני מסלול נוגה. משימת הניסוי הזו עלתה בהרבה על הציפיות, וכעת זהו כנראה הסוף שלו. המרחק הרב מקשה מאד לקלוט את אותות הרדיו החלשים שהוא משדר, ונכון לסוף חודש דצמבר ניתק הקשר לחלוטין. בכל מקרה מטרות המשימה כבר הושגו, כך שזה לא יהיה אובדן משמעותי.

Credit: ESA

החללית האירופאית רוזטה (Rosetta) תגיע ליעדה, השביט צ'וּרִיוֹמוֹב-גֶרַסִימֶנְקוֹ בעוד קצת יותר משנתיים וחצי. בינתיים החללית מתנמנמת לה והיא תתקשר רק בתחילת 2014, מספר חודשים לפני המפגש (והנחיתה!) עם השביט.

החללית אַייס (ICE) בדרכה חזרה לקירבת כדור הארץ, ותגיע לשכונה ב- 2014. טרם הוחלט מה יהיה המשך משימתה (בתקווה שיהיה המשך). אפשרות אחת היא להכניסה שוב לנקודת שיווי המשקל בין כדור הארץ לשמש להמשך תצפיות על השמש. אפשרות נוספת היא שימוש בכבידת כדור הארץ למפגש עם השביט ווירטאנן (Wirtanen) ב- 2018.

וויאג'ר 1 ו- 2 (Voyager) ממשיכות בעוז קדימה לשולי מערכת השמש. למעוניינים, אפשר לקרוא דיווחי טוויטר של וויאג'ר 2, שמדווחת גם על אחותה וויאג'ר 1 מדי יום.

אני מאחל שנת גילויים מאתגרת ומדהימה לכולנו, והמון הצלחה לכל צוותי ההפעלה והצוותים המדעיים שמלווים משימות מופלאות אלו.
_________________________________________
קרדיט לתמונות: NASA/JPL, אלא אם צוין אחרת.
תודה מיוחדת ל- Emily Lakdawalla מהאגודה הפלנטרית על מתן הרשות לשימוש בחומרים מבלוג האגודה, ול- Olaf Frohn על הרשות להשתמש בתמונת מצב המשימות הפלנטריות.

מחול הלבנה

2011-12-29T01:40:00.000+02:00

זוג החלליות גְרֵייל מגיע לירח לאחר מסע ארוך של כמעט ארבעה חודשים בחלל.
ביום שבת וביום ראשון תכנסנה השתיים בזו אחר זו למסלול סביב הירח, ולאחר שלושה חודשים של התארגנות, ניסויים וכיולים יתחילו את משימתן - מיפוי שדה הכבידה של הירח. המידע שיופק יאפשר להסיק על המבנה הפנימי של הירח וכך על תהליכי היווצרותו.

החלליות לפני ההתקנה על המשגר
Credit: NASA/JPL-Caltech/LMSS

אחת התעלומות הקשורות למבנה הירח היא השוני בין הצד הקרוב לכדור הארץ לבין הצד הרחוק. אם נביט במפה הטופוגרפית הבאה, המראה בצבעים את הבדלי הגובה של פני השטח יחסית לגובה הממוצע (אדום/לבן=גבוה, כחול/סגול=נמוך), נראה בקלות שכל האתרים הגבוהים נמצאים בצד הרחוק, והסיבה לכך איננה ידועה לנו.

מפה טופוגרפית של הירח: מימין הצד הרחוק, משמאל הצד הקרובCredit: NASA/GSFC/MIT/LOLA

החלליות ינועו במבנה, זו אחר זו באותו מסלול, וישדרו אות אחת לשניה כדי למדוד את המרחק בינהן. רזולוציית המדידה היא עשירית מיקרון, כלומר עשירית-מיליונית המטר! כשהן באותו מסלול, המרחק בינהן אמור להיות ידוע מראש, אבל הבדלים בין כוח הכבידה הממוצע של הירח לבין הכוח שיופעל על החלליות כתוצאה מהאזור שהן חולפות מעליו יגרום לכך שהמהירות שלהן תשתנה, ובעקבות זאת המרחק, ואת זה הן תמדודנה.
כך נוכל ללמוד על שדה הכבידה שסביב הירח ובמיוחד בצידו הרחוק, שם מעולם לא נערכו מדידות מסוג זה.

הטיסה של שתי החלליות תהיה בגובה של 25 עד 50 קילומטרים בלבד מעל פני הקרקע, מרחק שיביא למיפוי מפורט מאד, ובמסלול קוטבי (מעל הקטבים) כך שכל פני הירח ימופו עד תחילת חודש יוני. ~~בתקופה זו יחלוף מסלול הטיסה בתוך צל הירח לשעות ממושכות שבהן השתיים תלויות באנרגיית המצברים שלהן~~ [המשפט האחרון שגוי, ראו תיקון למטה]. לכן יפעילו את מנועי החלליות כדי להגביה את המסלול לגובה של מעל 300 קילומטרים, שם משך השהייה בצל יהיה קצר יותר.
אם המיפוי יסתיים בהצלחה עד תחילת יוני, והמצברים יחזיקו מעמד, תיתכן הארכה של המשימה למיפוי נוסף שיימשך עד סוף דצמבר.
בכל מקרה, לאחר שתסתיים המשימה, צפויות השתיים להתרסק במכוון על אדמת הירח. פשוט כדי לא להשאיר גופים ללא שליטה במסלול.
הכניסה של גרייל-A למסלול סביב הירח תהיה בליל שבת 31/12 בשעה 23:21 (שעון ישראל, UTC+2), ושל גרייל-B בלילה שבין ראשון ושני בשעה 00:05 (שעון ישראל). כל אחת מהחלליות תפעיל את המנוע הראשי שלה למשך 40 דקות לצורך התמרון. אם בגלל תקלה כלשהי אחת מהן לא תצליח לבצע את התמרון, היא תצטרך להמתין עד אפריל להזדמנות הבאה.
אחרי ששתיהן תהיינה במסלול סביב הירח, יוכרזו שמותיהן החדשים, שנקווה שיהיו מקוריים יותר מאשר A ו- B.

אני אשתדל לעדכן בזמן אמת בטוויטר ובעמוד הפייסבוק, ואשמח מאד אם תצטרפו אלי.

[עדכון 29/12: מסתבר שפירשתי את הדברים באופן שגוי. ביוני יתרחש ליקוי לבנה - כל הירח וסביבתו ייכנסו לצל כדור הארץ. מצברי החלליות הללו לא תוכננו לעמוד בקור ובאי היכולת להפיק חשמל מאור השמש לזמן ממושך, ולכן המשימה תוכננה להסתיים לפני כן. היום, לאחר ומערכות החלליות נבדקו בחלל, נראה שהן תהיינה מסוגלות לעמוד במצב זה. בכל מקרה הארכת המשימה היא תלויית תקציב, אז נחכה ונראה.]

[עדכון 1/1/2012: גרייל A נכנסה למסלול אליפטי סביב הירח בדיוק על פי התכנית]
[עדכון 2/1/2012: גרייל B במסלול סביב הירח!]
________________________________________
פוסטים קשורים:
משחקי כבידה
התשובה לשאלה כבדת משקל

הדבר הגדול הבא

2011-12-28T04:12:00.000+02:00

האיכות של טלסקופ מחזיר אור (להבדיל משובר אור) מתאפיינת בקוטר המראה הראשית שלו ובטיב הייצור שלה. בשבוע שעבר הסתיים בהצלחה סבב הבדיקות הקריוגניות של מראות טלסקופ החלל ג'יימס וּוב (James Webb). הבדיקות הללו הן אחד השלבים החשובים ביותר להוכחה לקראת השלמת ההרכבה של הטלסקופ.

שליש מהמראות המרכיבות את המראה הראשית של הטלסקופ בתוך התא הקריוגני
Credit: NASA/MSFC/David Higginbotham

המראות עשויות בריליום, מתכת קלה מאד וחזקה, ומצופות זהב לגימור וטיב פני-שטח ברמה המירבית שאליה ניתן להגיע בטכנולוגיה הקיימת כיום. את המראות בודקים בתא קריוגני המדמה את תנאי החלל, כלומר בקור עז - בסביבות 248- מעלות צלזיוס, בערך 25 מעלות מעל האפס המוחלט! בתנאים אלה מוודאים שהגיאומטריה שלהן נשמרת, כך שהמאפיינים האופטיים לא יישתנו כתוצאה מהקור.
אלו אינם תנאים רגילים אפילו בחלל. הטלסקופ נועד להשקיף על היקום בתחום התת-אדום. מכיוון שכל גוף פולט חום בתחום זה של הקרינה האלקטרומגנטית, יש לשמור את האופטיקה של הטלסקופ בתנאים הצוננים ביותר, כך שהקרינה התת-אדומה הנפלטת מהמראות עצמן תהיה חלשה מאד.

טלסקופ החלל ג'יימס ווב
Credit: NASA

גופים בחלל קולטים חום גם מהשמש ומכוכבי לכת קרובים, ולכן ג'יימס ווב מצוייד בשכבות של מגן חום ובידוד שיפרידו בינו לבין השמש, והוא יוצב במרחק של מיליון קילומטרים וחצי מכדור הארץ במסלול סביב השמש, אבל כך שכדור הארץ תמיד יהיה בינו לבין השמש.
טלסקופ החלל ג'יימס ווב אמור להיות היורש של טלסקופ החלל האבל. אבל הוא לא רק יחליף אותו, אלא יהיה הרבה יותר ממה שהאבל אי פעם היה. טלסקופ החלל האבל צופה בעיקר בתחום האור הנראה, בעוד שבתחום זה אפילו אבק מסתיר את האור ומונע מאיתנו לצפות הלאה.
ג'יימס ווב, באמצעות מראה בקוטר 6.5 מטרים יוכל לצפות אל העצמים המרוחקים ביותר ביקום, לראות עצמים בלתי-נראים בתחום האור הנראה.

המראה הראשית של טלסקופ ג'יימס ווב ביחס למראה הראשית של האבל
Credit: NASA

מועד הסיום המתוכנן לפרוייקט הזה הוא שנת 2018, וזאת בהנחה שלא יבטלו אותו בגלל הוצאות עודפות כמו שניסו לפני מספר חודשים. הטלסקופ הזה הוא אחד הפרוייקטים השאפתניים והיקרים ביותר הקיימים, והציפיות ממנו גדולות מאד. זה הופך אותו גם לאחד הפרוייקטים המגניבים ביותר שאפשר לדמיין.

______________________________________________

לקריאה נוספת:

http://www.jwst.nasa.gov/index.html

השמד עולמות מיד - שאל אותי כיצד!

2011-12-25T17:45:00.000+02:00

זוכרים את הקדימון להרצאת השמדת העולמות שהעברתי בפסטיבל אייקון בסוכות?
מאז הוזמנתי על ידי קבוצה בשם "WIZE - חכמים בלילה", להעביר את אותה ההרצאה (בשינויים קלים מאד), בפאב צפוף (לא רואים אבל הרצפה מרוצפת בקהל...), והכי חשוב - הפעם היא הוקלטה בוידאו להנאתכם:

רשימה של הרצאות נוספות שלי מופיעה כאן.

פובוס-גרונט: תחילת הסוף

2011-12-14T19:30:00.000+02:00

עכשיו זה סופי - במכתב שנשלח על ידי הנהלת המכון לחקר החלל ברוסיה, לתפוצה של כל מי שהיתה לו יד ורגל במשימת פובוס-גרונט ובניסיונות השיקום שלה, מוצהר במפורש (סופסוף) שהמשימה נכשלה, וכל שנותר הוא להתכונן לכניסה לאטמוספירת כדור הארץ.
כמו כן מונה צוות חקירה לבחינת נסיבות התקלה, שמנעה את הפעלת המנועים שהיו אמורים לקחת את החללית למסלול הגעה למאדים, נסיבות שעדיין לא התבררו.
על פי המכתב, ישנה פעילות ברוסקוסמוס (סוכנות החלל הרוסית) לניתוח תרחישי התפרקות החללית באטמוספירה, וזיהוי החלקים שעלולים להגיע לקרקע, במידה וישנם כאלה.

במכתב מופיעה גם התייחסות למשימות עתידיות של רוסקוסמוס לחקר מערכת השמש: שתי משימות לירח, ותחילת מגעים עם נאס"א ועם ESA (סוכנות החלל האירופאית) לשיתוף פעולה במשימת מאדים הבאה, ExoMars, שמתוכננת לשיגור ב- 2016.

בדיווח רשמי לתקשורת נאמר גם שבעת הכניסה לאטמוספירה אין שום חשש שמיכל הדלק, המלא ב- 7.5 טון הידרזין (דלק רעיל מאד), יהווה סכנה כלשהי. זה בניגוד לחששות שהובעו בתקשורת לאחרונה. אני נוטה להסכים עם ההודעה הרשמית - הסיכוי שמיכלי לחץ דקי-דופן ועמוסים בנוזל ישרדו כניסה לא מבוקרת לאטמוספירה נראה לי אפסי. עם זאת, חלקים ממבנה החללית עלולים לשרוד את הנפילה.

הגופים הכדוריים הם מיכלי ההידרזין.
Credit: IKI

התאריך המשוער לכניסה לאטמוספירה הוא 9 בינואר 2012, ועדיין לא ניתן לקבוע מעל איזה אזור בכדור הארץ היא תיפול, אבל עד אז יימשכו המאמצים ליצור קשר עם החללית, ואני אשתדל לעקוב ולעדכן.

המכתב:

הודעה לתקשורת:

Phobos-Grunt mission ‘impossible,’ says chief designer

הדור הבא של מעבורת החלל או כלי נשק סודי?

2011-12-08T20:30:00.000+02:00

הכירו את ה- X-37B:

Source Space.com: All about our solar system
outer space and exploration

מטוס חלל, אם תרצו, שמשוגר באמצעות טיל כמו רוב הלווינים, מסתובב לו במסלול נמוך, ובסוף חוזר לנחות בדאייה בדיוק כמו מעבורת החלל זצ"ל. הנחיתה, אגב, היא אוטומטית לחלוטין, וזה תקדימי ומגניב.

הסרט הבא מציג את ניסויי הנחיתה. אני ממליץ לראות אותו ללא קול. לא מבין מה הסיפור של איש הסאונד שלהם...

מה עושה ה- X-37B במסלול? שאלה מצויינת שאין עליה תשובה ברורה (חוץ מזה האויב מאזין).

ה- X-37 פותח ע"י נאס"א עבור DARPA (הסוכנות לפרוייקטי מחקר מתקדמים להגנה), ודגם B שייך לחיל האוויר האמריקאי. אז יש לנו מטוס חלל מבצעי שיכול לשאת מטען לא ידוע למשימה סודית במסלול. מה הוא כבר יכול לעשות שם?

הטיסה הראשונה של X-37B היתה ב- 2010. היא נמשכה כ- 270 ימים, משך הזמן המקסימלי מבחינת דלק, והסתיימה בצורה מושלמת על מסלול הנחיתה.

Credit: USAF

במרץ 2011 שוגר הרכב השני מסוג זה לחלל, והיה אמור לנחות השבוע, אבל קיבל הארכה למועד סודי גם כן.
הסינים כבר הספיקו למחות שכלי הטיס הסודי מציב נשק במסלול, אבל קבוצות של אסטרונומים חובבים (אך בעלי ניסיון רב) הצליחו לזהות אותו באמצעות הטלסקופים הפרטיים שלהם ולחשב את מסלולו. כפי הנראה, מטוס החלל נע במסלול המתאים למסלולים של לוויני צילום, וחג מעל אזורי עימות כמו קוריאה הצפונית, אפגניסטן, עירק וכדומה. על פי מומחים, המשימה נועדה לבחון חיישנים או מצלמות שנועדו ללוויני צילום עתידיים, ולא מעבר לכך.

באמצעות משגרים חדישים יותר, אפשר יהיה להעלות את ה- X-37B גם לגובה של תחנת החלל ואפילו עד לגובה החגורה הגיאוסטציונרית, שם נמצאים לוויני התקשורת ומזג האוויר.
השנה הודיעה חברת בואינג על פיתוח מטוס חלל מסוג X-37C, שיהיה גדול יותר מדגם B, ויוכל להכיל גם שישה נוסעים בתא מדוחס במקום המטען.
אז סודי או לא, יש מי שעובד על תכנית חלל מאויישת לעתיד הלא-רחוק, וטוב שכך.

Credit: NASA/MSFC

התגלה תאום לכדור הארץ? אל תארזו עדיין...

2011-12-06T18:13:00.001+02:00

הנה זה שוב קורה:
הארץ: "נאס"א גילתה "תאום כדור הארץ" במרחק 600 שנות אור"
YNET: ""תאום לכדור הארץ": כוכב לכת חדש יאפשר חיים?"
NRG מעריב: "קצב: אני לא מתחרט על דבר" ...טוב, כנראה שהקוראים שלהם לא מתעניינים באסטרונומיה...

מה באמת גילו ועל מה המהומה?
על טלסקופ החלל קפלר כבר כתבתי, אבל אזכיר בקצרה: בניגוד לטלסקופים אחרים, קפלר מביט לכיוון אחד בלבד, קטע זעיר בשביל החלב שבו נכנסות לשדה הראייה שלו לא פחות מ- 150,000 שמשות בעלות מאפיינים דומים לשמש שלנו.
טלסקופ קפלר בוהה בהן באמצעות המצלמה הגדולה ביותר ששוגרה לחלל, בהפרדה של 95 מיליון פיקסלים, ומחפש שינויים בעוצמת האור שלהן. שינויים אלו עשויים להעיד על כוכב לכת שחולף על פניהן ומסתיר מעט מאורן.

שדה הראייה של טלסקופ החלל קפלר
CREDIT: Carter Roberts

כדי להכריע שבאמת מדובר בכוכב לכת, נדרשת חזרה של אותה ירידה בעוצמת האור עוד פעמיים נוספות באותו תיזמון בדיוק, כלומר סך הכל שלושה מעברים של כוכב הלכת בין השמש שלו ובין הטלסקופ.
כאשר מזהים את הירידה בעוצמת האור, ניתן להעריך די במדוייק את קוטרו של כוכב הלכת. משך השנה שלו (הזמן בין ההסתרות) מעיד על המרחק שלו מהשמש ועל מסת השמש. זה בערך כל מה שיודעים עליו.
מה לא יודעים? מה המסה שלו! אילו היינו יודעים את המסה, אז יחד עם הקוטר (שכאמור ידוע) אפשר לדעת מהי הצפיפות הממוצעת, שמאפשרת לדעת האם כוכב הלכת מוצק, גזי, או משהו באמצע.

כשמגלים כוכב לכת בעל מסה גדולה מאד, אפשר להעריך את מסתו על פי תנודות השמש שלו, תוצאה של הכבידה הרבה של כל אחד משניהם. הבעיה היא שעיקר העניין שלנו הוא בכוכבי לכת קטנטנים כמו כדור הארץ.

האזור המאפשר קיום חיים
CREDIT: NASA/Ames/JPL-Caltech

קפלר 22-בי הוא כוכב לכת שהתגלה באמצעות טלסקופ החלל קפלר. הוא סובב שמש מעט יותר קטנה ופחות בהירה מהשמש שלנו, ומשך השנה שלו הוא 290 ימים, מה ששם אותו ב"אזור המתאים לקיום חיים". אזור זה הוא רצועה דקה סביב השמש, שכוכבי לכת הנמצאים בו, בתנאים מסויימים עשויים להיות עליהם מים נוזליים. אני מסייג בכוונה - כוכב לכת ללא אטמוספירה, או לחילופין שעשוי כולו מגז, לא יכיל מים נוזליים ולא משנה מה המרחק שלו מהשמש.

האזור הזה למעשה מגדיר טמפרטורה ממוצעת על פני כוכב הלכת (מותאם לעוצמת השמש, כמובן). וגם זה בעייתי מאד להערכה. להמחשה, הטמפרטורה המשוערת על פני השטח היא כ- 40 מעלות צלזיוס, אבל זו יכולה להיות הטמפרטורה של פסגת העננים שלו. גם על פסגת העננים של נוגה יש טמפרטורות סבירות למדי, אבל על פני הקרקע שוררת טמפרטורה של מאות מעלות צלזיוס.
לא קל לקבל את חוסר הידיעה הזה. בהעדר נתון המסה, יש אי וודאות גדולה לגבי ההרכב, הכבידה, ובסופו של דבר - היכולת שלו לקיים חיים. אותו כוכב לכת יכול להיות בין כוכב לכת מכוסה אוקיינוס ואטמוספירה עבה שמסתו כמעט פי- 10 ממסת כדור הארץ והכבידה על פניו היא קצת פחות מ- 2 ג'י, לבין כוכב גזי במסה של 35 כדורי-ארץ. הבדל גדול מאד...

אז השאירו את המזוודות בארון. עדיין לא מצאנו "תאום כדור ארץ", אבל התגלית הנוכחית היא בכל זאת תגלית חשובה! כוכב לכת קטן ב"אזור המאפשר חיים" הוא עדיין חדשות, כי עכשיו ידוע לנו רק על שניים כאלה.
לדעתי זה רק עניין של זמן עד שנמצא. אנחנו נעשים יותר ויותר טובים בזה, ורק התחלנו לעסוק בכך ברצינות.

ועוד נקודה למחשבה; אנחנו סורקים רק נתח זעום מהגלקסיה שלנו. שביל החלב מכיל כל כך הרבה כוכבים שגם אם אין שום כוכב לכת דמוי כדור הארץ סביב אף אחד מהכוכבים שעליהם הוא צופה, אין זה מוכיח דבר לגבי קיומם או אי-קיומם בשאר האזורים. להלן אינפוגרפיקה יפהפיה מאתר SPACE.COM המתארת את סוגי כוכבי הלכת שהתגלו עד כה. שימו לב במיוחד לאזור הסריקה שלנו אחר כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש - כמה הוא זערורי יחסית למימדי גלקסיית הבית שלנו.

Source: SPACE.com: All about our solar system, outer space and exploration

_____________________________
לקריאה נוספת ולעדכונים: http://phl.upr.edu/home (אלה חברה רציניים, אבל כמו רוב המדענים, לפעמים מציפים בפרטים הפחות מעניינים)

דברים לעשות החודש

2011-12-05T12:37:00.001+02:00

מקבץ הודעות וקישורים:

ביום ראשון ה- 11 בדצמבר, אני חוזר על ההרצאה שלי מכנס אייקון "השמד עולמות מיד - שאל אותי כיצד!", בבאר לה צ'אמפה דל מאר ברחוב הארבעה בתל-אביב (בערך מול אשכול הפיס) בשעה 19:00. כולכם מוזמנים, במיוחד אלו שפספסו, והכניסה בחינם.

ביום שבת, 10 בדצמבר, בשעה 16:32 יזרח הירח המלא...רק שלא ניתן יהיה לראות אותו. ליקוי לבנה מלא יתרחש באותו זמן, ומישראל אפשר יהיה לצפות בו החל ממצב של ליקוי מלא ועד ליציאה של הירח מצל כדור הארץ.
גדי איידלהייט מתאר זאת יפה כך שאין לי מה להוסיף, חוץ מאשר להמליץ.

ביום חמישי ה- 22 בדצמבר ייערך כנס מאוֹרוֹת של האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה במקום הרגיל - קמפוס גבעת-רם ירושלים, בניין נוער שוחר מדע. ההרצאה שלי בשעה 14:00.
בשנתיים האחרונות של כנס זה הרציתי על סרטי מדע בדיוני, ולכן נשמור על המסורת; ההרצאה שלי נקראת "מי נתן להם חליפות חלל?" ובה נעסוק בסרט "ארמגדון", אלא מה?!
אני מתריע מראש - יהיו ספויילרים!

חוץ מזה, פתחתי עמוד פייסבוק שילווה את הבלוג (גם עמוד גוגל+, אבל הרבה יותר מסובך לקשור אותו לדברים משום-מה). לשימושכם עבור שאלות, עדכונים, חדשות וכדומה, וכמובן אשמח לקבל עוד LIKE אחד או שניים...

קיוריוסיטי בדרך למאדים!

2011-12-03T18:30:00.001+02:00

הפוסט הזה תוכנן לשבוע שלפני השיגור, אבל <הכנס תירוץ כאן>. אשרי הדחיינות.

קיוּריוֹסיטי (סקרנות בעברית) הוא שמה של המעבדה הקרקעית הניידת המשוכללת ביותר שנבנתה אי פעם למשימת חלל, ובפרט לשיטוט על פני מאדים. המשימה שלה היא לברר האם בקרקע של מאדים יש או היו פעם תנאים המאפשרים קיום של חיים. להשגת היעד הזה, קיוריוסיטי עמוסה במכשירים מדעיים, שיאפשרו לה לנתח מבנים והרכבים של עשרות דגימות, אותן תוכל לאסוף מאזורים שונים על מאדים.

קיוריוסיטי תוכננה למשימה של כמעט שנתיים, במהלכן היא תוכל לנוע על פני קילומטרים רבים, וכך להגיע לסוגי קרקע שונים שאותם מעניין לבחון. הרובוטים המשוטטים הקודמים, ספיריט ואופורטיוניטי, תוכננו ל- 90 יום בלבד, החזיקו מעמד פי- 20 מהמתוכנן, ואופורטיוניטי אפילו סוגר עוד חודש את שנת הפעילות השמינית שלו! עם זאת, אופורטיוניטי נסע קרוב ל- 40 ק"מ עד כה (יותר מפי- 50 מהתכנון המקורי שלו!), בעוד קיוריוסיטי תוכל לצלוח את המרחק הזה תוך פחות משנה (תיאורטית כמובן, נחכה ונראה).

קיוריוסיטי שוגרה ב- 26 בנובמבר, ותגיע למאדים באוגוסט הקרוב. הנחיתה שלה, המוצגת בסרטון זה, היא מהמבצעים המורכבים ביותר שבוצעו בחלל, לפחות במשימות רובוטיות; לאחר הכניסה לאטמוספירה והאטת קצב הירידה באמצעות מצנח, יופעל רכב בעל מנועים רקטיים, שיוריד עם כבלים את הרכב הקרקעי לקרקע בצורה מבוקרת, כמו מין עגורן מעופף. את ספיריט ואופורטיוניטי הנחיתו באמצעות הטלתם לקרקע כשהם עטופים בבלוני אוויר דחוס. השיטה החדשה מתאימה יותר למטענים כבדים (קיוריוסיטי כבד פי- 5 מקודמיו), ומאפשר הנחתה מדוייקת לאתר המבוקש.

שלב הנחיתה

אתר הנחיתה הוא מכתש גֵייל, מכתש עתיק מאד (נוצר לפני לפחות שני מיליארד שנים) שצורתו עגולה ובקוטר של כ- 154 קילומטרים, מוקף בצוקים בגובה חמישה קילומטרים (!) ובמרכזו הר שמתנשא גם הוא לגובה של חמישה קילומטרים מעל קרקעית המכתש. המכתש נבחר כאתר הנחיתה מכמה סיבות, שהראשונה מבינהן היא שצפוי להיות בו מגוון גדול של סוגי קרקע, כך שאפשר יהיה להגיע בקלות יחסית מאזור עניין אחד לאחר. שנית, המכתש הוא האתר העמוק ביותר בסביבתו, יותר מארבעה קילומטרים עומקו, ולכן זה מקום טוב לחפש בו ראיות להימצאות מים נוזלים, שכידוע זורמים למקומות הכי נמוכים.

טופוגרפיה של מכתש גייל (הצבעים מסמנים גובה לפי המקרא),
האליפסה מסמנת את אתר הנחיתה.
Credit: Anderson and Bell

הרכב עצמו שוקל כ- 900 קילוגרם ואורכו כשלושה מטרים. הוא מתנייע באמצעות שישה גלגלים בעלי מנועים חשמליים נפרדים, המחוברים לזרועות שמאפשרות תנועה בשיפועים ומעבר מעל מכשולים כמו סלעים גדולים. את החשמל הנדרש להפעלת מערכות הרכב מייצר מחולל רדיואיזוטופי-תרמואלקטרי (RTG), כלומר מיכל של חומר רדיואקטיבי, שהדעיכה הטבעית שלו מייצרת חום המומר לחשמל. בנוסף משתמשים בחום העודף לחימום אזורים ברכב שצריכים להיות חמים. החומר הרדיואקטיבי הוא תחמוצת של פלוטוניום-238, חומר שאיננו בקיע (אינו יכול לשמש לפצצה גרעינית). בתחקיר לפוסט זה למדתי נתון מעניין: מסתבר שארה"ב הפסיקה לייצר פלוטוניום-238 בסוף שנות ה- 80, ומאז שהסתיימו המאגרים, כל מכשירי ה- RTG האמריקאים מכילים רדיואיזוטופים מתוצרת רוסיה. לי זה נשמע מפתיע, אבל אולי זה רק כי גדלתי בתקופה שעדיין הייתה מתיחות רבה בין שתי המעצמות על רקע העליונות הגרעינית.

ה- RTG של קיוריוסיטי (המתקן הלבן במרכז)
אגב, החליפות של הצוות הן כדי לשמור על נקיון, ולא להגנה מקרינה.

לקיוריוסיטי יש מבחר גדול של מכשירים מדעיים. יש לה מצלמות משוכללות לצילום בהפרדה גבוהה שנמצאות בראש תורן שגובהו שני מטרים, ומאפשר תצפית לטווח בינוני. יש מצלמה נוספת בקצה זרוע בעלת מספר מפרקים שמאפשרת בחינה מיקרוסקופית של עצמים בטווח הזרוע.
על ראש התורן מוצב גם מכשיר המפיק פולסים של לייזר, המסוגל לאדות את השכבה החיצונית של סלע ממרחק מספר מטרים, ומצלמה ספקטרוסקופית שתנתח את ההרכב הכימי של האדים מרחוק.
הזרוע שהזכרתי קודם יכולה להגיע לטווח של 190 סנטימטרים. בקצהּ מותקן צריח מסתובב עם כלי עבודה שכל גיאולוג אנושי היה יכול להיעזר בהם: מקדח, מברשת, מסננת, כף חפירה וקופסאות לאיסוף דוגמיות. את דוגמיות הקרקע שייאספו, תכניס הזרוע לתוך מתקן ניתוח כימי שנמצא בגוף הרכב. שם יעברו הדגימות מספר בחינות לזיהוי ההרכב הכימי, ולאיתור תרכובות אורגניות.
בנוסף למכשירים אלו לבחינת הקרקע, מכילה קיוריוסיטי גם מערכות למדידת תנאי מזג האוויר והסביבה, כגון לחץ, טמפרטורה, קרינה אלקטרומגנטית, הרכב אטמוספירה (בדגש על זיהוי אדי מים) וכדומה.

מהנדסים בוחנים את הזרוע של קיוריוסיטי

לסיכום, אין ספק שזו משימה שאפתנית שלא היתה כדוגמתה במשימות רובוטיות קודמות. אני מאד מקווה שהיא תצליח, כי אם כן, היא תהווה דוגמה מופתית לאופן שבו יש לחקור את מערכת השמש - במקום לחזור על שיטות קיימות ולהתקדם בצעדים קטנים, צריך להעז ולפרוץ את המעטפת המוכרת, לחדש ולאלץ את המדע והטכנולוגיה להתקדם הלאה.
אני אמשיך, כמובן, לעקוב ולעדכן.

_________________________________
קרדיט לכל התמונות (אלא אם מצויין אחרת): NASA/JPL

הכי קרוב למקום הרחוק ביותר

2011-12-01T19:22:00.001+02:00

היום ראיתי בטוויטר את הציוץ הבא:

"יום חמישי, 1 בדצמבר 2011, בהיסטוריית החלל: היום האחרון בו וויאג'ר 1
שולטת כחללית שאי פעם הגיעה לקירבה הגדולה ביותר מפלוטו."

וויאג'ר 1 היא שיאנית. היא מחזיקה בשיא המרחק מהשמש - יותר מכל החלליות שנבנו אי פעם (לפחות מבין אלו שנבנו על ידי בני אדם...). לא רע בשביל חללית ששוגרה לפני 34 שנים!
היא כרגע במרחק של כ- 119 יחידות אסטרונומיות מהשמש (כמעט 18 מיליארד קילומטרים). לאור לוקח יותר מ- 33 שעות לעבור את המרחק הזה!
המהירות שלה גם היא מדהימה - 3.6 יחידות אסטרונומיות בשנה, כלומר 61,600 קילומטרים בשעה!
אבל אם אתם חושבים שהיא תגיע לכוכבים בקרוב, אז לא כל כך מהר. החלל הוא גדול. מאד.
בערך בעוד 40,000 שנה היא צפויה לחלוף קרוב (יחסית, עדיין במרחק של יותר משנת-אור) לכוכב הראשון שלה.

וויאג'ר 1

ניו-הורייזנס שוגרה בשנת 2006, ופלוטו הוא היעד העיקרי שלה. היא צפויה לחלוף סמוך אליו ב- 14 ביולי 2015 ולהמשיך הלאה לחגורת קויפר, שם מצפים לה עוד גופים קטנים השייכים למערכת השמש, ומעולם לא נחקרו מקרוב.
כרגע היא במרחק 10.6 יחידות אסטרונומיות מפלוטו, שזה 1.6 מיליארד קילומטרים.
מסתבר שזה המרחק הקטן ביותר מפלוטו שאליו הגיעה וויאג'ר 1, והחל מהיום, ניו-הורייזנס היא החללית שהגיעה למרחק הקטן ביותר מפלוטו. מרחק זה כמובן הולך ויורד מדי יום, עד שיגיע יום המפגש.

ניו-הורייזנס

בינתיים ניו-הורייזנס נחה. משאירים את כל המכשירים המדעיים כבויים כדי שלא יתקלקלו לפני ההגעה לפלוטו, ויוצרים איתה קשר רק פעם בשנה בערך, לוודא שהכל עדיין חי.

די מעודד לדעת שאפשר לשבור שיאים גם תוך כדי מנוחה.

___________________________________
קרדיט לתמונות: NASA/JPL

מה שרואים משם

2011-11-15T18:30:00.000+02:00

את הוידאו הזה ראיתי לפני יומיים בבלוג Bad Astronomy, והוא השאיר אותי ללא מלים.
מומלץ לראות דרך Vimeo בהפרדה גבוהה, ועם קול.

Earth | Time Lapse View from Space, Fly Over | NASA, ISS from Michael König on Vimeo.

הסרטון הזה הורכב ונערך מתוך צילומים של משלחות 28 ו- 29 ששהו בתחנת החלל הבינלאומית בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2011.
הפצתי אותו בפייסבוק, ומלבד קריאות תדהמה עלו גם הרבה שאלות, שעליהן חשבתי להרחיב קצת.

הדבר הראשון שמבחינים בו הוא אורות הערים. קל לזהות את ריכוזי האוכלוסיה, המוארים בלילה, ובעיקר מעניין לראות שהאוכלוסיה מרוכזת לאורך החופים ולאורך נהרות וצירי תחבורה ראשיים (שימו לב לנהר הנילוס ב- 2:26 וגם 2:41, וכמה הוא בולט לעומת שאר מדינת מצרים שכמעט ואיננה מוארת).
האורורה, זוהר הקוטב, היא האורות הירוקים (עם קצת אדום למעלה) שמהבהבים ברום האטמוספירה בתגובה לחלקיקים מהשמש שחודרים מהחלל ומייננים את מולקולות האוויר.
תופעת ה- Air Glow היא הפס הצהבהב החיוור שסביב האופק. היא נגרמת מסיבות כימיות שונות באטמוספירה העליונה, למשל ממולקולות שאור השמש עורר אותן בשעות היום, ובלילה הן נפטרות מהאנרגיה העודפת.
סופות ברקים, ההבזקים המהירים שמופיעים באזורים המעוננים, למשל ב- 2:53 וגם 3:21.
בנוסף לכל, מופיעה גם השתקפות הירח ב- 3:52.

אם יתמזל מזלכם לשהות בתחנת החלל, ויתפנה לכם זמן להסתכל מהחלון לכיוון כדור הארץ, תוכלו לראות מראות מדהימים ביופיים, אבל לא בדיוק את אלה המופיעים בסרטון. ראשית, זהו סרט בהילוך מהיר, כלומר במציאות הטיסה הרבה יותר איטית והשינויים יתרחשו לאיטם. שנית, נעשה שימוש במגביר אור, כדי לראות פרטים חיוורים שנסתרים מהעין האנושית. האורורה היא די חיוורת, הבוהק של שולי האטמוספירה כמעט שאינו נראה ללא אמצעי עזר, וכשמצלמים את כדור הארץ, כמעט ולא ניתן לראות כוכבים ללא הגברת אור.

התופעות היפות ביותר בטבע נמצאות, בעיני לפחות, בשמיים. הן יפות אפילו יותר כאשר מביטים בהן מהחלל.

חדשות מערכת השמש - נובמבר 2011

2011-11-11T19:08:00.000+02:00

חלון ההזדמנויות לשיגור חלליות למאדים מתרחש אחת ל- 26 חודשים בערך, למשך מספר שבועות בלבד. כלומר אם מפספסים את מועד השיגור בגלל סיבות טכניות או אחרות, אז צריך להמתין מעל שנתיים להזדמנות הבאה.
לכן בנובמבר אמורות לטוס שתיים: פובוס-גרונט הרוסית וקיוריוסיטי האמריקאית, והמתח בעיצומו. פובוס-גרונט שוגרה ב- 8/11 בלילה (שעון ישראל), ובינתיים נמצאת ב'מסלול חניה' סביב כדור הארץ עקב תקלה שמנעה את הפעלות המנועים המתוכננות להוציאה למסלול אל מאדים. קיוריוסיטי, הרכב הקרקעי הרובוטי, ישוגר ב- 25/11 בשעה 17:21 (שוב, שעון ישראל).

לחץ/לחצי להגדלה
Credit: Olaf Frohn

לקראת שיגור:
הרכב הקרקעי הגדול קיוריוסיטי (Curiosity), שנקרא גם MSL, ישוגר למאדים החל מה- 25 בנובמבר, וינחת באוגוסט 2012 במכתש גייל. ביומן הצילומים של ההכנות לשיגור אפשר לראות עכשיו את ההעמסה של ראש המשגר, שקיוריוסיטי נמצא מקופל וארוז בתוך החופה שלו. באותו קישור אפשר לדפדף לאחור ולראות כיצד אורזים את הרכב כמו כריך בין מגן החום לבין מתקן ההנחתה. אם הנחיתה של הרכבים הקודמים ספיריט ואופורטיוניטי היתה חדשנית ומרהיבה (השלכה לקרקע בעטיפה של כריות אויר דחוס), הרי שהנחיתה של קיוריוסיטי (כאן באיכות יותר טובה) עולה עליה מכל הבחינות, ונקווה שהמורכבות לא תהיה אבן הנגף של המשימה הזו. למרות שהמשגר כבר מורכב, וקיוריוסיטי ארוז בתוכו, נשאר עדיין פתח שדרכו יכניסו את ספק הכוח דרך החופה, דרך מכסה הנחתת, אל החלק האחורי של הרכב. הסיבה היא שמדובר בספק כוח תרמואלקטרי רדיואיזוטופי, שמפיק חשמל מהחום המופק מהתפרקות פלוטוניום-238 (כמו דלוריאן!). מאחר ולא ניתן להפסיק את פעילות הפלוטוניום, הוא ייצר המון חום מרגע שיפיקו אותו, שזה טוב לחלל, אבל רע לפני השיגור ולכן מחכים עם ההתקנה עד לרגע האחרון.

חקר כוכב חמה:

מסנג'ר (Messenger) נכנסה למסלול סביב כוכב חמה במרץ 2011. המידע הרב שמתקבל ממנה בשנה האחרונה מוכיח שכוכב הלכת הזה דומה רק למראית עין לירח שלנו, אך שונה ממנו בהרכב, בעצם קיום השדה המגנטי העצמי שלו, במבנה הפנימי ועוד. ציוץ רשמי של צוות המשימה בטוויטר מאתמול מספר שהמשימה הוארכה בשנה (היתה אמורה להסתיים במרץ 2012). מאחר וזו המשימה השניה בלבד לכוכב חמה והיחידה הפעילה כיום, אז אלה חדשות מצויינות, כי יחלפו עוד שנים עד המשימה הבאה לשם.

חקר נוגה:

Credit: ESA

וונוס אקספרס (Venus Express) מקיפה את נוגה ומבצעת צילומים ואיסוף נתונים מאז 2006. המשימה שלה הוארכה לאחרונה עד 2014. תגלית שפורסמה באוקטובר חושפת שבאטמוספירה של נוגה יש שכבת אוזון. אחד הדברים המעניינים בכך הוא שיטת זיהוי הגזים באטמוספירה - צפייה באור כוכבים דרך האטמוספירה שמעל אופק כוכב הלכת, זיהוי אורכי הגל שנבלעים על ידי שכבות האויר, וקביעת החומרים השונים המרכיבים את השכבות הללו (פירוט השיטה והממצאים).

חקר הירח:

Lunar Reconnaissense Orbiter או בקיצור LRO אספה כבר מעל חצי מיליון תמונות ענקיות שמאפשרות לראות מגוון תוואי קרקע על פני הירח.
הביטו למשל בתמונה הדינמית הזאת. אני מתאר לעצמי שלגיאולוגים יש הרבה מה לשאול (ואולי גם לענות) לגבי קווי המתיחה והקימוטים שנראים שם.

צ'אנגְאִי-2 (Chang'e-2) הגיעה לנקודת שיווי המשקל L2 במערכת כדור הארץ והשמש לאחר 77 ימי טיסה. היא למעשה כבר לא חוקרת את הירח, רק שלא פורסם מה בדיוק המשימה שלה כרגע. מאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין המקוון SPACE.COM מונה מספר סיבות אפשריות לכך.

חקר מאדים:

הרכב הקרקעי אופורטיוניטי (Opportunity) נוסע בימים אלה לאורך רכס קייפּ יורק, כדי להגיע למדרון הצפוני, ששם יוכל להתמקם לייצור חשמל מיטבי לקראת שיא החורף, עונה בה השמש לא מגיעה גבוה בשמיים ולכן יכולת ייצור החשמל יורדת. לאחר שיימצא מיקום נוח, יצא אופורטיוניטי למשימות קצרות בלבד בסביבה, כדי לא להעמיס על המצברים שלו.
הנה תמונה עדכנית לתאריך 30/10/2011 המציגה את המיקום והמסלול שעבר בחודשים האחרונים.

מרס אוֹדיסֵיי (Mars Odyssey) היא החללית הותיקה ביותר שעדיין פעילה סביב מאדים (מתחילת 2002). אחד המחקרים שהיא פעילה בהם מתמקד במיפוי הקטבים של כוכב הלכת ובזיהוי הבדלים בצורות הקרקע בהשפעת שינויי עונות השנה. הכניסה לגלריה שלה דרך כאן.

Credit: ESA

מרס אקספרס (Mars Express) של סוכנות החלל האירופאית נאבקת (או יותר נכון, צוות ההפעלה שלה נאבק) בתקלות ביחידת הזיכרון שלה, שמונעות ממנה להפעיל את המצלמה העיקרית שלה. למרות שמכשירי מדידה אחרים כמו מצלמת שדה-רחב ומכ"ם עדיין פעילים, לא בטוח שזה יצדיק את המשך המשימה מעבר לתקופה הקרובה. מבחינת דלק, היא יכולה להמשיך במסלול סביב מאדים גם עוד עשור שלם.

Mars Reconnaissense Orbiter או בקיצור MRO עלתה לאחרונה לכותרות עקב גילוי ראיות שניתן לפרש כהימצאות של מים נוזלים על פני הקרקע במאדים. התמונות צולמו בהפרדה גבוהה באמצעות מכשיר בשם HiRISE. אותו מכשיר סבל מתקלות בשבועיים האחרונים, סימן להזדקנות לפי מומחי המערכת. MRO מצלמת הרבה אזורים באופן מחזורי כדי לאתר שינויים. התמונה הזאת, למשל, מתעדת את צורת ומיקום הדיונות באתר שנקרא Aram Chaos (הצבעים אינם כך במקור, אלא לשם הדגשה בלבד).

חקר חגורת האסטרואידים הראשית:

החללית Dawn ממשיכה להקיף את האסטרואיד הגדול וֶסטָה, ומדי כמה ימים מבצעת תמרון שמוריד אותה למסלול נמוך יותר. האסטרואיד כבר ממופה כולו, אבל ככל שמתקרבים אליו נגלים יותר ויותר פרטים. בנוסף, בכל הקפה משנים מעט את צווית הצילום, מפני שבתמונה אנכית לחלוטין עלולים להיעלם פרטים שאפשר לזהותם רק ממבט צידי. אחד הפרטים המיוחדים במשימה זו היא מערכת ההנעה שלה, הפועלת באמצעות מנועי פלזמה, ולא מנועים רקטיים רגילים שפועלים על שריפת דלק. מנועים אלה הם חלשים מאד, אבל גם מדוייקים ביותר, וזה מאפשר את סידרת התמרונים הנדרשת למשימה זו. בחודש יולי 2012 תעזוב הגשושה את וסטה, ותצא לפגוש את כוכב הלכת הננסי צֶרֶס, הגוף הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים הראשית.

חקר שבתאי:

הגשושה קאסיני (Cassini) ממשיכה במשימתה המורחבת (פעם שנייה) במסלול משווני, במישור הטבעות של שבתאי, שהוא גם מישור המסלול של רוב הירחים. משך ההקפה שלה את שבתאי הוא כ- 18 ימים. בתחילת החודש היא ביקרה את הירח אנקלדוס, וצילמה מספר רב של תמונות, כולל תמונות SAR, תמונות המצולמות באמצעות מכ"ם. בהמשך החודש היא צפויה לצבור מהירות באמצעות מעברים קרובים ליד ירחים נוספים (ללא צילומים), כדי להגיע לירחים דִּיוֹנֵה וטיטאן באמצע דצמבר.

חלליות בדרכים:

Credit: CNES

החללית פובוס-גרונט (Фобос-грунт) שוגרה ב- 8/11 מבסיס החלל בבאיקונור, קזחסטן. כרגע היא "תקועה" במסלול סביב כדור הארץ עקב תקלה, אבל עדיין יש סיכוי שיצליחו להכניס אותה למסלול למאדים. הגשושה הסינית יינגהו-1 (Yinghuo-1) שוכנת בתוך פובוס-גרונט, ואמורה להשתחרר בקירבת מאדים.

זוג החלליות במשימת גרֵייל (GRAIL) שוגרו ב- 10 בספטמבר. גרייל-A תגיע לירח ב- 31 בדצמבר 2011, וגרייל-B יממה אחריה, שזה כבר בשנה הבאה. סביב הירחמצפה להן משימת מיפוי של 82 ימים בלבד. כתבתי על המשימה כאן וכאן.

ג'וּנוֹ (Juno), ששוגרה בחודש אוגוסט תגיע לצדק ביולי 2016. בינתיים היא מתרחקת מאיתנו, וכאשר תחלוף על פני מסלול מאדים, תסתובב ותחזור לכיוון השמש להקפה נוספת של כדור הארץ (בקיץ 2013) שבמהלכה תצבור עוד מהירות שנדרשת לה כדי להגיע ליעד.

ניו-הורייזנס (New Horizons) עדיין בדרך לפלוטו. אין כאן חדש כי החללית בינתיים איננה פעילה, אבל בינתיים אתם מוזמנים לעזור לצוותי המחקר לחפש שביטים בחגורת קויפר בתוך מיליוני התמונות שצולמו. יתכן ששביט שתזהו יהיה מתאים לביקור של החללית בעוד מספר שנים.

החללית אפוקסי (EPOXI), או בשמה המקורי דיפ-אימפקט (Deep Impact) ממתינה לאפשרות הארכת משימתה ליעד חדש. בינתיים אפשר למצוא אותה במסלול סביב השמש.

Credit: JAXA

החללית היפנית אקצוקי (Akatsuki) במסלול סביב השמש, בדרכה הארוכה לקראת הזדמנות למפגש נוסף עם נוגה בשנת 2015. בדיקת המנוע הראשי גילתה שהוא מייצר דחף נמוך ביותר, כתשיעית מהדחף התקין. עדיין אפשר יהיה להכניס אותה למסלול סביב נוגה, ולקבל ממנה איזושהי תפוקה מדעית.

Credit: JAXA

איקרוס (Ikaros), עפיפון החלל היפני, מפליג למרחבי מערכת השמש והחודש מבצע סדרת ניסויים בבקרת הכוון באמצעות שינויי צבע של אזורים שונים במפרש שלו. איקרוס יסיים ככל הנראה את משימתו בקרוב, כי השידור שלו נחלש במהירות עקב המרחק שהוא צולח. בכל מקרה מטרות המשימה כבר הושגו, כך שזה לא יהיה אובדן משמעותי.

Credit: ESA

וויאג'ר 1 ו- 2 (Voyager) ממשיכות בעוז קדימה לשולי מערכת השמש. למעוניינים, אפשר לקרוא דיווחי טוויטר של וויאג'ר 2, שמדווחת גם על אחותה וויאג'ר 1 מדי יום.

בהצלחה לצוות שעובד על משבר פובוס-גרונט!

_________________________________________
קרדיט לתמונות: NASA/JPL, אלא אם צוין אחרת.
תודה מיוחדת ל- Emily Lakdawalla מהאגודה הפלנטרית על מתן הרשות לשימוש בחומרים מבלוג האגודה.

צרות במסלול

2011-11-09T22:05:00.000+02:00

פובוס-גרונט בצרות.

השיגור התחיל טוב, והתקשורת העולמית היתה דרוכה לקבל עדכונים, כפי שמקובל במשימות שאפתניות כמו זו. אבל הרוסים, כפי שהם נוהגים במקרים רבים לטוב ולרע, מתמקדים בַּעיקר בלבד ומשאירים את הדרמות לאחרים. שום דיווח לא התקבל על התקדמות בשלבי הטיסה; האם המשטחים הסולרים נפרשו? האם מתקבלת טלמטריה כמצופה? האם הכל פועל כשורה?

אז זהו, שלא.
כארבע שעות לאחר השיגור דיווחו אסטרונומים חובבים מדרום אמריקה, שעקבו אחר החללית בהקפות הראשונות שלה, שהשינוי במסלול שהיה אמור להתקבל אחרי הפעלת המנועים הראשונה אינו מתאים לתחזית. למעשה נראה היה שהמסלול לא השתנה כלל. מקורות רוסיים לא רשמיים דיווחו שכלל לא מתקבלת טלמטריה מהחללית.

בתחנת החלל הבינלאומית חיכו גם כן לצפות באחת מיריות המנועים הרקטיים של פובוס-גרונט, ולמרות שהצליחו לזהות את החללית, לא נצפתה שום הפעלת מנועים.
מעט מאוחר יותר דיווח מקור (שוב, לא רשמי) בנאס"א שאנטנות של NORAD קלטו את פובוס-גרונט משדרת בכל תדרי הטלמטריה שלה, ארוע שללא ספק מעיד על כך שהיא נמצאת במצב חירום.
בשלב זה היה ברור, למרות שהתקשורת הרוסית הרשמית לא מסרה שום מידע, שפובוס-גרונט נשארה במסלול סביב כדור הארץ במקום לצאת למסלול בריחה שיביא אותה לקירבת מאדים. במילים אחרות, מערכת ההנעה שהיתה צריכה לבצע את תמרון הבריחה לא פעלה. תקלה כזאת יכולה להיגרם על ידי תקלה במערכת ההנעה עצמה, או בתוכנת השליטה, או כתוצאה מתקלה אחרת שהביאה לשרשרת אירועים שהסתיימו באותה התוצאה.

בסביבות השעה 04:00 בבוקר שעון ישראל (שש שעות לאחר השיגור), שוחרר הדיווח הרשמי של סוכנות החלל הרוסית. נמסר ששני התמרונים שהיו אמורים להתבצע לאחר ההפרדה ממשגר הזנית לא התבצעו, ושבמשך זמן מה לא ניתן היה לאתר את החללית. החללית שוהה ב"מצב בטוח" (Safe Mode), שפירושו שהחללית דואגת שכל מערכותיה ימשיכו לתפקד, אבל לא מבצעת שום פעילות עד לקבלת הוראות חדשות. על פי הדיווח, למרות שהתקלה היתה חריגה, הוכן מבעוד מועד נוהל היחלצות ממצב מסוג זה, וצריך לשלוח אל החללית רצף פקודות שיאפשר לה להמשיך במשימתה. חלון ההזדמנויות להשלמת הפתרון לתקלה הוא בין ימיים לשלושה ימים, שאחריהם יתרוקן המצבר. ההערכה הראשונית היא תקלת תוכנה או תקלה בעוקב הכוכבים.

פובוס - האם נצליח להגיע אליו הפעם?

מה הקשר למצבר? בשעות אחר הצהריים דווח בכלי התקשורת הרשמיים שמקור התקלה היה בכשלון רכישת השמש על ידי החיישנים של החללית מסיבה הקשורה לתוכנה. הוצהר גם שנערכת התארגנות לבצע תיקון לתוכנה כדי להיחלץ ממצב זה, וכרגע מחכים לחישוב מדוייק של מסלול החללית כדי שהפקודות החדשות תהיינה מתאימות ברמת הדיוק הראויה. במאמר מוסגר אוסיף שאי-מציאת השמש היא ארוע קיצוני למדי, ויכול לנבוע מחוסר התאמה בין הציפייה למיקום השמש לבין המציאות. זה יכול להיגרם לא רק עקב תקלת תוכנה, אלא גם עקב הפרדה לא מדוייקת מהמשגר (דבר שקרה גם בלווין התקשורת עמוס-3), וגם זה דורש שינוי במדיניות התמרונים.
כאילו שהצרות לא מספיק גדולות, עוד שלושה ימים ללא תיקון המסלול תרד החללית לגובה שיציאה ממנו לכיוון מאדים תדרוש יותר דלק מהכמות שאצורה במיכלים, או בקיצור, פובוס-גרונט לא תוכל להגיע ליעדה.

כשיהיו עדכונים נוספים, אצרף אותם בהמשך רשומה זו, ובינתיים נחזיק אצבעות לצוות ההפעלה.

תכנית החלל הרוסית לחקר מערכת השמש סבלה קשיים ותקלות רבות מאד. משימה זו, שבאה לאחר שני עשורים ללא כל פעילות חדשה בתחום, אמורה להיות חלוצה בסידרה של משימות מחוץ למסלול כדור הארץ. כשלון, ובפרט בשלב כל כך מוקדם עלול לסגור את ההזדמנות הזאת. מצד שני, היחלצות מהמשבר והצלחה במשימה עשויה להוכיח שאפשר לבצע משימות מורכבות כל כך במחיר נמוך הרבה יותר ממה שמוכר למדינות המערב.

סיכומים נוספים:
http://www.planetary.org/blog/article/00003252/
http://www.russianspaceweb.com/phobos_grunt_launch.html
על משימת פובוס-גרונט

עדכון 10/11 12:46: מסתבר שהמשימה כולה מבוטחת ב- 1.2 מיליארד רובל (כ- 40 מיליון דולר). ביטוח משימות חלל זה לא דבר מקובל אצל הרוסים, אבל אולי הגיע הזמן להתחיל. בכל מקרה עוד לא הכל אבוד.

עדכון 11/11 17:18: עדיין אין חדשות טובות, או אפילו חדשות כלשהן. אין שום דיווח ממקורות רשמיים הקשורים למשימה זו. בינתיים שתי המלצות:
1. כתבה מצוינת של איתן קריין בסיינטיפיק אמריקן ישראל.
2. פובוס-גרונט תחלוף מעל ישראל מדי פעם, והנתונים הדרושים לתצפית מופיעים באתר heavens-above (בקישור מופיעות הקואורדינטות של תל-אביב).

עדכון 13/11 11:37: לפי העיתונות הרוסית אין תקווה להציל את פובוס-גרונט. יש לציין שזה לא ממקור מוסמך או ממקור פנימי בתכנית פובוס-גרונט, ולכן אלה ספקולציות בלבד. בנוסף, גופים רשמיים מכל העולם, שעוקבים באמצעות טלסקופים אחר החללית, מדווחים שהמסלול שלה משתנה לאיטו, ולא בגלל גרר אטמוספירי. זה יכול להתפרש כדליפת דלק או גז, או לחילופין על ניסויי הפעלה של מנועי ההכוון הקטנים של החללית (שאפשריים רק בפיקוד מהקרקע).

עדכון 13/11 22:16: שימו לב שכל הדיווחים העיתונאים מתייחסים לאותו דיווח מהתקשורת הרוסית (INTERFAX), שמציין מומחה מתעשיית החלל הרוסית. ללא שם וללא תפקיד. מעניין אם ממתינים עם דיווח רשמי לשיגור סויוז המתוכנן למחר בבוקר (שיגור מאוייש לתחנת החלל הבינלאומית).

_______________________________________
תודה לקורא גל שהסב את תשומת לבי לכך שקורים דברים.

בחזרה למאדים

2011-11-06T19:28:00.000+02:00

אחד הקורסים שלקחתי כחלק מהתואר הראשון בטכניון היה "מדע בדיוני בקולנוע"* (אמרתי טכניון, זה מגדיר חנונים גם בלי קשר לקורסים שהם לוקחים). באחד השיעורים צפינו ב"מלחמת העולמות" משנות החמישים, ושוחחנו על ההקבלה לפּחד מהקומוניסטים שהיתה רלוונטית לאותן שנים: החייזרים שמגיעים מהכוכב האדום ואין להם אלוהים וכולי.
לא שהרוסים אי פעם שכנו על מאדים, אבל הם שלחו לשם המון חלליות פעם, והם נחושים מאד להמשיך בכך.
השבוע תשוגר חללית רוסית יוצאת דופן במורכבותה אל מאדים, ושמה פובוס-גרונט.
כפי ששמה מרמז, היעד המדוייק הוא אחד משני הירחים הזערוריים של מאדים, פובוס.

תרגום: הפרויקט הבינלאומי "פובוס-גרונט"

בשנות השמונים פעלה תכנית "פובוס" כחלק מתכנית החלל הסובייטית, ומטרתה הגעה לפובוס ונחיתה עליו בשילוב של מדידות מדעיות מסוגים רבים ומגוונים. בסוף העשור ההוא, כשהגוש הסובייטי כבר החל להתפורר במזרח אירופה, שוגרו שתי גשושות, פובוס-1 ופובוס-2 לכיוון מאדים. שווה להזכיר ששתיהן היו מאמץ בינלאומי ולא תכנית של מדינה אחת עם משאבים בלתי מוגבלים. שתיהן נכשלו.
הקשר עם פובוס-1 אבד כחודשיים לאחר השיגור עקב פקודה שלא היתה צריכה להישלח, לתוכנת החללית שלא היתה צריכה להיות מסוגלת לקבל פקודות כאלה.
פובוס-2 כמעט הגיעה לנחיתה על פובוס, ואז פסקה התקשורת איתה עקב תקלה במחשב.
למרות המוני כשלונות, היתה זו חללית סובייטית שנחתה ראשונה על מאדים, כך שיהיה מעניין לראות אותם (או לפחות את הרוסים) מחזירים את הכבוד האבוד.

פובוס-גרונט תשוגר על גבי טיל מדגם זניט (Zenit) מהקוסמודרום בבאיקונור, קזחסטן. כשהיא תיכנס למסלול סביב מאדים היא תטיל מתוכה לווין סיני בשם יינגהו-1 ותמשיך לסגור על פובוס. יינגהו-1 יהיה לווין המחקר הסיני הראשון במסלול מאדים.
פובוס גרונט תתקרב לאיטה לפובוס, תבצע מיפוי של אזור הנחיתה ולאחר מכן תתחיל בירידה איטית המבוקרת באמצעות לייזר (למדידת טווח). אבל זו רק ההתחלה.

באמצעות זרועות רובוטיות היא תאסוף דגימות קרקע מסביבתה, ותאחסן אותן בתוך מחסנית איסוף. לאחר השלמת האיסוף, תשוגר מתוך פובוס-גרונט חללית קטנה, שתתחיל את המסע חזרה לכדור הארץ (עם הדגימות, כמובן).
כשתגיע החללית לקירבת הארץ, היא תשליך לאטמוספירה תא קטן שאמור לשרוד את הנפילה לקרקע, ובתוכו החומר מפובוס.

למה זה חשוב?
ראשית, מדובר באתגר רציני ביותר שמשתווה רק למשימות איסוף והחזרת הדגימות מהירח בשנות השישים ולמשימת היאבוסה לאסטרואיד איטוקאווה בעשור הקודם. זו הוכחה לעליונות טכנולוגית והנדסית.
שנית, מקורו של הירח פובוס אינו מובן מאליו; כנראה שהוא אסטרואיד שנקלע למסלול סביב כוכב הלכת האדום בתקופה קדומה כלשהי של מערכת השמש. אסטרואידים הם נושא חשוב למחקר, הן מסיבות של ניצולם כמשאבים במערכת השמש או כדי להבין כיצד ניתן להתמודד עם אסטרואידים שמסכנים אותנו.

פובוס-גרונט מוכנסת לחופת טיל השיגור

פובוס-גרונט היא הראשונה מבין שתי משימות שיוצאות למאדים החודש, ואפשר לעקוב אחר עדכונים באתר של סוכנות החלל הפדראלית הרוסית, רוסקוסמוס (האתר ברוסית, אבל גוגל מצליח להתמודד עם זה לא רע).
ועוד משהו קטן. אפילו קטן מאד. זוכרים את ניסוי האקסטרמופילים של האגודה הפלנטרית? גם הם מצטרפים למסע עם כרטיס הלוך-ושוב.

לוח זמנים מקוצר:
שיגור: ~~9/11/2011~~ [ראו עדכון למטה]
כניסה למסלול מאדים: 10/2012
נחיתה על פובוס: 2/2013
החזרת הדגימות לכדור הארץ: 2014

[8/11/2011 תיקון טעות - השיגור יהיה ב- 9/11/2011 לפי שעון אתר השיגור. לפי שעון ישראל זה יקרה היום, 8/11/2011 בשעה 22:16. צפייה בשידור חי אפשר יהיה לראות כאן.]
_________________________________
*אני לא יודע אם הוא עדיין מועבר, אבל אם כן - מומלץ ביותר!

קרדיט לכל התמונות: סוכנות החלל הפדראלית הרוסית, Roscosmos

הצד האפל ואני

2011-10-14T02:22:00.000+02:00

עוד רשומת אייקון, בעיקר כדי להשוויץ עם הקדימון החדש להרצאה שלי:

בואו. יהיה פיצוץ!

דרקונידים מהחלל החיצון!

2011-10-06T00:58:00.000+02:00

ביום שבת ה- 8/10 בלילה ניתן יהיה לצפות במטר מטאורים הנקראים דרקונידים. קראתם נכון.

למה הם נקראים כך?
להבדיל ממטאורים "ספורדיים", המופיעים אקראית בשמי הלילה ונעים בכיוונים שונים, מטר מטאורים הוא שטף של מטאורים רבים שנראים כאילו הם מופצים מאזור מסויים בשמיים (נקרא "רדיאנט"). מטר מטאורים מקבל את שמו מקבוצת הכוכבים שמהווה את המקור, לכאורה, של המטר. הדרקונידים מגיעים מקבוצת דרקון (Draco), הליאונידים מגיעים מקבוצת אריה (Leo), הפרסאידים מקבוצת פרסאוס, וכן הלאה.

רדיאנט

"כאילו", "לכאורה", מהו באמת מקור המטר?

שביט
Courtesy of John Laborde

מטאורים הם רסיסי סלע וקרח שהיו חלק משביט, והושלכו לחלל כתוצאה מהתפרצויות שמתרחשות בגרעין השביט כשהוא מתחמם. הרסיסים הללו יוצרים את זנב השביט, ומתפזרים עם הזמן לכל אורך המסלול שלו וסביבתו.
שביטים שנכנסים למערכת השמש הפנימית משאירים "ענני" רסיסים בסביבת מסלול כדור הארץ, וכך במחזוריות של שנה חולף עולמנו דרך שובלם של שביטים רבים בתאריכים קבועים.
כאשר כדור הארץ חולף במסלולו בתוך שטף מטאורידים (כך אקרא לרסיסים מעכשיו, הסבר יבוא בהמשך), תראה התופעה לצופה מהקרקע כמטאורים המתפזרים מאותה נקודה בשמיים, למרות שהם נעים במקביל זה לזה. זה כמו שפסי רכבת נראים כאילו הם נפגשים באופק למרות שברור לנו שהם מקבילים זה לזה (אפילו ברכבת ישראל).

מטר הדרקונידים מקורו בשביט ג'יאקוביני-צינר, שביט שהתגלה כבר לפני יותר מ- 100 שנים, ואפילו שימש כמטרה לחללית ICE, שחלפה דרך זנבו בשנת 1985.

למה "מטאורידים"? רוצים הסבר עכשיו!
כל ה"חצץ הבין-פלנטרי", הסלעים שאינם גדולים מספיק כדי להיקרא "אסטרואידים", ואינם קטנים מספיק כדי להיקרא אבק הם מטאורידים. כאשר מטאוריד נופל דרך האטמוספירה הוא נקרא "מטאור", וכאשר הוא מונח על הקרקע הוא "מטאוריט". פשוט, נכון?

למה לא שמענו על הדרקונידים עד כה? יש השנה משהו מיוחד?
כן, אבל צריך להבין קודם מהו קז"ש.
אסטרונומים מודדים עוצמה (או איכות) של מטר מטאורים באמצעות פרמטר שנקרא קז"ש, או קצב זניתי לשעה (באנגלית ZHR). המשמעות היא כמה מטאורים יראה צופה המביט הישר למעלה, בלילה חשוך וללא עננים, ובמקום פתוח ללא הסתרות לשדה הראייה, במשך שעה אחת בשיא המטר, בהנחה שמקור המטר (הרדיאנט) נמצא בזנית. ברור שבדרך כלל תנאי התצפית הם גרועים בהרבה, ולכל הקז"ש הוא קצב המטאורים המקסימלי שניתן לצפות לו.
רוב המטאורים שאינם ספורדיים מגיעים בקז"ש של עשרות בודדות, כך שקשה לצפות לראות יותר מאשר מטאור כל כמה דקות, אבל מטר שכדאי לצפות לו יהיה בקז"ש של לפחות 100, ואז במקום חשוך אפשר לראות לפחות מטאור אחד כל דקה!
הדרקונידים מגיעים בדרך כלל במטר דליל שאין מה לטרוח בגינו, אבל כמה פעמים במאה השנים האחרונות הוא הופיע בקצב של מאות רבות של מטאורים בשעה.
השנה צופים קז"ש של עד 1000 עקב "עננה" צפופה במיוחד של מטאורידים. למעשה הצפיפות שלהם גבוהה עד כדי כך שנאס"א מסובבת את טלסקופי החלל שלה לזווית שתרחיק את האופטיקה שלהם מכיוון השטף, ותחנת החלל הבינלאומית מתמרנת להקטנת הסיכון לפגיעה בקפסולות המילוט של הצוות.

טלאי של משימת טיסת מחקר בזמן האירוע

לנו, על הקרקע, אין כל סיבה לדאגה. המטאורים שרואים כ"כוכבים נופלים" מתנדפים בגובה של עשרות קילומטרים מעלינו.

מה צריך לעשות כדי לראות אותם?
לצאת החוצה ביום שבת בלילה. השיא יהיה בסביבות 23:00 שעון ישראל, אבל גם שעתיים קודם ושעתיים אחר-כך צפויים הרבה מטאורים.
השיטה הטובה ביותר היא למצוא מקום פתוח וחשוך שבו אפשר להשתרע פרקדן על הקרקע ולהביט בשמיים. אין צורך בשום טלסקופ או משקפת. הרדיאנט של הדרקונידים הוא כאמור בקבוצת דרקון, שנמצאת פחות או יותר בכיוון צפון.
ככלל מטאורים נראים כקו זוהר המתקדם בשמיים למשך שבריר שניה ונעלם. לעיתים יש לו צבע, שיכול להעיד על ההרכב שלו. לפעמים הוא ישאיר שובל זוהר למשך שניות ספורות, ובמקרים נדירים הוא מתפוצץ תוך כדי טיסה (ללא קול, כי הוא רחוק מאד מכם!).

דעו רק שמדובר בתחזית, ולעיתים קורה שמטר מטאורים לא מופיע בעוצמה שציפו לה, אז נקווה שיהיה מה לראות, ושלא נתאכזב.
אגב אכזבות, חיסכו לעצמכם את בקשת המשאלות. אנחנו אולי סופרים מטאורים, אבל המטאורים לא סופרים אותנו.

שמיים צלולים ותצפית נעימה ופורייה!

הארמון השמיימי הגיע לחלל

2011-09-29T17:55:00.000+03:00

בזמן שארצות הברית משהה את נוכחותה בחלל, יש מי שמזנק קדימה עם תכניות גדולות ושאפתניות.
סין, מעצמת חלל ללא עוררין, הטיסה באמצעיה שלה בלבד אנשים לחלל (טייקונאוטים בלשון התקשורת דוברת האנגלית), הטיסה חלליות לירח (ללא נחיתה בינתיים) ושיגרה לווינים רבים. בין התוכניות שלה לעתיד הקרוב - גשושה למאדים (יינגהו-1) ורכב קרקעי רובוטי לירח (צ'אנגאי-3), שתיהן מוזכרות כאן, ובנוסף - תחנת חלל מאויישת.

היום שוגרה מעבדת החלל טיאנגונג-1 לחלל (משמעות השם בתרגום מילולי הוא "הארמון השמיימי"). המעבדה נועדה לצבירת ניסיון באחד האתגרים הקשים ביותר לביצוע במשימות חלל - היצמדות בין רכב חלל לבין תחנה במסלול. טיאנגונג-1 מתוכננת לשהות בחלל כשנתיים בלבד, במהלכן תגענה אליה שלוש מעבורות מדגם שנזוּ המסוגלות להעלות למסלול מטען ואפילו בני אדם (הדמיון, אגב, בין השנזו לבין הסויוז אינו מקרי). הראשונה, שנזו-8, תשוגר כבר בחודש נובמבר הקרוב ללא טייקונאוטים, ותבצע ניסיון היצמדות אוטומטי. אחריה מתוכננות שתי משימות נוספות, שנזו-9 ושנזו-10, האחרונה תהיה מאויישת, וצוותה יעבור לטיאנגונג-1 לשהות קצרה.

הדמייה של רכב החלל שנזו (מימין) מתקרב לטיאנגונג-1 (משמאל) לקראת עגינה.

כל זאת לקראת התחלת בניית תחנת חלל במימדים מלאים. טיאנגונג-1 איננה חלק מתחנת החלל המתוכננת, אלא בעיקר הוכחת יכולת וצעד מקדים לבחינת טכנולוגיות חדשות. להלן אינפוגרפיקה שמציגה את תכנית תחנת החלל במלואה:

Credit: http://www.space.com

(לחיצה להגדלה)

סין הצהירה על כוונותיה לבניית תחנת חלל כבר בסוף שנות ה- 80, אך התוכנית סבלה מעיכובים רבים כתוצאה של חוסר הכרעה בנושא פעילות אנושית סינית בחלל. בשנים האחרונות החלה המעצמה האסייתית בפיתוח נרחב בתחומי הטיסות המאויישות, במקרים רבים בהשראת פיתוחים רוסיים.

תחנת החלל צפויה להתחיל להיבנות באמצע העשור הנוכחי ולהפוך למבצעית בתחילת העשור הבא, במקרה באותה תקופה שבה תחנת החלל הבינלאומית אמורה לסיים את פעילותה.

המשגר מדגם לונג-מארש מובל לעמדת השיגור

צריך לציין שקהילת החלל הבינלאומית מוטרדת מהאפשרות הברורה של שימושים צבאיים ביכולות שסין מפתחת. למשל, יכולת היצמדות בחלל יכולה לשמש גם לנטרול לווין השייך למדינה זרה.
עם זאת, אולי זה מה שצריך כדי שמעצמות העל האחרות יגדילו את תקציבי תכניות החלל שלהן, וכולנו נרוויח מכך.

____________________________________

זכויות לתמונות (מלבד האינפוגרפיקה): המשרד להנדסת חלל לתכניות מאויישות בסין

לקראת שנה חדשה

2011-09-28T18:30:00.000+03:00

דברים שעשיתי השנה (לפי סדר השליפה מהזכרון שלי):

תכננתי ובניתי טרבושה, הדרכתי חוג חלל לילדים, יצרתי סרטון ויראלי מדעי בפחות מיומיים, העברתי הרצאות מוצלחות, כתבתי עשרות פוסטים, ניהלתי פרוייקט סיפורי מדע בדיוני ואף כתבתי בו בעצמי, החלפתי תפקיד בעבודה, הכרתי המון חברים חדשים, התחלתי ללמוד ציור, פיתחתי פרוייקט של טיסה למרומי האטמוספירה וביקרתי בסלון האווירי בפריז ובמוזיאון כיבוש החלל במוסקבה.

השנה שנפתחת הערב הולכת להיות שנה מעולה, ואין לה ברירה אחרת.

Image credit: ForestWander

שתהיה זו שנה של שיגורים מוצלחים, של תגליות מדהימות ושל שמיים צלולים, ושנה של אושר, הגשמה ויצירתיות מרובה לכולכם.

תכניות לסוכות כבר יש לכם?

2011-09-24T21:51:00.000+03:00

בחוה"מ סוכות, שיוצא השנה בתאריכים 16 עד 18 באוקטובר (ימים ראשון עד שלישי) יתקיים כבכל שנה פסטיבל אייקון למדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים. כבכל שנה, אני מתייצב שם כדי לפגוש חברים ותיקים ולהכיר חברים חדשים השותפים לי בחיבה לעולם הספקולטיבי לסוגיו.

נושא הפסטיבל לשנת 2011

הפסטיבל יתקיים באשכול הפיס ברחוב הארבעה בתל-אביב, ובבית הספר עירוני א' שנמצא לידו (בצד של רחוב שפרינצק). גם השנה יתקיים במקביל פסטיבל נוסף לאותם נושאים ובאותו שם, אך מאחר ואני שקוע כולי בזה שייערך באשכול הפיס, להלן המלצותיי לפסטיבל זה בלבד.

למקרה שאתם לא יודעים, מדובר בארוע שנתי בנושאי מדע בדיוני ופנטסיה על כל סוגי המדיה והחוויה שלהם: ספרות, קולנוע, טלוויזיה, קומיקס, משחקי תפקידים, משחקי מחשב ועוד. הארוע מאורגן על ידי האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה והעמותה למשחקי תפקידים בישראל.

לאירועים הבאים אני משלה את עצמי שאוכל להגיע:
יום ראשון 16/10
12:00 שטויות מסוכנות פאנל ספקנות, שבו יציג כל משתתף את תורתו הקלוקלת וינסה לשכנע את המשתתפים האחרים ואת הקהל בצדקת דרכו. מהיכרותי את המשתתפים צפוי דיון סוער וחריף שלא יאפשר לאיש להישאר אדיש.
15:00 תכנית החלל בתום עידן המעבורות, התחדשות או דעיכה? איך אני יכול שלא להגיע לאירוע כזה? במיוחד לאחר שאנשים נערצים כמו הדוקטורים אהרון האופטמן ועמנואל לוטם ביקשו ממני להשתתף בו? פאנל שיעסוק במצב תכנית החלל המאויישת והכיוונים האפשריים שלה בעתיד הקרוב. נעסוק גם בשאלה החשובה, האם יש בכלל מקום להשקיע בתכנית חלל מאויישת, כשמכונות יכולות לבצע את אותן הפעולות באופן איכותי ובטוח יותר. לי יהיה מאד מעניין לדבר על זה.
17:00 תהיות או לא להיות הרצאה על ההיסטוריה של הספקנות, וכשהיא מובאת על ידי ליאורה לוי, צפוי אירוע משעשע ומחכים.
20:00 ראיון עם ערפדים ארוע להשקת ספרה החדש של ורד טוכטרמן "דם כחול". פאנל מבויים בו משתתפים ערפדים מפורסמים כדי לדון בנושאים ערפדיים. תקראו את התקציר ותבינו יותר. לי מספיק שזה ארוע שמביימת רותם ברוכין כך שהאיכות והכיף מובטחים.
במקביל (לעזאזל איתם!) תתקיים ההרצאה דגל ישראל על הירח, על פרוייקט SPACE IL שבמסגרתו ינחיתו כמה חבר'ה צעירים ונחושים חללית ישראלית זעירה על הירח. אם טרם שמעתם על כך, התביישו לכם ולכו לשמוע!

יום שני 17/10
14:00 תתחדש! יש לך מחלה נכחדת הרצאה של ד"ר קרן לנדסמן, שאין לי אלא לשבח את נוכחותה הסוחפת, את יופיה המלבב ואת קולה הצלול. תבואו. יהיו זומבים.
18:00 אבוי. שני אירועים מעניינים במקביל. זה בטוח משהו נגדי! ילדים, מבוגרים ושאר יצורי פנטזיה פאנל על ספרות ילדים ונוער עם צוות שמבין עניין. צריך להיות מעניין. לחשוב מחדש על אינטליגנציה דפנה שיזף הופכת בעניין משמעות האינטליגנציה ואיך אנחנו נכשלים שוב ושוב בעצם ההגדרה שלה.
20:00 השמד עולמות מיד - שאל אותי כיצד מסמר הערב! ההרצאה שלי ובה נלמד כיצד ניתן (או לא ניתן) להשמיד את העולם. איך פעולה שרואים בכל כך הרבה סרטי מד"ב, היא הרבה יותר מורכבת (אם כי אפשרית בהחלט!) ממה שניתן לצפות.
22:00 הקרנה פעילה של ד"ר הוריבל קודם כל, אם טרם ראיתם את הסרט, אז עוד לא מאוחר. שנית, ההקרנה כוללת שחקנים חיים על הבמה עם הרבה הפתעות. שלישית, גם אני אהיה שם. לקצת. על הבמה. כדאי לכם!

יום שלישי 18/10
12:00 התחדשות ונפילה: המעגליות ההיסטורית במדע הבדיוני לפחות פעם בחיים צריך לשמוע הרצאה של ד"ר גיא בקר. עדיף יותר מפעם.
14:00 מכת השטן ועד למפלצת הספגטי המעופפת הרצאה של רועי צזנה על דתות משוגעות. במקביל תתקיים סדנת פיתוח רעיונות לכותבים, בהנחיית הסופרת יעל פורמן והמחזאית רותם ברוכין שיילחמו על הזכות לעזור לכם לשפר את הסיפורים שנתקעתם במהלך כתיבתם.
17:00 מעבר ללהט החרב המתהפכת אהוד מימון קרא בחייו ספר או שניים בז'אנר המדע הבדיוני. יש הטוענים שהוא למעשה קרא את כולם, ואף הפיק מהם תובנות למכביר. שווה לשמוע אותו מדבר.
18:00 מופע הסיום כיף קהילתי, אבל מעבר לכך אני גם מועמד לזכייה בפרס גפן לסיפור "מגע שני", אז שם אני אהיה (אתם יכולים לעזור לי לזכות, דרך אגב...) במקביל (כבר אמרתי שמתנכלים לי?) יש גם את הרצאתו של עמית בן בסט על סיפור ההצלחה ושמו אבולוציה.
20:00 שתי הרצאות ספקנות שיהיו מעניינות ללא ספק: ד"ק יוסי לוי יסביר איך לשקר בעזרת סטטיסטיקה, ויובל אלחנתי ירצה על אבולוציה למארקית והרלוונטיות שלה היום. ובמקביל (אוף! הפעם זה עובר כל גבול!) הקרנה פעילה נוספת של ד"ר הוריבל.

בטוח שפיספסתי כמה אירועים שווים נוספים בתוך כל האטרקציות, ואלו הם רק האירועים הרשמיים. חלק חשוב מהפסטיבל הוא הכינוס של המון אנשים בעלי דמיון מפותח שמעיזים לחלום על עולמות שונים משלנו, כאלו שלעולם לא יהיו מציאותיים, וכאלו שהעולם שלנו הופך דומה להם מדי יום. ואם אתם מגיעים, כתוּב לכם היכן אפשר למצוא אותי. בואו להגיד שלום!

קישורים נוספים:
אתר הכנס
התוכניה המלאה
ההמלצות של קרן

חדשות מערכת השמש - ספטמבר 2011

2011-09-13T18:30:00.000+03:00

אחרי שפרסמתי את סקירת משימות המחקר של מערכת השמש, אפשר להתקדם לעדכון ראשון. מה הולך לקרות החודש ומה התחדש מהדיווח האחרון. להזכירכם, מדובר רק במשימות לחקר גופים במערכת השמש, למעט חקר כדור הארץ והשמש. משימות לחקר גופים ותופעות מחוץ למערכת השמש לא מופיעות כאן.

החודש התחיל בשיגור מרהיב של זוג החלליות גרֵייל לירח ב- 10 בספטמבר. הגשושה קאסיני תבצע החודש מעברים קרובים מעל הירחים טיטאן, היפריון ופאליני הסובבים את שבתאי, והרכב הרובוטי אופורטיוניטי הגיע לאחר מסע ממושך לשולי מכתש אודיסיאה במאדים, ושולח משם מחווה לזכר עשור לאירועי ה- 11 בספטמבר.

לחץ/לחצי להגדלה
Credit: Olaf Frohn

פירוט המשימות לאחר הקיפול.

לקראת שיגור:

Credit: CNES

החללית פובוס-גרונט (Фобос-грунт) סיימה בשבוע החולף את שלב בדיקות המערכת, והיא ממתינה לשילוח לאתר השיגור בבאיקונור בסוף החודש. פובוס-גרונט תשוגר בתחילת נובמבר למאדים למשימה משולבת בת שלוש שנים הכוללת נחיתה, דגימה, המראה וחזרה הביתה. הגשושה יינגהו-1 (Yinghuo-1) תצטרף כטרמפיסטית למסע, אבל רק לכיוון אחד.

הרכב הקרקעי הגדול קיוריוסיטי (Curiosity), ישוגר למאדים החל מה- 25 בנובמבר, וינחת באוגוסט 2012. הנחיתה של קיוריוסיטי היא אחד מהמבצעים ההנדסיים המוטרפים ביותר שיצא לי לראות (יש גם באיכות יותר טובה כאן).

חקר כוכב חמה:

מסנג'ר (Messenger) מצלמת וממפה את כוכב חמה בהפרדה גבוהה ובדיוק מופתי כבר כמעט חצי שנה. הגיאולוגים שמפענחים את הנתונים מדווחים על תגליות מדהימות בכל תמונה שמגיעה משם. החודש יחשפו את הממצאים של החודשים הראשונים למיפוי, ובינתיים אפשר לבקר בגלריית התמונות המתעדכנת בקביעות.

חקר נוגה:

Credit: ESA

וונוס אקספרס (Venus Express) מקיפה את נוגה ומבצעת צילומים ואיסוף נתונים מאז 2006. המשימה שלה הוארכה לאחרונה עד 2014.

חקר הירח:

Lunar Reconnaissense Orbiter או בקיצור LRO צילמה תמונות בתחילת ספטמבר, שבהן רואים את רכבי הנחיתה מתכנית אפולו על אדמת הירח, ולא רק אותם, אלא גם את העקבות שהותירו האסטרונאוטים שהסתובבו שם! והכל נותר ללא שינוי כבר קרוב ל- 40 שנה.

צ'אנגְאִי-2 (Chang'e-2) הגיעה לנקודת שיווי המשקל L2 במערכת כדור הארץ והשמש לאחר 77 ימי טיסה. היא למעשה כבר לא חוקרת את הירח, רק שלא פורסם מה בדיוק המשימה שלה כרגע.

חקר מאדים:

הרכב הקרקעי אופורטיוניטי (Opportunity) הגיע החודש לשפתו של מכתש אודיסיאה שבחלקו הדרומי של רכס קייפּ יורק. הנה מפת המסלול שלו נכון ל- 6 בספטמבר. ב- 11 בספטמבר עצרו לזמן מה את הפעילות המדעית וצילמו את חתיכת האלומיניום הזו, שריד מהריסות מרכז הסחר העולמי, המשמשת כיום כחלק ממשימה מדעית על מאדים.

מרס אוֹדיסֵיי (Mars Odyssey) היא החללית הותיקה ביותר שעדיין פעילה סביב מאדים. אחד המחקרים שהיא פעילה בהם מתמקד במיפוי הקטבים של כוכב הלכת ובזיהוי הבדלים בצורות הקרקע בהשפעת שינויי עונות השנה. הכניסה לגלריה שלה דרך כאן.

Credit: ESA

מרס אקספרס (Mars Express) צילמה תמונה של מכתש הולדן (משמאל), כשמימין מופיע מכתש מחוק-למחצה שבצידו העליון נראות צורות של ערוצים ודלתא של נהר הנשפך לתוכו. אולי שריד לתקופה רטובה יותר במאדים.

Mars Reconnaissense Orbiter או בקיצור MRO עלתה לאחרונה לכותרות עקב גילוי ראיות שניתן לפרש כהימצאות של מים נוזלים על פני הקרקע במאדים. התמונות צולמו בהפרדה גבוהה באמצעות מכשיר בשם HiRISE. אותו מכשיר סבל מתקלות בשבועיים האחרונים, סימן להזדקנות לפי מומחי המערכת. מזג האוויר השבוע מפי MARCI, מכשיר מדידת האקלים של MRO: מאובק ברוב האזורים.

חקר חגורת האסטרואידים הראשית:

החללית Dawn מקיפה את האסטרואיד וֶסטָה, ומדי כמה ימים מבצעת תמרון שמוריד אותה למסלול נמוך יותר. האסטרואיד כבר ממופה כולו, אבל ככל שמתקרבים אליו נגלים יותר ויותר פרטים. זהו האסטרואיד הראשון שממופה ביסודיות, והמידע שנאסף יספק חומר למחקרים רבים. זו תמונה ברזולוציה של 260 מטר לפיקסל ובה נראים פניו המחוספסים של האסטרואיד. עולם זר ומוזר.

חקר שבתאי:

הגשושה קאסיני (Cassini) מבקרת החודש מקרוב כמה מירחי שבתאי. הראשון, טיטאן, הוא הגדול ביותר והמסקרן ביותר מבחינת ההרכב שלו ושל האטמוספירה שלו, וקאסיני חולפת לצידו ממש בזמן שאני כותב את הפוסט הזה. בהמשך החודש מתוכננים מעברים ליד הירח המחורר היפריון, וליד הירח הזעיר פּאליני, שקאסיני היתה אחראית לגילויו בראשית משימתה.

חלליות בדרכים:
זוג החלליות במשימת גרֵייל (GRAIL) שוגרו ב- 10 בספטמבר לאחר מספר דחיות בשל מזג אוויר רוחני משהו. לאחר מסע של בין 3 ל- 4 חודשים תגענה השתיים למסלול סביב הירח, שם מתוכננת להן משימת מיפוי של 90 יום. כתבתי על המשימה כאן וכאן, ומי שהחמיץ מוזמן לצפות בתמונות או בסרטון השיגור.

ג'וּנוֹ (Juno), ששוגרה בחודש שעבר עוברת סדרת בדיקות של מכשיריה ואופן תפקודם בחלל. כחלק מבדיקת המצלמות צולמה תמונת פרידה של כדור הארץ והירח ממרחק של כ- 10 מיליוני קילומטרים. זה אולי לא מרשים במיוחד, אבל היא עוד תשוב ב- 2013, לפני שתצא למסע הארוך לכוכב הלכת צדק.

ניו-הורייזנס (New Horizons) עדיין בדרך לפלוטו. אין כאן חדש כי החללית בינתיים איננה פעילה, אבל בינתיים אתם מוזמנים לעזור לצוותי המחקר לחפש שביטים בחגורת קויפר בתוך מיליוני התמונות שצולמו. יתכן ששביט שתזהו יהיה מתאים לביקור של החללית בעוד מספר שנים. בני הבכור זיהה כבר קרוב ל- 50 גופים פוטנציאלים. למען המדע!

החללית אפוקסי (EPOXI), או בשמה המקורי דיפ-אימפקט (Deep Impact) ממתינה לאפשרות הארכת משימתה ליעד חדש. בינתיים אפשר למצוא אותה במסלול סביב השמש.

Credit: JAXA

החללית אקצוקי (Akatsuki) מבצעת השבוע הפעלות של המנוע הראשי שלה לבחינת תקינותו, לאחר שתקלה במערכת ההנעה גרמה להחמצת הכניסה למסלול סביב נוגה בדצמבר 2010. נכון לרגע זה נראה שהמנועים פועלים בתפוקה נמוכה מהצפוי, אבל היי, לפחות הם עובדים, נכון? גם אם המנוע הראשי לא היה פועל כלל, אפשר היה להמשיך במשימה עם מנועי הבקרה החלשים ממנו. לקראת סוף השנה מתוכננת החללית לבצע תמרון שיחזיר אותה למפגש עם נוגה בנובמבר 2015.

Credit: JAXA

איקרוס (Ikaros), עפיפון החלל, מפליג למרחבי מערכת השמש והחודש מבצע סדרת ניסויים בבקרת הכוון באמצעות שינויי צבע של אזורים שונים במפרש שלו.

Credit: ESA

רוזטה (Rosetta) תגיע ליעדה, השביט צ'וּרִיוֹמוֹב-גֶרַסִימֶנְקוֹ בעוד קצת יותר משנתיים וחצי. בינתיים החללית מתנמנמת לה והיא תתקשר רק בתחילת 2014.

וויאג'ר 1 ו- 2 (Voyager) ממשיכות בעוז קדימה לשולי מערכת השמש. למעוניינים, אפשר לקרוא דיווחי טוויטר של וויאג'ר 2, שמדווחת גם על אחותה וויאג'ר 1 מדי יום.

תמיד מרגש אותי לחשוב על כך שמאחורי כל משימה פעילה ישנם מאות ולעיתים אלפי אנשים שעוסקים בהפעלתה, בעיבוד הנתונים ובניתוח האקדמי שלהם. כל פרט מידע שמגיע מהחלליות הללו מוסיף עוד ידע למאגר ההולך ונצבר של האנושות ותורם ליכולת שלנו להבין את היקום, תכולתו וכן את מקומנו בו. זו גם הסיבה לכך שחשוב שהמאמץ הזה ימשיך להתקיים.

_________________________________________
קרדיט לתמונות: NASA/JPL, אלא אם צוין אחרת.
תודה מיוחדת ל- Emily Lakdawalla מהאגודה הפלנטרית על מתן הרשות לשימוש בחומרים מבלוג האגודה.

משחקי כבידה

2011-09-08T01:25:00.000+03:00

אני מתנצל מראש על הפוסט הקצר, נגמר לי הזמן להיום...

מחר (למעשה זה כבר היום), יום חמישי ה- 8 בספטמבר, תשוגר משימת גרייל (GRAIL) לירח. הנה פוסט שכבר כתבתי על כך.

השיגור יתרחש בשעה 15:37 שעון ישראל, או (אם תהיה סיבה להתעכב) בשעה 16:16. [עדכון: בגלל רוחות חזקות בפלורידה, נדחה השיגור ~~למחר 9/9/2011 בשעה 15:33~~ ליום שבת 10/9/2011 בשעה 15:29.]

Credit: NASA

גרייל היא משימה לשתי חלליות זהות (למעשה תמונת-ראי אחת לשניה), שבאמצעות תקשורת הדדית תוכלנה למפות את שדה הכבידה של הירח.

הכניסה למסלול סביב הירח צפוי בינואר 2012 ותחילת המיפוי מתוכנן למרץ 2012.

אתם עשויים לתהות מדוע נדרשים כמעט שלושה חודשים להגיע לירח, בזמן שבתכנית אפולו, למשל, הגיעו לירח תוך שלושה ימים. ההסבר הוא פשוט - בתכנית אפולו היו אנשים שהיה צריך לשמור בחיים, ולכן הזמן היה גורם חשוב מאד. במשימות רובוטיות יותר חשוב להוזיל את מחיר הפרוייקט, ואחד העקרונות החשובים בעולם התעופה כולו הוא להקטין את המשקל כמה שרק ניתן, כי זה מאמץ יקר מאד להעלות דברים למעלה.

לכן, כדי לחסוך בדלק שהחללית צריכה לקחת עימה, שולחים אותה במסלול "חסכוני בדלק", שהמשמעות שלו היא תמיד משך זמן ארוך. במשימת גרייל שולחים את החלליות לכיוון השמש. במרחק של כמעט 1.5 מיליון קילומטר מכדור הארץ מבצעים תמרון קטן שיגרום להן לחזור לכיווננו, ובתזמון מתאים כדי שכבידת הירח תלכוד אותן.

לקריאה נוספת (קבצי PDF):

ערכה לתקשורת של NASA

ערכה לתקשורת על השיגור ומשגר הדלתא-2

לצפיה בשידור חי של השיגור:

אתר חדשות החלל Spaceflight Now

ערוץ JPL

ועוד משהו חשוב - זוהי אחת המשימות הבודדות, אולי השניה בלבד, שבה מכהנת אשה בתפקיד החוקר הראשי שמנהל את כל הצוות המדעי של התכנית. שמה ד"ר מריה זובר מ- MIT.
אני מקווה שאספיק לראות את היום שבו פרט מידע כזה יהיה טריוויאלי וחסר ייחודיות.

[עדכון 10/9 21:25 - השיגור התקיים בסופו של דבר בשעה 16:08, לאחר דחייה קצרה בגלל רוח חזקה. החלליות הופרדו מהמשגר בצורה תקינה ופרשו את הכנפיים הסולריות שלהן. כעת הן בדרך לירח: GRAIL-A תגיע למסלול הירח ב- 31/12/2011, ואחותה GRAIL-B ב- 1/1/2012]

לקסם הבא שלי אני אזדקק לקפסולת סויוז

2011-09-02T01:18:00.000+03:00

תקלה בשחקים
ב- 24 באוגוסט שוגר טיל מדגם סויוז מבסיס החלל בבאיקונור, קזחסטן. בראש הטיל שכנה חללית פרוגרס, חללית בלתי מאויישת שנשאה קרוב לשלוש טונות של ציוד לתחנת החלל (דלק, מים, מזון, כלי עבודה, חלקי חילוף וכדומה).
כשש דקות מאוחר יותר הופרד השלב השני של הטיל, והשלב השלישי הפעיל את מנועו. לפתע, מסיבה שעדיין לא לגמרי מובנת, כבה המנוע. לא ניתן היה למנוע את ההתרסקות אי שם בהרים המיוערים בצפיפות של אזור צ'וּיסק שבמערב סיביר.

פרוגרס-M

בינתיים בחלל
בתחנת החלל הבינלאומית שוהים היום שישה אסטרונאוטים. אובדן האספקה לא יפריע להם, כי יש שם אספקה מספקת לחודשים רבים נוספים. הבעיה היא שאם לא יחליפו אותם עד נובמבר, הם יאלצו לנטוש את תחנת החלל לראשונה מזה יותר מעשור.

תחנת החלל הבינלאומית

קפצתי קצת קדימה אז אני אשלים קודם את החורים.

בינתיים על הקרקע
בעולם התעופה התפתח נוהל שלאחר התרסקות או תקלה חמורה מקרקעים את כל כלי הטיס מאותה הסידרה של הכלי שכשל. יש חובה להבין בדיוק מה גרם לתקלה לפני שמסכנים טיסה נוספת (מאויישת או לא. טיסות הן דבר יקר מאד).
הפרוגרס היא גירסת המשא של החללית המאויישת סויוז, שהיא כרגע החללית היחידה שמסוגלת להטיס בני אדם לחלל, והמשגר שלה כאמור, מקורקע. מתחילים לראות את הבעיה?

ושוב בחלל
נמשיך. בתחנת החלל עוגנות עכשיו שתי קפסולות סויוז, שנועדו להחזרת האנשים לכדור הארץ, שלושה בכל אחת. כלל הבטיחות הראשי הוא שאסור שיהיו בתחנת החלל אנשים שאין דרך להחזיר אותם בשלום ובבטחה. בעוד שבוע אמורים שלושה מהם לחזור באחת הקפסולות, וצוות חדש אמור להיות משוגר ב- 22 בספטמבר ולעגון במקום הקפסולה שירדה לארץ, שיגור שהסיכויים שיאושר קלושים לאור ההתרסקות. שלושת האסטרונאוטים "הותיקים יותר" אמורים לחזור בנובמבר בקפסולה השניה.

קפסולת סויוז עוגנת בתחנת החלל

"אז מה?" תשאלו, "אז שיישארו יותר זמן בחלל!"

(במבטא סקוטי) "אִיטְס נוֹ יוּז, קפטן"
לא ניתן לדחות את חזרת האסטרונאוטים לכדור הארץ כי... (הפסקה דרמטית)...לקפסולות הסויוז יש אורך חיים מוגבל בחלל! המנועים של הסויוז מתנוונים בחשיפה לחלל ואורך החיים שלהם הוא כ- 200 ימים, ולאחריו לא ניתן לסמוך עליהם שייפעלו. כאמור, אסור להשאיר צוות ללא אמצעי חילוץ, ולכן לפני תפוגת הקפסולה חייבים להחזיר אותה כשהיא נושאת שלושה נוסעים. אי אפשר גם למתוח את מועד החזרה עד ליום ה- 200 מסיבה מוזרה אף יותר - חלון השיבה לכדור הארץ מוגבל! בעונה זו של השנה יש תקופות של מעל חודש שבהן, בגלל מסלול תחנת החלל, נחיתה אפשרית רק בשעות החשיכה, דבר שיקשה על פעולות החילוץ וההצלה ולכן יסכן את האסטרונאוטים החוזרים. אני מניח שאפשרות זו נשמרת לשעת חירום בלבד.
לכן שלושה אסטרונאוטים חייבים לעזוב החודש, והשלושה האחרים חייבים לעזוב עד סוף נובמבר, גם אם לא יחליפו אותם.

נכון שבטיחות האנשים היא הערך החשוב ביותר, אבל נטישת תחנת החלל פירושה שלראשונה מזה עשור ויותר יישבר רצף הנוכחות האנושית בחלל, וזה פשוט עצוב ביותר.
תחנת החלל, אגב, תסתדר תקופה מסויימת ללא צוות ובאמצעות שליטה מרחוק.

ובנימה אופטימית זו
בינתיים, ובתקווה שהתקלה תתברר ותתוקן במהרה, לפנינו מספר ימים שבהם נוכל לראות את תחנת החלל הבינלאומית משייטת בשמי הערב של ישראל. אין צורך בשום אמצעי מלבד עיניים. היא תראה כמו הכוכב הכי בהיר בשמיים ותנוע באיטיות ובקצב קבוע.
בשישי בערב, 2/6 בשעה 20:17 שעון ישראל מכיוון צפון-מערב, ותחלוף קצת מעל כוכב הצפון. קצת לאחר מכן היא תעלם בתוך צל כדור הארץ.

בשבת, קצת לפני הפגנת המיליון, תוכלו לראות נקודת אור של תקווה ~~בשעה 19:19 בערך באותו מסלול, ופעם נוספת~~ בשעה 20:55, הפעם ממערב לכיוון דרום, ותעלם קצת לפני שתגיע לירח.
זמנים ומפות מדוייקים בקישור הזה. תוכלו לשנות את המיקום לכל עיר בארץ כדי לקבל נתונים התואמים למיקומכם.

__________________________
קרדיט לצילומים: NASA

שעונים אטומיים, לייזרים, ומפרשי שמש

2011-08-31T21:28:00.012+03:00

עוד לפני ששכחנו שתכנית מעבורת החלל נסגרה סופית, ושלארה"ב אין כרגע יכולת לשגר בעצמה אסטרונאוטים לחלל, הכריז בשבוע שעבר משרד המדע האמריקאי על קבלת שלושה פרוייקטים חדשניים של סוכנות החלל הלאומית (נאס"א).
בהודעת הבית הלבן נכתב שהממשל מבין את הצורך בהמשכיות הטיסות המאויישות לחלל, אך כדי לעמוד באתגרים של המשימות העתידיות, יש צורך להשיג פריצות דרך טכנולוגיות. כל אחד משלושת הפרוייקטים ידגים בחלל יכולת מבצעית של טכנולוגיה חדישה ומהפכנית. התחומים בהם עוסקים הפרוייקטים הם תקשורת לטווחים ארוכים מאד, הגברת דיוק מדידת המיקום והכיוון של חלליות, והנעה ללא דלק.

שימוש בטכנולוגיות החדישות ייתן דחיפה משמעותית לחקר החלל הן מבחינת השיפור המשמעותי בביצועים והן מבחינת הפחתת העלויות. מדובר בטכנולוגיות שכיום הן בחיתוליהן, ונאס"א תידרש להאיץ את הפיתוח שלהן ולבצע את ההדגמה המבצעית בחלל תוך 3 עד 4 שנים בלבד.

בתחום התקשורת:

בתקשורת אופטית, להבדיל מתקשורת רדיו שבה משתמשים היום, חללית שתבצע מדידות בכוכב לכת מרוחק תשדר קרן לייזר שבה מקודד המידע, ותחנת קליטה בכדור הארץ תקלוט את הקרן ותפענח את המידע שהיא נושאת. קצב העברת המידע בשיטה זו יגדל עד פי- 100 מאשר באמצעות שידור בתדרי רדיו. כתוצאה מכך ניתן יהיה להפעיל יותר מכשירי מדידה במשימות למרחקים גדולים, ולנצל טוב יותר את הזדמנויות השידור לכדור הארץ. נושא זה הוא קריטי למשימות מחקר מודרניות, שבהן נדרש לשדר תמונות בהפרדה גבוהה או תמונות שצולמו במספר אורכי גל. אין ספק שיכולת זאת תידרש גם למשימות מאויישות בעתיד. האתגר הוא לא רק ביצירת קרן לייזר חסכונית באנרגיה, אלא גם בשידורה על פני מיליוני הקילומטרים שבין כוכבי הלכת.

איור להמחשת תקשורת אופטית בין מאדים וכדוה"א
Courtesy AAO

בתחום הניווט:

יפותח שעון אטומי קל משקל המדוייק פי- 10 יותר מהשעונים הנוכחיים. שעונים מדוייקים נדרשים כדי להגיע לדיוק מיטבי של מערכות ניווט והנחיה, וזהו גורם מכריע במיוחד במשימות רובוטיות. לכל שעון יש "סחיפה", חוסר דיוק זעיר שמצטבר כעבור זמן עד שהשגיאה הופכת למשמעותית, ואז יש לטפל בה. הגברת הדיוק נדרשת לחלליות שנשלחו הרחק מאד מכדור הארץ וצריכות לשדר נתונים חזרה. הטכנולוגיה תסייע גם כדי לדעת במדוייק היכן נמצאת החללית, דבר שהיום דורש תקשורת דו-כיוונית עם תחנה על כדור הארץ. בנוסף אפשר יהיה לשדרג את מערך ה- GPS, המושתת על לווינים, ולהפוך אותו למדוייק ויעיל הרבה יותר.

לווין GPS

בתחום ההנעה:

יודגם מפרש סולרי גדול בהרבה מכל מפרש שנוסה בחלל עד כה. מפרש סולרי הוא יריעה דקיקה בעלת שטח גדול מאד שמחוברת לחללית. אור השמש דוחף את המפרש בחלל, וכך משיגים הנעה ללא צריכת דלק כלל. ניתן להשתמש בטכנולוגיה זו למשל כדי להגיע לכוכבי לכת מרוחקים, או כדי להוציא ממסלולו לווין שהדלק שלו אזל. ניתן להשתמש בכוח השמש המופעל על המפרש אפילו כדי להציב לווינים במסלולים שאינם יציבים ללא טכנולוגיה זו. המפרש שיפותח במסגרת פרוייקט זה גודלו 38 מ"ר.

Credit: NASA

אמנם הייתי שמח לשמוע על תכנית להקמת בסיס ירח או טיסה מאויישת למאדים או ליעד אחר, אבל שני דברים חשובים נובעים מהתכנית הזו. ראשית, שנוכל לראות את התוצאות תוך זמן קצר, ושנית, שיש לכל אחת מהטכנולוגיות הללו פוטנציאל לשרת את האנושות בשימושים רבים הנגזרים מהייעוד המקורי שלהן.
בזמן שארה"ב חוזרת לשיגור אסטרונאוטים בשיטות המזכירות את תכנית אפולו מלפני 40 שנה, יפה לראות שבכל זאת נאס"א אינה קופאת על שמריה ואכן מתכננת קדימה.

הודעת הבית הלבן

הודעה באתר נאס"א

שנת ירח

2011-08-27T23:40:00.001+03:00

נתקלתי בסרטון הזה לפני כמה שבועות וטרם היתה לי הזדמנות להתייחס אליו, למרות שהוא פשוט מדהים.

Credit: NASA/Goddard Space Flight Center Scientific Visualization Studio

הסרטון מציג את הירח, כפי שהוא נצפה מכדור הארץ, על פני שנה שלמה, כמובן בקיצור נמרץ.
בקלות מבחינים בשינוי מופע הירח שחוזר על עצמו בכל חודש.
חדי העין יבחינו במספר תופעות נוספות, כמו השינוי בגודל הנראה של הירח. הסיבה לכך היא שמסלול הירח איננו מעגלי אלא אליפטי, כלומר הירח נמצא לפעמים קרוב יותר לכדור הארץ ואז נראה גדול יותר, ולפעמים הוא רחוק יותר ואז הוא יראה קטן יותר.

הירח גם נראה "מתנדנד" כך שאזורים בשוליים שלו נעלמים לפרקים מאחורי האופק שלו, ואזורים בצידו השני מופיעים במקומם, וחוזר חלילה. זו תופעה שנקראת "ליברציות", ומספר גורמים לה.
חלק מהגורמים קשורים לצופה בלבד, למשל מעצם העובדה שמסלול הירח נטוי יחסית למישור המשווה של כדור הארץ, ולכן לפעמים נראה יותר מהצד הצפוני שלו או מהצד הדרומי.
גורמים אחרים קשורים לדינמיקה של גוף מסתובב, כמו שציר של סביבון מתנדנד ולא נשאר בכיוון קבוע.
למרות שהירח חושף רק 50% משטחו לכיוון כדור הארץ, התנודות מאפשרות לצפות באזורים שרק לפעמים נגלים לעינינו, כך שהשטח הכולל הניתן לצפיה הוא כמעט 60%. הרבה, אבל משאיר הרבה מאד שטח שאף פעם לא רואים מכאן, וממנו אין אפשרות לראות את כדור הארץ.

יש לי הרגשה שאני הולך לעסוק בירח יותר מהרגיל בקרוב. שתדעו להתכונן.

פוסט קשור: הביטו אל הירח

התשובה לשאלה כבדת משקל

2011-08-21T21:00:00.001+03:00

טלסקופים ומכשירי חישה-מרחוק אחרים מאפשרים לנו לקלוט את הקרינה המגיעה אלינו מגרמי השמיים השונים, ולהפיק ממנה מידע אודותיהם. אפשר לדעת למשל מהם סוגי החומרים הנמצאים שם, ומה גודלו של הגוף השמיימי. אבל פרט מידע חיוני אחד לא ניתן למדוד באופן ישיר, והוא המסה של אותם גופים.

Credit: NASA

לעזרתנו מגיעה העובדה שהמסה הינה התכונה שיוצרת את כוח הכבידה. ככל שגוף מסיבי יותר, כך כוח הכבידה שלו גדול יותר, ולכן גופים שמקיפים אותו נעים מהר יותר. לכן כל שצריך למדוד כדי לדעת את מסתו של גוף, הוא את הזמן שלוקח ללווין של אותו גוף (ירח, למשל) לבצע הקפה מלאה, ואת המרחק בין שניהם. שתי המדידות הן יחסית פשוטות לביצוע.

מה עושים כאשר יש גוף שאין לו לווינים טבעיים, כמו למשל הירח שלנו? התשובה היא פשוטה - מטיסים אליו לווינים מלאכותיים שיקיפו אותו, ומודדים את השפעתו עליהם. נשמע פשוט, נכון? אבל זה לא באמת מספיק.

השיטה תהיה נכונה עבור גוף שהמסה שלו מרוכזת בנקודה אחת, או במילים אחרות, טוב בשביל שאלה בבגרות בפיסיקה. כדי לדעת על ההרכב הפנימי של הירח צריך למפות את שדה הכבידה כולו, כלומר לחלוף מעל כל פני השטח ולמדוד את ההשפעה על מיקום ומהירות הלווין. למעשה מחשבים את ההבדל בין המצב הנמדד לבין המצב שהיה אמור להיות אילו כל מסת הירח היתה מרוכזת בנקודה אחת. הידע הזה חשוב בעיקר אם נרצה בעתיד לנחות עליו בביטחה וביעילות.

כמובן שהמשימה לא תהיה שלמה בלי למפות את שדה הכבידה בצידו הרחוק של הירח, אבל שם תהיה חללית המיפוי נסתרת מכדור הארץ, ולכן לא נוכל למדוד את השינויים במיקום ובמהירות שלה (החללית לא מסוגלת למדוד את המיקום והמהירות של עצמה בלי ייחוס לנקודה קבועה).

Credit: Stephen Clark/Spaceflight Now

הפתרון שמצאו בנאס"א (בשיתוף עם MIT) הוא שימוש בשתי חלליות זהות שיחלקו את אותו מסלול, ובאמצעות תקשורת דו-כיוונית ימדדו בעצמן את המרחק היחסי בינהן. כשאחת מהן תחלוף מעל אזור צפוף יותר מבחינת המבנה הגיאולוגי, זה יגרום לה לשינוי קל במרחק מאחותה, והשינוי הזה יהיה בר מדידה. כשהתנאים יאפשרו זאת, הן תשדרנה את המידע שנאסף לכדור הארץ.
המשימה, ששמה גְרֵייל (GRAIL), מתוכננת לשיגור ב- 8 בספטמבר. זוג החלליות כבר עכשיו מועמסות יחדיו על גבי משגר מסוג דלתא-2. כארבעה חודשים לאחר השיגור יגיע המשלוח לירח והשתיים תוכנסנה למסלול פולארי (שחולף מעל הקטבים) בגובה של כ- 50 ק"מ בלבד מעל פני הקרקע.
שווה לציין שמשימה דומה בשם גרייס (GRACE) קיימת מאז 2002 במסלול סביב כדור הארץ ומודדת שינויים בשדה הכבידה שלו.

משימת גרייל היא חלק מהמערך שמוקם לקראת נחיתת משימה מאויישת על אדמת הירח בעתיד הלא-רחוק, ומכאן נגזרת חשיבותה.

וכבונוס למי שקרא עד הסוף - הנה יצור שאינו מושפע מכבידה.

חדשות מערכת השמש - אוגוסט 2011

2011-08-18T21:04:00.004+03:00

מדי כמה חודשים מדווחים בחדשות על שיגור משימה מדעית כזאת או אחרת, או על הישג מדעי של אחת מחלליות המחקר שכבר נמצאות בחלל. אבל יש המון פעילות מחקר שמתבצעת מדי יום בחלל, והרבה תגליות שאינן מגיעות לעמודי החדשות.
בהשראת בלוג האגודה הפלנטרית, החלטתי להגיש תמונת מצב עדכנית של משימות חקר מערכת השמש (חלק משמעותי מתוך "חקר החלל") ולפרסם עידכון באופן תקופתי.
כפי שתגלו, יש מגוון רב של משימות, ולכן ביצעתי סקירה רוחבית על קצה המזלג וללא פירוט ועומק. פוסטים ממוקדים למשימות בודדות אכתוב בנפרד.
מאחר וזו מהדורת החדשות הראשונה, בחרתי להתמקד בהצגת המשימות על חשבון ההישגים העדכניים.
אשמח לקבל מכם תגובות בעד, נגד או הצעות לשיפור.

נתחיל במפה ששרטט אולף פרוהן ובה מיקום עדכני של משימות המחקר של מערכת השמש (לא כולל משימות לחקר כדור הארץ או לתצפית על עצמים מחוץ למערכת השמש). המפה כוללת את רשימת האירועים והמשימות המתוכננים לשנים הקרובות.

לחץ/לחצי להגדלה
Credit: Olaf Frohn

פירוט המשימות לאחר הקיפול.

לקראת שיגור:

זוג החלליות במשימת גרֵייל (GRAIL) של נאס"א מצפות לשיגור לירח החל מה- 8 בספטמבר. השתיים תחלוקנה יחד משגר מדגם דלתא-2 שישוגר מקייפ קנברל שבפלורידה. משימתן היא מיפוי שדה הכבידה של הירח והרכבו הפנימי באמצעות מכשור מדוייק מאי פעם. משימה של שתי חלליות הנעות ב"טיסת מבנה" בגובה של 50 ק"מ בלבד, ומעבירות מידע בינהן, היא חסרת תקדים במשימות ירח.

Credit: CNES

משימת פובוס-גרונט (Фобос-грунт)של סוכנות החלל הרוסית תשוגר החל מה- 3 בנובמבר לירחי מאדים. פובוס-גרונט תיקח איתה למאדים גשושה בשם יינגהו-1 (Yinghuo-1) של סוכנות החלל הלאומית הסינית, שתיכנס למסלול סביב מאדים, בעוד היא עצמה תנחת על פני הירח פובוס, תאסוף דגימות קרקע ותחזיר אותן לבדיקה בכדור הארץ.
למשימה המדהימה הזו יצטרפו גם ידידינו האקסטרמופילים.

המעבדה הקרקעית הניידת קיוריוסיטי (Curiosity), השייכת לנאס"א, תשוגר למאדים החל מה- 25 בנובמבר. הרכב ינחת במכתש גייל שנמצא באזור משווני במאדים, ויבצע מחקר גיאולוגי וסביבתי במשך שנה לפחות. קיוריוסיטי נועד להחליף את הרכב אופורטיוניטי שחוקר את מאדים כבר למעלה מחמש שנים. קיוריוסיטי גדול הרבה יותר, מצוייד במגוון רחב של כלי עבודה ומחקר, ואינו תלוי בשמש לייצור חשמל.

חקר כוכב חמה:

החללית מסנג'ר (Messenger) של נאס"א נמצאת במסלול סביב כוכב-חמה החל מחודש מרץ השנה, ומפיקה תמונות ומדידות באיכות גבוהה ביותר. תגליותיה חשפו שכוכב הלכת הזה הרבה יותר מעניין ומגוון ממה שידענו קודם.

חקר נוגה:

Credit: ESA

וונוס אקספרס (Venus Express) היא חללית של סוכנות החלל האירופאית (ESA) שמקיפה את נוגה ומבצעת צילומים ואיסוף נתונים מאז 2006. המשימה שלה תוכננה להסתיים בסוף 2012, אבל ככל הנראה תקבל הארכה ל- 2014.

חקר הירח:

Lunar Reconnaissense Orbiter או בקיצור LRO היא חללית של נאס"א שמקיפה את הירח וממפה את פני השטח שלו באמצעות מכשירי החישה-מרחוק המתקדמים ביותר שקיימים היום. היא שוגרה ב- 2009 יחד עם החללית/קליע LCROSS שרוסקה על אדמת הירח כדי לחשוף את המבנה והחומרים שנמצאים תחת פני השטח. LRO צילמה את הפגיעה מהמסלול. המשימה שלה הוארכה לעוד כארבע שנים.

צ'אנגְאִי-2 (Chang'e-2) היא חללית סינית שסיימה השנה את שלב הקפת הירח במשימת. כעת היא בדרכה לנקודת שיווי המשקל L2 במערכת כדור הארץ ~~והירח~~ והשמש. משימת צ'אנגאי-2 היא שלב שני בפרויקט חקר הירח של סוכנות החלל הלאומית הסינית, שמטרתו היא נחיתת רכב רובוטי על הירח.

חקר מאדים:

הרכב הקרקעי אופורטיוניטי (Opportunity) הגיע החודש לשפתו של מכתש אודיסיאה. אופורטיוניטי מסיים בימים אלה 2700 ימי פעילות על מאדים, פי- 30 מאורך המשימה המתוכנן, ועודנו חי ובועט. האח התאום שלו, ספיריט, הפסיק לעבוד בשנה שעברה ובחודש מאי השנה הופסקו הנסיונות להפעילו מחדש. המשימה של שני כלי הרכב הללו היא לאסוף מידע גיאולוגי וכימי מאזורים שונים של מאדים כדי להבין את התהליכים שקרו שם בעבר.

מרס אוֹדיסֵיי (Mars Odyssey) של נאס"א היא המקפת (orbiter) הותיקה ביותר שעדיין סביב מאדים. היא מקיפה את כוכב הלכת מאז 2001 וביצעה את המיפוי האיכותי הראשון שלו.

Credit: ESA

מרס אקספרס (Mars Express) של סוכנות החלל האירופאית מקיפה את מאדים מאז 2003 ומספקת מיפוי של פני הקרקע באמצעות מגוון מכשירים.

Mars Reconnaissense Orbiter של נאס"א היא המקפת החדישה ביותר לחקר מאדים. מאז 2006 היא מבצעת מיפוי מדוייק וצילומים בהפרדה גבוהה, מחקר של תופעות אטמוספיריות ועוד. בחלק מהצילומים שלה רואים את כלי הרכב שעל פני הקרקע ואת אתרי הנחיתה של משימות קודמות. הסימנים לכאורה לקיום מים נוזליים על פני מאדים, שהתפרסמו לאחרונה, היו תוצאה של צילומי מעקב של חללית זו.

חקר חגורת האסטרואידים הראשית:

החללית Dawn של נאס"א נכנסה לפני כחודש למסלול סביב האסטרואיד הגדול וֶסטָה ומאז היא מנמיכה את גובה מסלולה בהדרגה. לאחר מיפוי של כשנה סביב וסטה, היא תעזוב לכיוון כוכב הלכת הננסי צֶרֶס (שעד לא מזמן היה במעמד האסטרואיד הגדול ביותר בחגורה). זו הפעם הראשונה שחללית מבקרת את הגופים הגדולים שבחגורת האסטרואידים הראשית.

חקר שבתאי:

הגשושה קאסיני (Cassini) היא שיתוף פעולה של נאס"א, ESA, וסוכנות החלל האיטלקית. היא נמצאת במסלול סביב שבתאי מאז 2004, ומבצעת מחקר של האטמוספירה, השדה המגנטי, מבנה והרכב הטבעות, תכונות הירחים ומסלוליהם ועוד. זו החללית הראשונה שתוכננה לחקור את שבתאי, ואמורה היתה לסיים את משימתה ב- 2008. הגילויים הרבים שהפיקה ומצבה התקין איפשרו להאריך את משימתה עד לשנת 2017.

חלליות בדרכים:

ג'וּנוֹ (Juno), חללית המחקר החדשה של נאס"א, יצאה לדרכה לכוכב הלכת צדק בתחילת החודש. היא אמורה להגיע ליעדה בשנת 2016 לאחר שתבצע מעבר נוסף ליד כדור הארץ בעוד שנתיים.

ניו-הורייזנס (New Horizons) היא חללית של נאס"א שמשימתה לחלוף לראשונה על פני כוכב הלכת הננסי פלוטו, לצלם מקרוב אותו ואת מערכת ירחיו, ולבקר כמה גופים גדולים נוספים בחגורת קויפר. ניו-הורייזנס חצתה השנה את מסלולו של אורנוס ותגיע לפלוטו בתחילת 2015. רק עוד 1.7 מיליארד קילומטרים. בינתיים נמצאת החללית במצב "רדום", ומעירים אותה רק פעם בשנה לבדיקה תקופתית.

החללית אפוקסי (EPOXI), או בשמה המקורי דיפ-אימפקט (Deep Impact) סיימה את משימתה וכעת היא במסלול סביב השמש, ממתינה לאפשרות הארכת משימתה ליעד חדש.

Credit: JAXA

החללית אקצוקי (Akatsuki) של סוכנות החלל היפנית JAXA תוכננה להיכנס למסלול סביב נוגה בדצמבר 2010. עקב תקלה, הוחמצה ההזדמנות להכנסה למסלול, והחללית נשארה במסלול סביב השמש. ההזדמנות הבאה להכנסה למסלול סביב נוגה תהיה ב- 2015.

Credit: JAXA

איקרוס (Ikaros) היא חללית יפנית להוכחת טכנולוגיית מפרש שמש. החללית משייטת במסלול סביב השמש כבר למעלה משנה, ומנצלת את הזמן במדידת קרינה והשפעות נוספות של התווך הבין-פלנטרי.

Credit: ESA

רוזטה (Rosetta) היא חללית לחקר שביטים של ESA. היא שוגרה ב- 2004 ותגיע ליעדה, השביט צ'וּרִיוֹמוֹב-גֶרַסִימֶנְקוֹ בעוד קצת יותר משנתיים וחצי. בנוסף לחקר השביט מגובה מסלול, היא תנחית עליו נחתת שתבצע ניתוח של הרכב הקרקע של גרעין השביט. בינתיים נמצאת החללית במצב רדום, ותתעורר רק בתחילת 2014.

החללית אַייס (ICE) היא מהחלליות הותיקות של נאס"א שעדיין בשימוש. היא שוגרה בשנת 1978 לנקודת שיווי המשקל בין השמש וכדור הארץ (שמה היה ISEE-3 באותה תקופה) כדי לחקור את השפעות השמש על כדור הארץ. בתחילת שנות השמונים היא הוסבה למשימת רדיפת שביטים, במהלכה דגמה מקרוב שני שביטים שחלפו במערכת השמש הפנימית, אחד מהם הוא השביט המפורסם האלי. לאחר מכן חזרה החללית לחקור את השמש, ובשנות ה- 90 סיימה את משימתה. מאחר והיא עדיין במסלול סביב השמש, וכל מכשיריה עדיין תקינים כולם, יש אפשרות שתחזור לשירות לקראת מפגש שביטים נוסף בעוד אי אלו שנים. זו משימה ששווה פוסט משל עצמה. בקרוב.

וויאג'ר 1 ו- 2 (Voyager) הן החלליות הפעילות שהרחיקו לכת יותר מכל השאר, וכיום הן משדרות מידע ומגלות תגליות מקצה מערכת השמש. שתיהן שוגרו ב- 1977 והיו הראשונות שחלפו סמוך לענקי הגזים. החלליות עשויות להחזיק מעמד גם עוד עשור שלם.

עד כאן הפעם. אני מקווה שהצלחתי לתת מושג על מגוון משימות המחקר שמתחוללות ממש עכשיו במערכת השמש, ואלו רק המשימות לחקר כוכבי הלכת, ללא חקר כדור הארץ, השמש או כוכבים וגלקסיות אחרות.
בכוונתי לכתוב עידכון למשימות המופיעות כאן מידי חודשיים, בנוסף לפוסטים הרגילים, ובינתיים אבקש את חוות דעתכם.
כמובן שאשמח לענות גם לשאלות.

_________________________________________
קרדיט לתמונות: NASA/JPL, אלא אם צוין אחרת.
תודה מיוחדת ל- Emily Lakdawalla מהאגודה הפלנטרית על מתן הרשות לשימוש בחומרים מבלוג האגודה.

ג'וּנוֹ יוצאת לדרך!

2011-08-04T00:45:00.002+03:00

זוכרים את החללית ג'וּנוֹ (Juno), שתישלח לאסוף מדידות מכוכב הלכת צדק? פתאום קפצה לי הודעה שהשיגור ממש עוד מעט, אז צריך להספיק לכתוב פוסט לכבוד העניין (מה שדוחה את שלל הדברים המעניינים שקורים ממש בימים אלה בחלל, אבל תאלצו להמתין).

איפה היינו? אה, אוקיי, אז נתחיל בכמה שאלות ותשובות:

בשביל מה לשגר עוד חללית אל צדק? הרי הגשושה גלילאו בילתה שם קרוב לשמונה שנים!
ובכן, גלילאו היתה גשושה שפותחה בתחילת שנות השמונים, והמכשור שקיים היום איכותי הרבה יותר. להמחשה, זכרון ה- RAM שלה היה על סרט מגנטי. באמת. מכשירי המדידה של ג'ונו יוכלו, למשל, לצפות לעומק האטמוספירה של צדק ולגלות אילו חומרים נמצאים מתחת למעטה העננים שלו, וזאת באמצעות מיכשור חישה-מרחוק שלא היה קיים בזמן הפיתוח של גלילאו.
בנוסף, המסלול של ג'ונו יביא אותה מעל הקטבים של צדק, כדי שזו תוכל לחקור את השדה המגנטי המורכב להפליא שלו. המבנה של השדה המגנטי התברר לראשונה באמצעות גלילאו, ונדרש עדיין איסוף מידע רב כדי למפות ולהבין את מה שהולך שם.
אגב, צדק הוא כנראה הגוף השמיימי שזכה להכי הרבה ביקורים של חלליות מלבד הירח (למרות שרק גלילאו נשארה במסלול סביבו): פיוניר 11 (1974 בדרך החוצה ממערכת השמש), וויאג'ר 1 (1979 גם כן בדרך החוצה), וויאג'ר 2 (1979, כנ"ל), יוליסס (1992, בדרך להקיף את השמש!), קאסיני (2000, בדרך לשבתאי), וניו-הורייזנס (2007, בדרך לפלוטו ולחגורת קויפר).

מה עוד היא הולכת לגלות שם?
מה יתגלה אף פעם אי אפשר לצפות מראש, אבל היעדים העיקריים הם:
- לאמת אחת מתיאוריות ההיווצרות של צדק באמצעות חיפוש נוכחות של מים באטמוספירה של צדק, ועדות למסת הליבה המוצקה שעשויה להיות לו.
- מיפוי השדה המגנטי ושדה הכבידה של צדק כדי להבין את המבנה הפנימי שלו ואת תנועת החומר בעומק האטמוספירה.
- מיפוי שינויים בהרכב, בטמפרטורה, בשקיפות ובדינמיקה של האטמוספירה סביב כל כוכב הלכת ולעומק של יותר מ- 500 קילומטרים.
- מיפוי תלת-ממדי של השדה המגנטי בעיקר באזורי הקטבים, מידע שממנו אפשר להפיק תובנות רבות על תהליכים במערכת השמש וביקום כולו.

מדהים! אז, מתי כל זה הולך לקרות?
אז זהו, שבכל זאת נדרשת סבלנות. המרחק לצדק הוא עדיין גדול מאד, בין 700 ל- 900 מיליון קילומטרים (תלוי מתי מודדים), וג'ונו תגיע לשם רק ביולי 2016. זאת לאחר שתשוגר למסלול שיביא אותה אל מעבר למסלול מאדים, שם היא תעצר ותתחיל ליפול חזרה לכיוון כדור הארץ, תחלוף לידו תוך כדי צבירת מהירות ושינוי כיוון טיסה (תמרון קלע שחוסך המון דלק), ומשם הישר לצדק. רק חמש שנים. שזה 250 פוסטים בערך. המפף...
הנה מה שכתבתי באנימציה:

ולסיכום - 5 עובדות מגניבות על ג'ונו:
1. אחד ממכשירי המדידה נקרא "מכשיר לגילוי חלקיקים אנרגטיים בצדק", ובקיצור JEDI. מה הסיכוי שיש חנונים בצוות המדעי של הפרויקט הזה?
2. הכנפיים הסולריות הענקיות ייפרשו כחמש דקות לאחר ההפרדות של ג'ונו מרקטת השיגור. התאים הסולריים יפיקו כ- 14 קילו-וואט, הספק שיכול לכלכל בניין דירות. כשתגיע החללית לצדק, המרחק מהשמש יצמצם את ההספק המיוצר לבערך 400 וואט. פחות מ- 3% מההספק המקורי, ואפשר להדליק איתו מספר קטן של נורות ליבון. למשימה של ג'ונו זה כמובן יותר ממספיק.
3. כדי להגן על הרכיבים האלקטרוניים המרכזיים של החללית מפני הקרינה החזקה שמשתוללת סביב צדק (כתוצאה מהשדה המגנטי העצום שלו), התקינו אותם בתוך קופסת טיטאניום בעלת דפנות עבות. המארז הזה הוא בגודל תא מטען של מיניוואן, ושוקל כ- 200 קילוגרם.

4. המשגר הוא מסוג אטלס 5, עם שלב שני מסוג סנטאור. בתצורה דומה שוגרה גם ניו-הורייזנס ב- 2006.
5. אני לא בטוח מה בדיוק הסיבה לכך, אבל על גבי החללית ישנן כמה דמויות לגו:

מזהים את הדמויות?

השיגור מתוכנן ליום שישי 5/8 בשעה 18:34 שעון ישראל, ואני אעדכן לגבי מצב החללית לאחר השיגור.

קישורים מעניינים:
ערוץ למשימת ג'ונו ביוטיוב
ערכת עיתונות (Press Kit) על המשימה ועל השיגור (שימו לב - PDF)

___________________________________________
קרדיט לתמונות ולסרטים: NASA/JPL

געגועים

2011-08-01T21:21:00.002+03:00

אפשר לספר רבות בגנות פרויקט מעבורת החלל; על העלות, על הסיכון המיותר, על הסטגנציה בפעילות אנושית בחלל וכו'.

עם זאת מעבורת החלל ייצגה במשך 30 השנים האחרונות את הנוכחות האנושית בחלל. אני, שגדלתי בתקופה זו, וכל חיי חשתי כמיהה לחלל ולכל דבר מה שקשור בו, לא מסוגל להתעלם מתחושה של אובדן עמוק, גם אם הוא מוצדק מכל בחינה רציונלית שהיא.

בשבוע-וחצי שחלפו מאז נחיתתה של המעבורת אטלנטיס, שחתמה את עידן טיסות מעבורת החלל, פורסמו כתבות רבות על הנושא, והחלטתי להביא עבורכם כמה מהמרהיבות שבהן.

ערוץ נייצ'ר יצר סרט קצר המציג את כל הטיסות ואת נקודות השיא של תכנית המעבורת. במיוחד יפה בעיני העריכה בקטעים של אובדן הצלנג'ר והקולומביה. מומלץ לצפות ב- 720p על מסך מלא, ועם קול.

שתי כתבות מלוות בצילומים שמצאו חן בעיני:

סיפור מלווה בצילומים יפהפיים מהאתר ניטוראמה.

צילומים מדהימים עם מעט מאד טקסט מאתר הבוסטון-גלוב.

ולסיום,

ביקורת חריפה של עורך המגזין Discover על הדיסוננס בין תכנית המעבורת לבין המציאות, כולל מסר חד וחשוב לעתיד. שווה קריאה.

מזל טוב לבלוג!

2011-07-22T18:27:00.003+03:00

כן, עברה שנה מאז הפוסט הראשון. האמת היא שלא הייתי בטוח כמה אוכל לכתוב, ומי בכלל ירצה לקרוא את זה, אבל אני מוכרח להודות שאני מרוצה (וזה לא קורה הרבה), פחות מההספק שלי אך יותר מהתמריצים ומהביקורות החיוביות שאני מקבל מכם, הקוראים.
אז קודם כל - תודה רבה לכולכם, משמח אותי לקרוא תגובות ודיונים שמתעוררים בבלוג, ואני משתדל להגיב לכולם בזמן סביר. אתם מוזמנים לכתוב כאן בתגובות איחולים, הצעות לנושאים, שאלות, קישורים מעניינים או כל דבר אחר שתרצו. אשמח אם גם קוראי הרידר יכנסו לכתוב משהו לפחות הפעם (פריטי פליז...)

שנית, סיכמתי קצת מהסטטיסטיקות של הבלוג. זה עשוי לעניין אתכם:
רשומות: פירסמתי 47 רשומות (לא כולל זו), שזה קרוב ליעד של 1 בשבוע כפי שתכננתי. הרוב הגדול בנושאים של חלל ואסטרונומיה, כמובן.

כניסות: הרשומה הנקראת ביותר היתה המאמר המתורגם "למקרה שאתם זקוקים לתזכורת איזה מקום נחמד לחיות בו הוא כדור הארץ", שזו לא חוכמה גדולה כי פיל פלייט הפנה באדיבותו את כל קוראיו לבלוג שלי, והם רבים מאד.
הרשומה המקורית שנקראה הכי הרבה פעמים היא "התגלו חיים על כוכב לכת מחוץ למערכת השמש!" כאילו שלא ידעתי שכותרת פרובוקטיבית ונושא אקטואלי מושכים כניסות. אבל לא חשבתי שעד כדי כך...

קוראים: מבחינת כניסות סדירות, יש מה לשפר מבחינתי, אבל על כל רשומה חדשה שמתפרסמת יש כמה עשרות כניסות ביממה הראשונה, רובם מהפירסומים בפייסבוק (ולאחרונה בגוגל"פ) שלי והשיתופים שלכם. הגוגל-רידר מספר לי שיש בנוסף גם עשרות מנויים נוספים שקוראים מבלי להיכנס ולכן לא נספרים. בסיכום הכללי זה מגיע למספרים לא רעים בעיני לשנה ראשונה.
לגבי מיקום גיאוגרפי (ואני מתעלם מכניסות ללא קריאה. אני מניח שרובם לא דוברי עברית ושלא מתעניינים מספיק כדי לתרגם), הרוב המכריע הוא כמובן בארץ, אבל לא מעט כניסות מארה"ב (קליפורניה, קונטיקט ומישיגן - אני חושב שאני יודע מי אתם :)). יש גם קוראים ממקומות אחרים בעולם, אבל מסתבר שיש קוראים מתמידים במיוחד בהולנד. מעניין.

יופי גוגל: רוב החיפושים בגוגל שהביאו לכניסות לבלוג היו באמת קשורים לנושאים שעליהם כתבתי, אבל היו גם אחרים. להלן לקט של חיפושים הזויים שגוגל ניתב משום-מה אלי:
- "שפת השחיתות" (שחיתות בחלל!)
- "בשר טרי של ילד רך" (רוב תודות, יעל פורמן, אני מופיע עכשיו כקניבל בפוטנציה ברשימות השחורות של השב"כ)
- "שם של חרק הנמצא במחשב וגורם לתקלות" (נשמע יותר כמו באג של גוגל)
- "מומחה בחבלה" (באמת? כאן?)
- "חוט דנטלי" (זה נכון... באמת הזכרתי את זה כאן)
- "פיל מהחלל" (אולי בגלל הרשומה על האקסטרמופילים, או לחייזרים מ"מדרך רגל" של לארי ניבן)

זהו להפעם. סיכום נוסף בעוד שנה. ודבר אחרון - אם אהבתם, אנא שתפו את חבריכם.

התגלה ירח רביעי לפלוטו!

2011-07-20T22:06:00.000+03:00

תמונות מטלסקופ החלל האבל מראות בבירור ירח קטן נוסף הסובב את כוכב הלכת הננסי פלוטו:

צירוף של שתי תמונות כדי להראות את תנועת הירחים.
Credit: NASA

שמו של הירח "החדש" הוא P4, אבל זה זמני. לא נשמע רומי מספיק. בילדותי היתה לי חוברת שנקראה "הכוכבים במסילותיהם" או משהו דומה, ובה היה מידע על מערכת השמש. אני זוכר בבירור שרוב הנתונים על פלוטו היו מסומנים בסימן שאלה. היום אנחנו יודעים עליו הרבה, וזאת בזכותו הכמעט בלעדית של טלסקופ החלל האבל.

אבל האבל כבר מיושן ונכה, ובלי מעבורות חלל לא תיתכנה עוד פעילויות תחזוקה. לאחרונה הזדעזעה הקהילה האסטרונומית לאחר שפורסם שטלסקופ החלל ג'יימס ווב, טלסקופ מודרני ומשוכלל ביותר שאמור להחליף את האבל, עומד בפני ביטול, וזאת למרות שכל החלקים שלו כבר סיימו למעשה את שלב הייצור. נקווה שלמנגנוני הביורוקרטיה האמריקאיים יש יותר שכל מאשר לועדת התקציב שהציעה זאת.

בשנת 2015 תתקרב החללית ניו-הורייזנס לפלוטו, ותלקט לראשונה תמונות ומידע מקרוב לכוכב הלכת הננסי, ואז נוכל לדעת על ההרכב שלו, על השדה המגנטי (אם קיים), על סוג הירחים שלו וכמו תמיד גם תגליות בלתי צפויות.
יהיה שווה לחכות. מי יודע, אולי היא תמצא דבר מה שנמצא במסלול סביב הירח הידרה?

מזל טוב (1 מתוך 2)

2011-07-18T17:34:00.002+03:00

זה יהיה פוסט קצרצר (אני מקווה, כי יש להם לפעמים נטייה להתנפח בלי ששמים לב) אז קדימה:

5 עובדות על כוכב הלכת נפטון:

1. נפטון הוא כוכב הלכת השמיני מהשמש, ולמעשה הרחוק ביותר. מעבר לו ישנם כוכבי לכת ננסיים, אסטרואידים ושביטים בלבד.

2. הוא ענק גזי, למרות שליבתו עשויה ככל הנראה מקרח (מוצק, כמובן) של מים, אמוניה, פחמן ומתאן.

3. הוא התגלה ב- 1846, כמעט בו-זמנית, על ידי ג'ון קוץ' אדמס מאוניברסיטת קיימברידג' ועל ידי לה-וריה (Urbain Jean Joseph Le Verrier, אתם יודעים לבטא את שמו יותר טוב ממני) ממצפה הכוכבים בפריז. שניהם ידעו לחפש אותו לפי ההשפעה שניכרה על מסלולו של אורנוס, ועד היום אין הסכמה מלאה על מי שגילה אותו ראשון, למרות שהיה זה ככל הנראה לה-וריה.

4. החללית היחידה שביקרה את נפטון היתה הגשושה וויאג'ר-2 בשנת 1989 בדרכה אל מחוץ למערכת השמש. כל התמונות האיכותיות וכל המידע שנאסף על הטבעות, הירחים והשדה המגנטי של נפטון מתבססים על דגימותיה של חללית יחידה זו. שאר המידע נאסף מטלסקופ החלל האבל ממרחק של מיליארדי קילומטרים ממנו.

5. ואחרון חביב - למה אני מספר לכם את כל זה דווקא עכשיו? כי בשבוע שעבר, וליתר דיוק ב- 12 ביולי, השלים נפטון הקפה ראשונה מאז שהתגלה. כלומר שנת נפטון אחת. מזל טוב! קבלו קצת פרופורציות לפרק הזמן שאיתו אנחנו מודדים את המושג 'חיים' כאן על עולם הבית שלנו.

Credit: NASA

טיסה אחרונה בהחלט

2011-07-02T13:54:00.000+03:00

בעוד כשבוע, בשמונה ביולי, תמריא מעבורת החלל אטלנטיס למשימה שתחתום סופית את הטיסות בכלי הטיס מסוג זה. לאחר נחיתתה היא תפורק ותישלח למוזאונים ברחבי ארצות הברית יחד שתי אחיותיה אנדוור ודיסקברי.
למרות הביקורת על הפיתוח והשימוש בה, מעבורת החלל תסמל מבחינתי תמיד את עידן האדם בחלל, אם זה בגלל שגדלתי בשנות השמונים שבהן התחילו הטיסות הללו, ואם זה בגלל היקף ההישגים שהשגנו באמצעותן.
לקראת השיגור הקרוב התפרסמה כתבה בכתב העת The Atlantic, המסכמת בתמונות את ההיסטוריה של מעבורת החלל. מומלץ בחום (קישור).

Credit: NASA

שיא גינס לחללית היאבוסה

2011-06-20T21:42:00.002+03:00

ועדת שיאי גינס הכריזה היום על החללית היאבוסה כשיאנית עולם לאחר שהיתה הראשונה (והיחידה עד כה) להחזיר חומר מאסטרואיד לכדור הארץ.

תוך כדי קריאה הסתבר לי שחלפה כבר שנה שלמה מאז שובה של החללית לכדור הארץ. איך שהזמן רץ...

הקוראים המתמידים בוודאי זוכרים את סיפורה של החללית חסרת המזל, אז עבור אלו מכם שטרם קראו או שרוצים לרענן את הזכרון, הנה הסיפור השלם על הבז ששב מהחלל:
חלק א'
חלק ב'
חלק ג' ואחרון

ג'וּנוֹ פורשת כנפיים

2011-06-05T02:18:00.002+03:00

בתמונות הבאות מופיעות החלליות גלילאו, קאסיני, וווֹיאג'ר, כולן משימות לכוכבי הלכת החיצוניים של מערכת השמש:

Credits: NASA/JPL

ובתמונות האלה מופיעים לווין התקשורת ארטמיס, החלליות מרינר-10, וחללית המחקר Mars Global Surveyor, כולם משימות במערכת השמש הפנימית.

Credit: NASA/ESA-J.Huart

שמים לב להבדל המשמעותי בין שני הסוגים?
אני מתכוון, כמובן, לכנפיים הסולריות, ולהיעדרן במשימות הרחוקות מהשמש.
כל מכשיר צריך חשמל כדי לפעול, והדרך הזולה להפיק אותו היא באמצעות תאים סולריים, שצריך רק לדאוג שיפנו לכיוון השמש כל הזמן (כמובן שתמיד קיים גם מצבר לגיבוי).
במשימות שבהן צריך להתרחק מהשמש יש בעיה. לא רק ששטף האור שמגיע מהשמש יורד לאחוזים בודדים לעומת הכמות שמגיעה לכדור הארץ, אלא שתאים סולריים הם מלכתחילה דרך גרועה מאד לייצר חשמל - הנצילות שלהם היא רק 28% לכל היותר וגם זה בתנאי מעבדה בלבד. כשנחשפים לחלל הם מתחילים להדרדר בביצועים. כל שאר האנרגיה, למען הסר ספק, הופכת לחום.

אז מדוע למרות הכל, נאס"א מתכוננת לשגר משימה חדשה לכוכב הלכת צדק, ג'וּנוֹ שמה (Juno), שנושאת שלוש כנפיים סולריות בשטח כולל של כ- 60 מטרים רבועים, אשר במרחק 780 מיליון קילומטרים מהשמש (המרחק הממוצע של מסלול צדק מהשמש) יפיקו כ- 400 וואט בלבד? חצי מההספק הזה, אגב, הולך לחימום...

החלליות שהרחיקו לכת בעבר (גלילאו, קאסיני, וויאג'ר, פיוניר, ניו-הורייזנס) הפיקו חשמל באמצעות מכשיר שנקרא RTG, המייצר חשמל מחום שנוצר מהתפרקות חומר רדיואקטיבי. האם טכנולוגיית התאים הסולריים הפכה לזולה או אפקטיבית מספיק כדי להצדיק תקדים שכזה, או שמא החשש ממחאה ציבורית כנגד שימוש בטכנולוגיה גרעינית כפי שקרה לפני שיגור גלילאו ב- 1989, הביאה לבחירה בפתרון הסולרי?
מסתבר שהמציאות בדרך כלל פשוטה הרבה יותר. לפי גיליון מרץ של Aviation Week, חברת לוקהיד-מרטין המייצרת את החללית, בחרה בכנפיים סולריות משיקולים של חוסר זמינות של יחידות RTG. פשוט נגמר המלאי.
כנראה שלפעמים נוצרים תקדימים מרשימים גם כתוצאה משיקולים יומיומיים. כך מופיעה החללית ג'ונו על גבי הפוסטרים של נאס"א. תודו שחללית עם כנפיים יפה הרבה יותר.

Credit: NASA/JPL

השיגור, למקרה שאתם תוהים, מתוכנן ל- 5 באוגוסט השנה.

גן חיות בוואקום

2011-05-30T10:44:00.007+03:00

חוקרי מטאוריטים יודעים לקבוע שחלק מהסלעים שנפלו מהשמיים מקורם במאדים.
ניתן לקבוע זאת על פי הרכב המינרלים והגזים הכלואים בסלע. ההשערה היא שפגיעות שספג העולם האדום במהלך ההיסטוריה העיפו כמות חומר גדולה אל מחוץ למשיכתו של כוכב הלכת, וסלעים חסרי מזל מסויימים נלכדו בכבידתו של כדור הארץ ונפלו לקרקע.

השכן במעלה מערכת השמש
Credit: NASA

השאלה המעניינת היא, האם קיימת אפשרות שחיים מיקרוסקופיים נדדו באופן זה בין כוכבי הלכת במערכת השמש?*

ברור לנו שסביבת כדור הארץ מסוגלת לטפח חיים ממגוון רב של סוגים. על רוב פני השטח שלו יש מים נוזלים, כמות נדיבה של חום מהשמש, אטמוספירה סמיכה במידה ראויה ושדה מגנטי לאבטחה. אבל עם זאת איננו יודעים בוודאות שהחיים התחילו כאן על כדור הארץ. אולי האורגניזמים הראשונים נפלו ל'מרק הבראשיתי' כשהם מוגנים על ידי גוש סלע מאדימי?
אחד הניסיונות לענות על כך בוחן את שאלת החיים בחלל - האם בכלל יתכן שחיים, פשוטים ככל שיהיו, מסוגלים לשרוד בתנאים הקיצוניים של קור, רִיק וקרינה מייננת? רוב בעלי החיים אינם עמידים באף אחד מהתנאים הללו, אבל ישנם כמה סוגי יצורים בעלי עמידות לתנאים קיצוניים ביותר, והם מכונים אקסטרמופילים, שזה בערך כמו להגיד חובבי אתגרים.

האגודה הפלנטרית (The Planetary Society) יזמה מחקר חלל בשם LIFE שבמהלכו יישלחו דוגמאות של אקסטרמופילים לשהייה ממושכת בחלל כדי ללמוד על השפעת תנאים אלו עליהם. האגודה הצליחה לצרף את הניסוי לחללית הרוסית הלא-מאויישת פובוס-גרונט (ובשפת המקור: Фобос-Грунт) שמטרתה נחיתה על אחד מירחי מאדים, פובוס, וחזרה לכדור הארץ עם דגימות מפני השטח שלו. המשימה מיועדת לשיגור בסוף 2011 או תחילת 2012 ותושלם אחרי כשלוש שנים בחלל. כאמור, לחללית יתלוו סוגים שונים של מיקרובים וחיות אחרות.
בינתיים, כדי להכשיר את הצוות המובחר למשימה, צירפו קבוצה קטנה מתוכם גם למשימה הנוכחית (והאחרונה) של מעבורת החלל אנדוור. היצורים הזעירים ישהו בתחנת החלל הבינלאומית (למעשה פחות או יותר מחוץ לתחנת החלל) גם כן לתקופה ממושכת, והתוצאות ישמשו להשוואה עם משימת פובוס-גרונט.
[תיקון טעות - הניסוי התרחש כולו במעבורת החלל וחזר עימה לכדור הארץ, ללא שהייה בתחנת החלל]

ועכשיו, אחרי שהכברתי במילים, הנה עוד כמה על שניים מהצוות המובחר, כי זה ממש ממש מגניב:

הטארדיגרייד, הידוע גם בכינוי "דב מים" (או "דובון מים" לפי ויקיפדיה בעברית), הוא יצור בעל שמונה רגליים שגודלו הממוצע הוא כחצי מילימטר, שחי טוב כמעט בכל סביבה שקיימת על פני כדור הארץ, ומחוץ לה - במעמקי האוקיינוסים, בקטבים, במדבריות, על פסגות הרים. הוא יכול להיחשף לקרינה, לריק, לשרוד טמפרטורות קרובות לאפס המוחלט, ולחיות שנים ללא מים...הבנתם את הרעיון. בעבר כבר לקחו אותם לחלל וחשפו אותם לגהינום שבחוץ, וכשבדקו מה חדש בתא המגורים שלהם לאחר החזרה לכדור הארץ, הסתבר שהם לא רק שרדו אלא גם הטילו ביצים, בקעו, והוציאו את הכלב לטיול כאילו זה היה סתם יום רגיל.

דובון מידה ק
Credit: Diane Nelson

דינוקוקוס רדיודוראנס, החיידק הקשוח ביותר על פי ספר השיאים של גינס, ידוע גם בכינוי "קונאן הבקטרי" מסיבות ברורת. למרות זאת אני לא בטוח שקונאן הברברי היה שורד בריק, בחומצה, בייבוש, באש, בקרינת גמא וכיו"ב, אבל אולי אני לא מכיר אותו מספיק טוב. החיידק הנ"ל עמיד ברמות קרינה גבוהות ביותר באמצעות מנגנון של גיבוי ותיקון שגיאות על גבי הגנום שלו, אותו הוא שומר בארבעה עותקים! הוא בטח מצטער שהוא לא רשם פטנט על זה לפני עידן התוכנה.
להנאתכם, הנה קונאן אחר:

יצורים אחרים שמשתתפים בנסיעה הם סוגים שונים של חיידקים חובבי חום ומלח, זוללי ארסן, וסתם כאלה שקרינה בשבילם זה כמו כוסות רוח למיקרובּ.

יש הרבה מה ללמוד מיצורים קטנים וחסונים אלה. אנחנו נצטרך גם כן אמצעי הגנה כשנצא מחוץ לחצר הבית, אל כוכבי הלכת ואל הכוכבים. לכן נאחל בהצלחה ליצורצורים ולאסטרונאוטים שמגדלים אותם.

ואנצל שורה זו להמלצה: רן לוי מספר על נושא זה בפרק 95 של הפודקאסט המשובח "עושים היסטוריה!"

_____________________________
*בעיקר כדי שזה יהיה כתוב איפושהו, התיאוריה הזאת נקראת פאנספרמיה.

בדרך לחלל בפעם האחרונה

2011-05-15T22:03:00.003+03:00

במספר הזדמנויות בעבר השתתפתי כבעל תפקיד בשיגור לווין. בכולן ישבתי בחדר הבקרה בציפייה לשיגור. בנקודות הזמן הללו אפשר להרגיש את המתח, את הדריכות, את התקווה שלא ישתבש דבר מה ברגע האחרון, כשעיני כולם נעוצות במסכים הגדולים המציגים את אתר השיגור.
אני מנחש שכך חשים גם הצוותים הרבים המעורבים בשיגור מעבורת חלל.

מחר, יום שני ה- 16 במאי, בשעה 15:56(שעון ישראל) תשוגר מעבורת החלל אנדוור. זו תהיה הטיסה האחרונה של אנדוור, והאחת-לפני-אחרונה של מעבורת חלל כלשהי, ולכן הזדמנות כמעט אחרונה לצפות בשידור חי בשיגור מסוג זה. למה אחרונה? לחצו על הקישור כדי להגיע לפוסט שעוסק בכך. חבל שכבר לא יזדמן לי לצפות בשיגור מעבורת חלל במו עיניי, ללא תיווך של מכשירים אלקטרוניים. פעם תכננתי לטוס לפלורידה סביב מועד שיגור, אך המציאות מנעה זאת, לעזאזל איתה.

הטיסה הזו, STS-134, נדחתה כבר מספר פעמים עקב תקלות שונות, ונקווה שהפעם אפשר יהיה להמריא.
להלן מספר אירועים ששווה לצפות בהם (שעון ישראל):
שיגור - יום שני 16/5 שעה 15:56
עגינה בתחנת החלל הבינלאומית - יום רביעי 18/5 שעה 13:15
התנתקות מתחנת החלל - יום שני 30/5 שעה 06:53
נחיתה - יום רביעי 1/6 שעה 09:32

צפו בשיגור ובאירועים אחרים כאן או כאן. כדאי לכם!
ושיהיה בהצלחה לאסטרונאוטים ולכל המעורבים בטיסה.

____________________________
קרדיט לתמונות: NASA